הנרדף / סטיבן קינג

הנרדף / סטיבן קינג
הוצאת מודן
310 עמודים
מאנגלית: אינגה מיכאלי

את הסרט החדש ל״הנרדף״ עוד לא ראיתי והסרט ההוא בכיכובו של שוורצנגר מוכר מאוד. הסיפור כבר אז היה מעניין ועתידני וחדשני והנה הזדמנות לקרוא את הספר שעליו זה מבוסס.
צריך לציין לדעתי הערה חשובה לפני שניגש לעלילה.
הספר המקורי יצא תחת שם העת ריצ׳רד בכמן.
שם עת של סטיבן קינג ונחזור לזה בהמשך הסקירה אבל ההוצאה בחרה לשים את השם של קינג מחדש. אני מעריך משיקולי מכירה כי מי מכיר את ריצ׳רד בכמן.
מעטים.
הספרים שיצאו תחת שם העת הזה כמעט ולא מוכרים לקהל הקוראים הישראלי אבל סטיבן קינג מוכר בכל בית.

ההקשר הזה לא שולי. הוא מגדיר ציפיות. הנרדף הוא לא זה, לא גרין מייל, וגם לא העמדה. זה ספר בכמן מובהק. קינג חד, רעיוני, מהיר, פחות מחויב לעומק רגשי ויותר ממוקד במנגנון. מי שמגיע אליו עם הציפייה לקינג הגדול והרחב עלול להתאכזב. מי שמבין שזה קינג במסלול עוקף, ימצא ספר שעושה בדיוק את מה שהוא מתכוון לעשות.

העלילה עצמה פשוטה יחסית. עתיד קרוב, חברה הנשלטת דרך מסכים, רשת שידור אחת שמנווטת את התודעה, ותוכניות משחק אלימות שהפכו לאמצעי שליטה. אדם אחד הופך לטרף חוקי, לריאליטי חי, למוצר. זה מרדף אחד ארוך, מתוקשר, מצולם, עם פרסים, חוקים, וצופים מהבית. יש כאן אח גדול שצופה ומנווט, אבל הוא לא אידאולוגי אלא בידורי. פחות משרד האמת, יותר רייטינג.

קשה לא לחשוב על 1984 של אורוול. גם כאן שפה מעוותת, גם כאן מציאות מתווכת, גם כאן שלטון שמייצר נרטיב אחד. אבל ההבדל מהותי. אצל אורוול השליטה שקטה, אפורה, חונקת. אצל קינג היא צעקנית, צבעונית, אלימה. לא מענים אותך במרתף, עושים ממך תוכנית. לא שוברים אותך מבפנים, רודפים אחריך עם מצלמה.

וזה גם המקום שבו הספר עובד וגם נעצר. שלב המרדף עצמו מותח, קריא, מחזיק עניין, אבל הוא שבלוני למדי. מהרגע שהפורמט נסגר, נמלט מול מערכת, אזרחים שמלשינים, ציידים מקצועיים, אין הפתעות גדולות. המתח קיים, אבל הוא ליניארי. אתה ממשיך לקרוא כי זה זז, לא כי משהו מתערער באמת.

הרעיון חזק מהביצוע. המסר עובר, אולי אפילו בצורה ישירה מדי. הביקורת על תרבות הצפייה, על אלימות כמוצר, על קהל שמוכן למחוא כפיים כל עוד זה מבדר, ברורה וחדה. אין כאן שכבות שיתגלו בקריאה שנייה ואין רגע שמכריח מחשבה חדשה. זה בידור חכם, לא פילוסופיה.

וכאן חוזר עניין בכמן. זה ספר אמצע טוב בקריירה של קינג. לא פסגה, לא נפילה. הוא לא מתיימר להיות יותר ממה שהוא. הבעיה היחידה היא כשהכריכה והמותג מבטיחים משהו אחר. כשהשם סטיבן קינג מודפס בגדול, נוצר פער בין הציפייה לבין מה שהספר באמת מציע.

הנרדף הוא אלגוריה אפקטיבית, מותחת, רלוונטית גם היום, שנשארת בלבל שלה ולא מנסה לשבור תקרה. לא קלאסיקה, אבל בהחלט ספר שאפשר להמליץ עליו ביושר, בתנאי שמעמידים אותו במקום הנכון.