האורחת האחרונה / ג'ייסון רקולאק

האורחת האחרונה / ג'ייסון רקולאק
ידיעות ספרים
358 עמודים
מאנגלית: אמנון כץ

האורחת האחרונה הוא ספר מתח אפקטיבי כמו שספר מתח אמור להיות. לייצר אצל הקורא שעות של הנאה והתנתקות מהסביבה ומהחיים המלחיצים ומצד שני ספר מתח טוב לוקח גם נושא חשוב או מעניין ובונה סביבו את העלילה וכאן לדעתי זה עובד בשני המקרים. הבחירה של הנושא שסביבו נבנה המתח והכתיבה עצמה של ג'ייסון רקולאק.

העלילה נפתחת כאשר פרנק ז'וטובסקי, נהג משלוחים ואלמן בשנות החמישים לחייו, מקבל שיחת טלפון מפתיעה מבתו מגי. הקשר ביניהם נותק לפני מספר שנים וכעת היא מבשרת לו שהיא עומדת להתחתן ומזמינה אותו לחתונה. אלא שככל שפרנק מתקרב אל החתונה ואל משפחת החתן העשירה והמקושרת, כך הוא מתחיל להבין שמשהו אינו כשורה. סודות נרמזים מכל עבר, אנשים מסתירים מידע ותחושת אי נוחות הולכת ומתגברת עד שהקורא, יחד עם פרנק, מוכרח להבין מה באמת מתרחש מאחורי החזות המושלמת.

מה שמצא חן בעיניי במיוחד הוא שרקולאק לא בונה כאן תעלומת רצח קלאסית שבה הקורא מחפש את האשם בין החשודים. המתח נובע ממקום אחר לגמרי. התחושה המתמדת שמשהו נסתר מן העין. שיש פער בין מה שנאמר לבין מה שבאמת קורה. זה סוג של מתח פסיכולוגי עדין יותר, כזה שגורם להפוך עוד פרק ועוד פרק רק כדי להבין מה בדיוק מסתירים ממך.

אבל מתחת למעטפת המתח מסתתר הנושא שמעניין את רקולאק באמת. היחסים בין הורים לילדיהם. עד כמה אנחנו באמת מכירים את הילדים שלנו. עד כמה ילדים מכירים את הוריהם. ומה קורה כאשר אהבה, נאמנות וקשרי משפחה מתנגשים עם שאלות של מוסר ויושרה.

פרנק הוא גיבור שקל להתחבר אליו. הוא לא בלש מבריק ולא גיבור פעולה. הוא אדם רגיל לחלוטין שנקלע למצב חריג ומנסה להבין אם בתו נמצאת במקום בטוח. דווקא הפשטות הזו הופכת אותו לדמות אמינה ומעוררת הזדהות. ככל שהספר מתקדם הרגשתי שאני חוקר יחד איתו ולא רק צופה מן הצד.

האם מדובר ביצירת מופת ספרותית? לא. וגם לא נדמה לי שזו הייתה מטרתו של הספר. רקולאק מבקש לספר סיפור טוב, למתוח את הקורא, לסקרן אותו ולגרום לו לרצות לקרוא עוד פרק לפני השינה. במובן הזה הוא מצליח מאוד.

בסופו של דבר קיבלתי בדיוק את מה שחיפשתי. ספר קריא מאוד, מהנה, מותח, עם תמה אנושית מעניינת במרכזו. לפעמים זה כל מה שצריך מספר, והאורחת האחרונה עושה זאת היטב.