שובר גלים / נגה דיין קמיל

שובר גלים / נגה דיין קמיל
הוצאת שולחן כתיבה
232 עמודים

נגה דיין קמיל רקחה כאן משהו מעניין מאוד, היא משלבת רומן התבגרות רגיש ונוגע ללב עם סיפור הסטורי מעניין. המחברת לקחה את אחת התקופות המורכבות ביותר של ישראל לאורך השנים, טראומת מלחמת יום כיפור והתקופה בה חיפשו אשמים למחדל ולתוצאות המלחמה ההיא ושילבה אותו באופן מתוחכם ורגיש עם סיפור אהבה בין נערה חכמה ותמימה לכאורה לבין חייל לשעבר קטוע רגל. כל זה על רקע העיר תל אביב של אותה תקופה ומכאן הסיפור מתחיל להסתעף.

גליה היא נערה בת שבע עשרה שנאלצת להישאר לבדה בארץ כאשר הוריה נוסעים עם אחיה החולה לטיפול בגרמניה. הבדידות שנכפית עליה פוגשת את רפאל, סטודנט לארכאולוגיה שנפצע במלחמת יום כיפור ואיבד את רגלו. הקשר שנרקם ביניהם פותח בפני גליה עולם חדש של אהבה, של משיכה, של שאלות ושל התבגרות. במקביל היא מתחילה לחשוד שרפאל מבקש לנקום במשה דיין, האיש שבעיני רבים סימל את מחדל המלחמה. מכאן מתפתח סיפור שמצליח לשלב בין מתח, התבגרות, אהבה והיסטוריה מבלי שאחד יאפיל על האחר.

מה שמצא חן בעיניי במיוחד הוא האופן שבו נגה דיין קמיל שומרת על איזון. קל היה להפוך את הספר לרומן פוליטי או לחלופין לסיפור אהבה נעורים, אבל היא בוחרת בדרך האמצע. הרקע ההסטורי אינו רק תפאורה, הוא משפיע על הדמויות ועל הבחירות שלהן, אך הוא לעולם אינו משתלט על הסיפור האנושי.

גם דמותה של גליה כתובה היטב. היא חכמה, סקרנית, רגישה ולעיתים גם נאיבית. דווקא השילוב בין התבונה שלה לבין חוסר הניסיון מעניק לה אמינות רבה. נהניתי מאוד להתלוות אליה במסע שבו היא מגלה לא רק את רפאל אלא גם את עצמה. ההתבגרות שלה אינה מתרחשת ברגע אחד דרמטי אלא נבנית בהדרגה, דרך שיחות, התלבטויות, אכזבות וגילויים קטנים.

גם הכתיבה עצמה מצאה חן בעיניי. היא זורמת, נעימה ומלאת פרטים קטנים שמחיים את התקופה. הרחובות, בתי הקפה, חוף הים, הדיסקוטקים, המוזיקה והאווירה של סוף שנות השבעים אינם מרגישים כמו רשימת נוסטלגיה אלא כמו עולם חי שהקורא מוזמן להיכנס אליו. אהבתי במיוחד את העובדה שהסופרת אינה עוצרת להסביר את התקופה אלא נותנת לה להופיע באופן טבעי דרך חיי היומיום.

לצד זאת, היו רגעים שבהם הרגשתי שהספר מתעכב מעט יותר מדי על תיאורים מסוימים. יש כמה קטעים שאפשר היה להדק והקצב היה רק מרוויח מכך. זו אינה פגיעה משמעותית, אבל היא הורגשה מדי פעם.

בסופו של דבר, שובר גלים הוא רומן רגיש, בוגר ומדויק. הוא עוסק באהבה ראשונה, בטראומה לאומית, בזיכרון, במשפחה ובהתבגרות, אך עושה זאת בשקט ובאיפוק. זה ספר שמעדיף להקשיב לדמויות שלו במקום לצעוק את המסרים שלו, ובזכות הבחירה הזאת הוא מצליח להישאר אנושי ומשכנע לאורך כל הדרך.