קרבה יתרה / סלין אסייג
יצירה עברית
206 עמודים
הספר המרתק הזה של סלין אכן מתמקד בימים שאחרי טבח אוקטובר הטראומטי לכולנו אבל הוא לא נעצר שם והוא בעצם מהווה טריגר לזרם מחשבות, זכרונות ונסיונות למצוא מקום מחדש לאהבה ואבלות
ומכאן אנחנו נכנסים למסע שהוא גם פיזי וגם רגשי שיש בו זרם תודעה מובנה וחכם ובעיקר, אמיץ.
ככל שהתקדמתי בקריאה הבנתי שזה לא ספר שמחפש לספר סיפור במובן הקלאסי. אין כאן באמת עלילה שמחזיקה את הקורא דרך מתח או אירועים גדולים אלא תודעה שמנסה להבין איך ממשיכים לנשום בתוך מציאות שהפכה כבדה, מאיימת וחסרת יציבות. סלין לא מרחמת על הקורא שלה וגם לא מנסה להקל עליו. היא זורקת אותו ישר לתוך הראש של הדמות שלה, לתוך חרדה, זכרונות, מחשבות, שיטוטים ורגעים קטנים של חיים שנראים פתאום אחרת לגמרי.
יש משהו מאוד ישראלי בספר הזה. לא במובן הפוליטי או הסיסמתי אלא במובן של התחושה שאין באמת הפרדה בין האישי ללאומי. האבל הפרטי, הבדידות, הזוגיות, השכנים, הרחוב, האזעקות והחדשות, הכל נדחס לאותו מרחב נפשי צפוף ומחניק. לפעמים הרגשתי שאני לא קורא ספר אלא מקשיב למישהו שמנסה להחזיק את עצמו דרך מילים.
הכתיבה של סלין דורשת ריכוז. זה לא ספר שאפשר לרפרף עליו תוך כדי הסחות דעת. יש כאן משפטים שצריך לעצור עליהם, לחזור אליהם, לתת להם לשקוע. לפעמים אפילו הרגשתי שהספר דורש יותר מקריאה אחת כדי להבין עד כמה הכל מחובר מתחת לפני השטח.
מה שתפס אותי במיוחד הוא היכולת שלה לקחת רגעים קטנים ועלובים לכאורה ולהטעין אותם במשמעות. בת ים של הספר הזה מלאה בדמויות שבורות, חנויות מתפוררות, צעקות מהדירות, בעלי חיים, אנשים אבודים ושקט כבד שמרחף מעל הכל. ודווקא מתוך המקומות האלו היא מצליחה לייצר רגעים מאוד אנושיים ויפים.
יחד עם זאת זה לא ספר קל. יש בו עומס רגשי מכוון, תחושת מחנק ולעיתים גם טשטוש מכוון בין מציאות, פחד וזכרון. מי שמחפש סיפור מסודר וברור עלול ללכת בו לאיבוד. אבל מי שמוכן להיכנס לתוך הזרם התודעתי הזה ימצא כאן ספרות עברית חכמה מאוד, כואבת מאוד ובעיקר כנה מאוד.
snirbooks 
כתיבת תגובה