סבתא רחל מתה / טל אהרוני

סבתא רחל מתה / טל אהרוני
הוצאת סער
145 עמודים

יש לי לא מעט נקודות חיבור עם המחבר, שנינו אנשי חינוך, שנינו אוהדי הפועל, אני נולדתי וגדלתי בבת ים ומי יודע אם הצטלבו דרכינו.
אבל הספר הזה שהכותרת שלו עלולה לבלבל הוא לא רק על הסבתא, הוא ספר זכרונות ילדות שלוקח אותנו למסע אישי של המחבר שהופך לנחלת כל מי שקורא אותו, והוא אכן מצליח במידה מסוימת לגעת בקורא דרך מילים וסיפורים.

מהר מאוד מתברר שהמוות, שהוא נקודת הפתיחה, הוא רק שער. דרך הזיכרון של האם, המחבר חוזר אל ילדותו, אל רגעים קטנים, אל חברויות, אהבות ראשונות, משפחה, וגם אל אותו רעיון מסקרן של הפתק שקובע את החיים. זה רעיון חזק, כמעט פילוסופי, שמרחף מעל הסיפור ומוסיף לו שכבה נוספת של מחשבה על גורל ובחירה.

הכתיבה של אהרוני ישירה וכנה. אין כאן ניסיון להרשים או להתחכם, וזה בעיניי חלק מהכוח של הספר. הוא נקרא בקלות, זורם, כמעט כמו שיחה. יש בו רגעים שמצליחים לגעת, בעיקר כשהוא נשאר קרוב לחוויה האישית ולא מנסה להסביר יותר מדי.

ועדיין, דווקא מתוך הפשטות הזו עולות גם נקודות חולשה. לעיתים התחושה היא שהספר נשאר באזור נוח מדי. הרעיונות הגדולים שהוא מעלה לא תמיד מקבלים עומק מספק, והמבנה האפיזודי גורם לכך שאין תמיד קו רגשי מתמשך שמחזיק את הכול יחד. יש רגעים שבהם רציתי שהטקסט יעצור, יתעמק, יישאר עוד קצת במקום מסוים.

אבל לצד זה, קשה להתעלם מהכנות. יש כאן קול שמדבר בגובה העיניים, בלי מסכות, וזה משהו שלא מובן מאליו. זה ספר שמבקש לספר סיפור חיים, לא בהכרח לפרק אותו או לנתח אותו עד הסוף, ובמובן הזה הוא עומד במה שהוא מבקש להיות.

בסופו של דבר, זה ספר קריא ונעים, עם רגעים רגישים ונוגעים, שלא מתיימר להיות יותר ממה שהוא. לא כל ספר צריך להיות גדול ומטלטל, ויש מקום גם לספרים כאלה, שמציעים מבט אישי, פשוט וכנה על החיים.