עירומה יותר מביום היוולדי / נורית ברמן
הוצאת קתרזיס
93 עמודים
יש בספר השירים הזה המון עדינות. עדינות שמתבטאת כבר בכריכה. היא משכה אותי. משהו בעדינות שלה גרם לי להתקרב ולבחור דווקא בו.
הכותרת המוזהבת העדינה על רקע אדום עז. האיור הקווי של דמות נשית המחזיקה חוט דק, וברקע דמות קטנה ולבנה המטיילת לה על קימורי הקו. יש כאן מסע, יש כאן תנועה, יש כאן שקט. כריכה מינימליסטית שמצליחה לספר סיפור שלם עוד לפני שקראתי מילה אחת.
וזה בדיוק מה שמצאתי גם בין דפי הספר.
אני תמיד אומר שאינני מבקר שירה. אינני מחפש לפרק שירים לגורמים או להסביר אותם. אני מחפש להרגיש אותם. לשאול מה הם מצליחים לעורר בי כקורא.
נורית ברמן כותבת שירה שנוגעת בשקט. אין כאן צורך לזעוק כדי לרגש. השירים מתבוננים בחיים מתוך בשלות, מתוך זיכרון ומתוך השלמה מסוימת עם הזמן החולף. הם נעים בין ילדות לבגרות, בין גוף לנפש, בין אהבה לפרידה, בין כאב קטן לרגעי חסד, וכל אלה מתכנסים לחוויה אנושית אחת.
במהלך הקריאה הרגשתי שאני הולך לצד המשוררת. לא בעקבותיה ולא לפניה. פשוט צועד איתה. כל שיר מוסיף עוד צעד קטן במסע ארוך של חיים. לעיתים זה זיכרון ישן שמרים ראש, לעיתים מחשבה על הגוף המשתנה, לעיתים געגוע, ולעיתים רגע קטן של תקווה. אין כאן ניסיון להרשים או להפגין תחכום. יש כאן קול שמבקש להיות כן.
אולי משום כך גם הרגשתי שהספר אינו מבקש להיות יצירה בעלת מהלך אחד ברור. הוא דומה יותר לאסופה של תחנות חיים. שירים שנכתבו בזמנים שונים, מתוך מקומות שונים, אך כולם נושאים את אותה רגישות ואת אותה יכולת להתבונן בעולם בעין סקרנית ורכה.
בסופו של דבר, התחושה שליוותה אותי לאורך הקריאה הייתה אותה תחושה שעוררה בי הכריכה. הליכה איטית. מסע. תנועה מתמדת. והבנה שלפעמים דווקא השירים השקטים ביותר הם אלה שנשארים איתנו זמן רב אחרי שסגרנו את הספר.
מִלִּים מְחַבְּקוֹת אוֹתִי מֵאָחוֹר.
עוֹצְמוֹת אֶת עֵינַי,
מְבַקְּשׁוֹת
שֶׁאֲגַלֶּה מִי הֵן.
הַזִּכָּרוֹן נִשְׂרָךְ אַחֲרַי
כְּמוֹ דֻּבִּי מָרוּט שֶׁשַּׂעֲרוֹתָיו סְבוּכוֹת.
שְׂתוּם עַיִן
הוּא רוֹאֶה אֶת מַחֲצִית הַכּוֹס.
כְּרוּת אֹזֶן
הוּא שׁוֹמֵעַ חֶלְקֵי אֲמִתּוֹת.
אֲנִי אוֹחֶזֶת בּוֹ חָזָק:
צִפָּרְנַיִם עֲשׂוּיוֹת הֵיטֵב בְּאָדֹם דָּם,
עֲקֵבִים חוֹרְצִים שְׂרִיטוֹת עַל מִדְרֶכֶת חַיַּי.
אֲנִי אוֹחֶזֶת בּוֹ חָזָק.
מִי שֶׁעוֹמֵד מֵאֲחוֹרַי
וּמִלְּפָנַי וּמִכָּל הַצְּדָדִים
לֹא רוֹאֶה אוֹתוֹ
כתיבת תגובה