כפסע מהשיגעון / יאיר ניצני

כפסע מהשיגעון / יאיר ניצני
הוצאת יצירה עברית
יאיר ניצני לפני הכל הוא בחור מצחיק.
הוא כותב שנון וחכם שהתובנות שלו הן כאלו שאתה אומר לעצמך, נו, מה הוא מחדש לי, אבל בגלל שהכתיבה שלו מצחיקה ושנונה זה עובר טוב וכיף לקרוא. לפעמים אפילו ספרים כאלו שלא בטוח שהייתי קורא אם זה לא היה ניצני מחליקים לי טוב בגרון. ולמה אני אומר זאת. כי כמה כבר אפשר לקרוא ספרים על גידול ילדים ומורכבות בזוגיות. ורוב הספרים שנכתבים על זה ומנסים לעשות את זה בחן ובאופן קליל נופלים כי זה שבלוני, גנרי ולא כתוב טוב. אצל ניצני זה עובד.

כפסע מהשיגעון הוא לא רומן ולא ספר הגות, אלא אוסף טקסטים קצרים על החיים עצמם. זוגיות, הורות, התבגרות, עייפות מצטברת, זיכרונות, ויתורים קטנים והבנה שמה שהיה כבר לא יהיה. אין כאן חיפוש אחרי עומק פילוסופי או ניסיון לחדש משהו מהותי. יש כאן קול. קול בטוח בעצמו, מודע לגילו, מודע למגבלותיו, ובעיקר מודע לכך שהדרך היחידה לדבר על כל זה בלי להישמע מטיף או מעיק היא דרך הומור עצמי.
ניצני לא מסתיר את הבומריות שלו. להפך. הוא משתמש בה כחומר גלם. יש כאן הסתכלות אחורה על החיים, על נישואים ארוכים, על ילדים שכבר גדלו, על הגוף שמתחיל להתעייף, ועל עולם שכבר לא תמיד מדבר באותה שפה. זה לא חדש, וזה גם לא מתיימר להיות. אבל זה נאמר בכנות, בלי פוזה, ובלי ניסיון להתחפש לצעיר או רלוונטי בכוח.

הפרקים קצרים, הקצב מהיר, והכתיבה מרגישה לעיתים כמו מונולוג מוקפד ולא כמו טור שנשלף מהמגירה. יש בדיחות שעובדות יותר ויש כאלו שפחות, אבל כמעט תמיד יש דיוק רגשי קטן שמציל את הקטע. הרגע שבו הצחוק מתחלף בהבנה שכולנו שם, פחות או יותר, גם אם לא נעים להודות.

זה לא ספר שמטלטל או נשאר איתך ימים אחרי. הוא לא משנה תודעה ולא פותח מחשבה חדשה. אבל הוא כן עושה משהו חשוב לא פחות. הוא מלווה אותך לכמה שעות נעימות, גורם לך לחייך, לפעמים לצחוק בקול, ובעיקר להרגיש שאתה לא לבד בכל הבלגן הזה.

כפסע מהשיגעון הוא ספר חמוד במובן הטוב של המילה. כזה שיודע מה הוא, לא מנסה להיות יותר מזה, ובזכות זה גם נסלח לו שהוא לא מחדש. לפעמים זה בדיוק מה שצריך.