לנסוע באוטו מישראל לשיראז / הילה ושיץ ברק

לנסוע באוטו מישראל לשיראז / הילה ושיץ ברק
הוצאת התחנה
197 עמודים

ברשותכם, לפני שנצלול לסקירה עצמה תרשו לי להתייחס לכריכה.

גם בספר הקודם של הילה ושיץ ברק שאותו לא יצא לי לקרוא לצערי היה בכריכה משהו אחר. אין ספק שהמחברת יודעת לתת תשומת לב למשיכת תשומת לב הקוראים הפוטנציאליים על ידי כריכה שבולטת על המדפים.

החיפושית המעוטרת והצבעונית על רקע צהוב זועק עושה את העבודה מצוין וכבר גורמת לך לצלול פנימה.

אבל יש משהו בכריכה שגם אומר משהו על הסיפורים שבתוכו.

כמו החיפושית שעל העטיפה, גם הסיפורים של ושיץ ברק הם שילוב של המוכר והיומיומי עם משהו אחר. צבעוני יותר, פרוע יותר, ולעיתים גם בלתי צפוי. אלו סיפורים שנמצאים עם רגל אחת במציאות הישראלית המוכרת ועם רגל שנייה בעולם של דמיון, אסוציאציות, זיכרונות ורעיונות מקוריים.

מהר מאוד הבנתי שהכוח הגדול של הקובץ הזה אינו בעלילות עצמן אלא בקול הספרותי של ושיץ ברק. יש כאן סופרת שאוהבת מילים, נהנית לשחק איתן ומצליחה להעניק לכל סיפור אופי משלו מבלי לאבד את החוט המחבר בין כולם. השפה שלה נגישה וזורמת, אך מתחת לפני השטח מסתתרת מלאכת מחשבת של ממש. נדמה שכל משפט נמצא בדיוק במקום שבו הוא צריך להיות.

אהבתי במיוחד את הדרך שבה היא נעה בין הומור לרגש. יש רגעים משעשעים מאוד, כמעט אבסורדיים, ולצידם רגעים של געגוע, בדידות וחיפוש אחר שייכות. המעברים הללו נעשים בטבעיות מרשימה, בלי מאמץ מורגש ובלי להכביד על הקורא.

ושיץ ברק מרבה לעסוק גם בעצם פעולת הכתיבה. הגבול בין מציאות לבדיה מיטשטש לא פעם, דמויות מחפשות את מקומן בתוך הסיפור והסיפור עצמו הופך לחלק מהעלילה. זה מעניק לחלק מהטקסטים רובד נוסף של משחקיות ואינטימיות, כאילו הקורא מוזמן להציץ לרגע אל מאחורי הקלעים של תהליך היצירה.

יש בקובץ הזה גם הרבה מאוד אנושיות. הדמויות שונות זו מזו, הרקעים מגוונים והסיטואציות משתנות מסיפור לסיפור, אך כמעט בכולן מצאתי עיסוק בשאלות של בית, זיכרון, שייכות וגעגוע. אלו אינם סיפורים שמבקשים לספק תשובות חד משמעיות. להפך. פעמים רבות הם משאירים מקום למחשבה ולהשלמת פערים מצד הקורא.

זהו קובץ סיפורים שנהניתי מאוד לקרוא. לא רק בגלל הרעיונות היצירתיים שבו, אלא בעיקר בזכות הקול הייחודי של הילה ושיץ ברק. קול ספרותי חם, חכם, מלא דמיון ורגישות, כזה שממשיך להדהד גם אחרי שסוגרים את הספר.