באביב / קרל אובה קנאוסגורד

באביב / קרל אובה קנאוסגורד
הוצאת מודן
201 עמודים
מנורווגית: דנה כספי

לדאבוני לא יצא לי לקרוא את ספרי המאבק שלי, אני מאמין שיצא לי ואקרא אותם אבל עד כה פשוט לא קראתי כך שהספר הזה הוא ההתקלות הראשונה שלי עם טקסט של קנאוסגורד.
אחרי שקראתי את הספר הזה אז על אחת כמה וכמה אני רוצה להיחשף לטקסטים אחרים שלו.
יש משהו בעובדה שסופר יכול להפוך נושאים יומיומיים לטקסט עמוק ונוגע אבל לפני הכל התחושה היא שקנאוסגורד מחובר מאוד לעצמו ולעולם שסובב אותו באופן שמעטים מחוברים ויודעים לבטא זאת.

באביב הוא לא ספר גדול במובן הדרמטי או העלילתי של המילה. למעשה, מי שמחפש כאן סיפור סוחף או טוויסטים כנראה ימצא את עצמו מתוסכל. זה ספר שמתרחש כמעט כולו בתוך תודעה. בתוך רגעים קטנים. בתוך נסיעה, בית, ילדים, מחשבות, עייפות, אור שנופל על חפצים. אבל דווקא מתוך השקט הזה נבנה משהו עמוק מאוד.

הספר כתוב כמין פנייה של האב אל בתו הקטנה בזמן שאמה מאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי. מתוך נקודת המוצא הזאת קנאוסגורד בונה טקסט אינטימי מאוד על משפחה, הורות, חרדה, בדידות והקיום האנושי עצמו. מה שהרשים אותי במיוחד הוא הדרך שבה הוא מצליח לכתוב על הדברים הכי טריוויאליים בעולם בלי שהם יהפכו משעממים. להפך. ככל שהוא מתעכב יותר על הפרטים הקטנים כך נוצרת תחושה חזקה יותר של חיים אמיתיים.

יש לא מעט סופרים שמנסים לכתוב ספרות "יומיומית", אבל אצל רבים מהם היומיום נשאר שטוח. אצל קנאוסגורד ההתבוננות עצמה הופכת לאירוע. הוא מסוגל לתאר שולחן מטבח, צעצועים של ילדים או נסיעה ברכב באופן שמעורר תחושה כמעט פילוסופית. לא כי הוא מנסה להיות חכם בכוח אלא כי הוא באמת קשוב לעולם. קשוב לעצמו. קשוב לתחושות הקטנות שרוב האנשים פשוט מדלגים עליהן.

תוך כדי הקריאה חשבתי לא פעם על ז'ורז' פרק ועל הניסיון שלו ללכוד את החומריות של החיים, את הדברים שבדרך כלל לא נחשבים "ספרותיים". גם כאן יש ניסיון לעצור רגעים לפני שהם נעלמים. להעניק משמעות למה שבדרך כלל חולף לידנו בלי שנשים לב.

ומה שמעניין הוא שלמרות שהספר עוסק גם במשבר נפשי ובפחד מקריסה משפחתית, אין בו כמעט היסטריה. להפך. יש בו רוך. יש בו איפוק. יש בו שקט פנימי מאוד מיוחד. התחושה היא שקנאוסגורד לא מנסה להרשים את הקורא אלא פשוט להבין את החיים דרך הכתיבה. אולי זו גם הסיבה שהספר מצליח לגעת כל כך.

אני מבין לגמרי למה יש קוראים שלא מתחברים אליו. זו ספרות שדורשת סבלנות והתמסרות לקצב שלה. אבל עבורי היה משהו כמעט מהפנט בקריאה הזאת. מן תחושה נדירה של סופר שלא מפחד להשתהות בתוך רגעים קטנים ולחפש בהם אמת.

אחרי באביב אני בהחלט מבין למה קנאוסגורד נחשב בעיני רבים לאחד הקולות הספרותיים החשובים והמעניינים של זמננו ואני בהחלט מחכה לספרים הנוספים בסדרת העונות שלו.