בעלי / מוד ונטורה

בעלי / מוד ונטורה
הוצאת בבל
243 עמודים
מצרפתית: נטע אטינגר

הספר הזה סקרן אותי כבר בפתיחה, כבר בכריכה.
הדימוי הזה של משהו שמתחבא בתוך קליפה ולאט לאט נחשף כמו קלמנטינה יש בה משהו מאוד מעניין.
כאילו אתה חושף משהו ברגע שאתה מקלף שכבת הגנה מסוימת.
וזה מאוד מאפיין את הדמות המרכזית בספר שלמרות שכבר במילים הראשונות בעמוד הראשון היא גורמת לסקרנות וחושפת בפנינו מי היא ומה היא אנחנו צריכים עדיין לקלף שכבה אחר שכבה כדי לגלות מה מסתתר מאחורי האהבה האובססיבית שהיא חווה.

הגיבורה של מוד ונטורה היא מורה לאנגלית בתיכון, אמא לשני ילדים, נשואה כבר שנים רבות לגבר שהיא ממשיכה לאהוב בעוצמה כמעט בלתי אפשרית. לא אהבה שקטה ובשלה אלא תשוקה של התחלה. אהבה של נערה בת חמש עשרה. והיא מודעת לכך שמשהו כאן לא תקין. אהבה אמורה להשתנות עם השנים, להתרכך, להפוך להרגל נעים של חיים משותפים. אצלה זה לא קורה.

כבר בפרקים הראשונים מתברר שהאהבה שלה אינה רק רגש אלא מנגנון שלם שמנהל את חייה. היא מודדת כל מחווה של בעלה, מפרשת כל מילה, בודקת סימנים, מחשבת משמעויות. העולם כולו הופך בעיניה למערכת של רמזים שמטרתם לענות על שאלה אחת בלבד. האם בעלה עדיין אוהב אותה.

זה ספר שעוסק באובססיה יותר מאשר באהבה. הגיבורה חיה בשתי מציאויות במקביל. המציאות היומיומית של בית, ילדים, עבודה והכנת ארוחות. ולצדה מציאות פנימית אחרת לגמרי, דרמטית הרבה יותר, שבה כל פרט קטן הופך לאירוע טעון במשמעות. זמן החזרה של בעלה הביתה, סכום הכסף שהוציא בשוק, מילה שנאמרה כבדרך אגב, אפילו צבעו של יום בשבוע. הכול נרשם, הכול מתפרש, הכול נכנס לחשבון נפש מתמשך.

יש משהו כמעט מותח באופן שבו ונטורה בונה את הסיפור. אין כאן עלילה גדולה או אירוע דרמטי שמטלטל את החיים. להפך. הכול מתרחש בתוך מסגרת בורגנית רגילה לגמרי. אבל דווקא השגרה הזו מאפשרת לקורא להרגיש עד כמה העולם הפנימי של הגיבורה נעשה יותר ויותר קיצוני. היא אוהבת את בעלה עד כדי כך שהאהבה עצמה הופכת למקור של חרדה מתמדת.

אחד הדברים היפים בכתיבה של ונטורה הוא שהיא לא מציגה את הגיבורה כמפלצת. להפך. לרגעים רבים היא אפילו מעוררת חמלה. הפחד לאבד אהבה הוא פחד אנושי מאוד. אבל אצל הדמות הזו הפחד הזה גדל עד שהוא תופס את כל המקום. האהבה כבר אינה מרחב של חופש אלא מערכת של שליטה, מעקב וציפייה בלתי אפשרית לשלמות.

ככל שמתקדמים בקריאה מתבהר יותר ויותר שהספר הזה אינו רק סיפור על זוגיות. הוא עוסק גם בצורך שלנו להיות נאהבים ובפחד העמוק שהאהבה תדעך עם השנים. ונטורה לוקחת את הפחד הזה ומגדילה אותו עד שהוא הופך כמעט למעבדה פסיכולוגית.

בעלי הוא ספר מרתק ולא צפוי. ספר שקוראיו נכנסים אליו מתוך סקרנות לגבי סיפור אהבה, ומוצאים את עצמם בתוך דיוקן חד ומטריד של אובססיה וחוסר מנוחה נפשית. כמו הקלמנטינה שעל הכריכה, גם הדמות שבמרכז הסיפור מתקלפת לאט. שכבה אחר שכבה. ובסוף מתגלה עד כמה האהבה שהיא חווה רחוקה מאוד מהדימוי הרומנטי שלה.