הסוכנות לתיקון עבר רב שכבתִי / אילן שיינפלד

הסוכנות לתיקון עבר רב שכבתִי / אילן שיינפלד
כנרת זמורה
268 עמודים

סיפורים קצרים זו אמנות, צריך לאהוב את האמנות הזו ולהתחבר אליה אבל גם צריך לדעת לכתוב אותה ומי שעושה זאת טוב מצליח לרתק את הקוראים.
אילן שיינפלד יודע לכתוב ובחר ברוב הסיפורים בספר זה בסיפורים קצרים מאוד ולדעתי זה עובד כאן ועובד כאן טוב.

יש משהו משחרר בפורמט ששיינפלד בוחר לעצמו. אלה אינם סיפורים ארוכים עם עלילה מתפתחת וסגורה אלא רגעים קטנים, אפיזודות כמעט חולפות, מפגשים מוזרים בין אנשים, מצבים יומיומיים שמקבלים תפנית מפתיעה ולעיתים גם פנטסטית. בגלל האורך המצומצם שלהם אפשר לקרוא כמה סיפורים ברצף בלי תחושת עומס, כמו דפדוף במחברת מלאה רשמים, מחשבות ורגעים קטנים מהחיים.

אחד הדברים שעבדו עבורי במיוחד הוא הדרך שבה שיינפלד מערבב בין מציאות לפנטזיה. סיפור יכול להתחיל בסיטואציה לגמרי יומיומית ואז להסתובב לפתע לכיוון אחר. לפעמים מדובר בדימוי כמעט מיתולוגי, לפעמים בטוויסט קטן שמאיר את הסיפור באור אחר. זה קורה בלי הכנה גדולה ודווקא בגלל זה זה עובד. הקורא מקבל את המהלך הזה כמעט באופן טבעי.

גם המיניות נוכחת כאן באופן גלוי ולא מתנצל. יחסים בין אנשים, תשוקה, מבוכה, גוף וזהות, כל אלה מופיעים בסיפורים כחלק בלתי נפרד מהחיים. לפעמים זה עדין ולפעמים פרובוקטיבי, אבל כמעט תמיד יש תחושה של חופש. שיינפלד כותב בלי לנסות לרכך או להסתיר.

עוד דבר שמצא חן בעיניי הוא הגיוון. כל סיפור הולך לכיוון אחר. פעם זה רגע אינטימי בין שני אנשים, פעם סיטואציה כמעט אבסורדית, פעם מחשבה שמקבלת צורה של אגדה קטנה. המעבר בין הסיפורים יוצר תחושה של תנועה מתמדת, כאילו אנחנו עוברים בין חדרים שונים באותו בית מוזר ומסקרן.

הסיפורים אינם שואפים תמיד להיות גדולים או דרמטיים. לפעמים הם מסתפקים ברעיון אחד טוב, בתמונה חדה או בסוף קטן שמפתיע את הקורא. בעיניי זה חלק מהקסם שלהם. לא כל סיפור צריך להיות עולם שלם. לפעמים מספיק רגע אחד נכון.

בסופו של דבר זה ספר שנקרא בהנאה רבה. הוא קצר נשימה במובן הטוב של המילה, מלא דמיון, לפעמים מוזר, לפעמים משעשע ולעיתים גם נוגע ללב. מי שאוהב סיפורים קצרים ימצא כאן אוסף עשיר של רגעים ספרותיים קטנים שמצליחים להישאר בזיכרון גם אחרי שסוגרים את הספר.