בית לנצח / גרהם נורטון

בית לנצח / גרהם נורטון
הוצאת אריה ניר
309 עמודים
מאנגלית: יעל מוסרי

גרהם נורטון יודע לכתוב ספרים מעניינים ומותחים. הספרים שלו נבנים לאט עד שמגיע החלק המותח והטוויסט העלילתי.
גם בספר הזה הרגשתי
את סגנון הכתיבה הזה.
יש בו את מה שצריך לספר מתח טוב, דרמה משפחתית
סודות שנחשפים לאט לאט
סיפור לא צפוי.
המרכיבים האלו מייצרים את המתכון לספר לא רע וזה מה שקורה גם כאן.

במרכז הסיפור נמצאת קרול, מורה לספרות בעיירה קטנה באירלנד. היא גרושה ואם לבן בוגר שכבר עזב את הבית. חייה נכנסו לשגרה שקטה עד שהיא פוגשת את דקלן, אב לאחת מתלמידותיה. המפגש ביניהם מתחיל כמעט במקרה אך בהדרגה הופך לקשר קרוב ואוהב. דקלן מבוגר ממנה, אלמן לכאורה, ואשתו ג׳ואן נעלמה מחייו שנים קודם לכן בנסיבות שאיש בעיירה לא באמת מבין. קרול עוברת לגור איתו בביתו הישן והגדול והם מצליחים לבנות לעצמם סוג של שלווה בפרק השני של חייהם.

השלווה הזו אינה מחזיקה לנצח. כאשר דקלן מתחיל לסבול מדמנציה ילדיו מתערבים במצב, מעבירים אותו לבית אבות ומסלקים את קרול מהבית שבו חייתה איתו. היא נאלצת לחזור לבית הוריה ולהתחיל מחדש בגיל שבו כבר קיוותה ליציבות. אלא שאז מגיע הרגע שבו העלילה משנה כיוון. תלונות של שכנים על ריח רע שעולה מן הבית מובילות לגילוי שמטלטל את הסיפור כולו ומעלה מחדש שאלות על עברו של דקלן ועל היעלמותה של אשתו. מכאן מתחילה להיפרם לאט לאט תעלומה ישנה שמחברת בין בני המשפחה, בין שכנים ובין זיכרונות שלא באמת נעלמו.

הכוח של נורטון הוא ביכולת שלו לבנות עולם אנושי קטן ואמין. העיירה האירית מרגישה חיה מאוד, מלאה רכילות, חשדות ויחסים מורכבים בין אנשים שמכירים זה את זה שנים. הדמויות אינן גיבורים גדולים אלא אנשים רגילים עם חולשות, קנאה, נאמנות ופחד. גם הרגעים הקטנים של החיים מקבלים מקום בתוך הסיפור, ולכן המתח לא נשען רק על התעלומה אלא גם על מערכות היחסים בין הדמויות.

עם זאת, במהלך הקריאה הרגשתי שהספר היה יכול להיות מהודק יותר. יש רגעים שבהם העלילה מתעכבת מעט לפני שהיא נכנסת באמת לשלב המותח שלה. מצד שני, הכתיבה של נורטון זורמת מאוד ולכן גם החלקים האיטיים יותר נקראים בקלות. זה מסוג הספרים שמתקדמים בהם עוד פרק ועוד פרק עד שמגיעים לסיום.

בסופו של דבר קיבלתי כאן בדיוק את מה שאני מצפה מנורטון. ספר קריא, דרמה משפחתית עם סוד אפל שמתגלה בהדרגה ועלילה שמצליחה להחזיק את הסקרנות. זה אולי לא ספר שנשאר איתי זמן רב אחרי שסיימתי אותו, אבל הוא בהחלט סיפק כמה שעות של קריאה מהנה ומותחת.