כיכר פריז / צבי פרידלנדר

כיכר פריז / צבי פרידלנדר
הוצאת התחנה
236 עמודים

הכריכה של הספר ממש מושכת עין.
היא לא רק מושכת עין היא משדרת את הלך הרוח של הספר והאוירה בו והיא חכמה מאוד.
אותי בתור אמן ויזואלי ומעצב לשעבר זה סקרן.
התנועה של הטקסט, החזרה על שמו של המחבר במעגלים, קומפוזיציה בתנועה עד ההתכנסות במרכז ושם המסמרים בשחור לבן.
בחירה אמיצה של כריכה שמייצרת חשק לצלול לספר ולהרגיש הלכה למעשה את התנועה בספר המעניין הזה.

ואכן התנועה הזאת לא נשארת על הכריכה בלבד. כבר בעמודים הראשונים הרגשתי שאני נכנס למרחב ספרותי שלא מבקש להתנהל בקו ישר. הסיפור מתרחש סביב ערב מחאה גדול בירושלים, רגע שמושך אליו דמויות שונות, קולות שונים ותודעות שונות. במקום סיפור אחד מסודר אני מקבל מעין פסיפס של רגעים. אנשים שמגיעים ממקומות אחרים, מחשבות שמתנגשות זו בזו, סיפורים קטנים שמופיעים לרגע ואז נעלמים.

בלב הספר עומדת ההתרחשות של ערב ההפגנה הגדול. אל כיכר פריז בירושלים מגיעות דמויות שונות שמבקשות להיות חלק מן הרגע הציבורי הזה. סטודנטים שמאמינים שאפשר לשנות משהו, אמנים שחיים בשוליים התרבותיים של העיר, זוגות שנמצאים במשברים אישיים וגם אנשים שפשוט נסחפים אל ההמון. בין כל אלו מופיעה גם דמות מסתורית שמלווה את העלילה ונעה בין תקופות ומקומות אחרים. המפגש בין הדמויות האלו יוצר מעין מארג שבו הסיפורים האישיים והאירוע הציבורי משתלבים זה בזה ויוצרים תמונה רחבה יותר של התקופה.

כקורא מצאתי את עצמי נע יחד עם הספר. יש רגעים של הומור ויש רגעים כמעט קודרים יותר. לפעמים אני נמצא בתוך שיחה יומיומית ולפעמים בתוך סצנה שנראית כאילו יצאה ממקום אחר לגמרי. התחושה היא של תנועה בלתי פוסקת בין מציאות מוכרת לבין אזורים יותר מוזרים ומפתיעים.

המרחב הירושלמי מתואר כאן לא רק כרקע אלא כמעט כזירה חיה. הרחובות, הדירות, האנשים והמפגש ביניהם יוצרים תחושה של עיר שמלאה באנרגיה ובמתח. יש משהו מאוד ישראלי באוסף הדמויות שמופיע כאן. אידיאליזם לצד עייפות, חלומות גדולים לצד ספקות קטנים. בתוך ההתרחשות הזאת יש גם אלמנטים שמכניסים לסיפור ממד כמעט פנטסטי. הם שוברים את המסגרת הריאליסטית ומזכירים שהספר הזה לא מתכוון להישאר במקום צפוי.

יש בספר גם רגעים של עומס. לפעמים נדמה לי שהמחבר פותח עוד דלת ועוד דלת לפני שהדלת הקודמת נסגרה. אבל דווקא בתוך העודף הזה יש גם כוח. אני מרגיש שהספר נכתב מתוך רצון לנסות הרבה דברים בבת אחת. לפעמים זה עובד בצורה מרשימה ולפעמים פחות, אבל קשה להתעלם מהאנרגיה שמניעה אותו.

מה שנשאר אצלי אחרי הקריאה הוא התחושה של ספר שלא מפחד לזוז. הוא מחפש צורה משלו ומנסה להחזיק יחד מציאות חברתית, דמויות אנושיות ורעיונות רחבים יותר על הזמן והמקום שבהם אנחנו חיים. לא כל הניסיונות מצליחים באותה מידה, אבל עצם הניסיון מעניק לספר נוכחות ייחודית.

בסופו של דבר חזרתי במחשבה שוב אל הכריכה. המערבולת הטיפוגרפית שראיתי בתחילת הקריאה הפכה אצלי למטאפורה טובה לחוויית הקריאה עצמה. הרבה קולות, הרבה תנועות, וסביבם ניסיון להבין לאן הכול מתכנס. זו לא קריאה שקטה או מסודרת, אבל היא בהחלט מסקרנת ומעוררת מחשבה.