סיפור למאזין שותק / ניבה רטנר

סיפור למאזין שותק / ניבה רטנר
הוצאת קתרזיס
162 עמודים

הדמויות המרכזיות בסיפורים של ניבה רטנר הן נשים, נשים שמתמודדות עם חיים שלא בהכרח מיטיבים איתן והן צריכות למצוא דרכים יצירתיות למצוא את עצמן ואת זהותן בעולם הכיאוטי ובעיני זה הייחוד בספר הזה שכולל 3 סיפורים ונובלה אחת.

כבר מהעמודים הראשונים הרגשתי שאני נכנס למרחב לא נוח. זה לא ספר שמלטף את הקורא אלא כזה שמבקש ממנו להישאר גם כשלא נעים. הנשים של רטנר חיות בשוליים, לא בהכרח שוליים חברתיים ברורים אלא שוליים פנימיים. הן נשואות, עובדות, מתפקדות כלפי חוץ, אבל בפנים משהו חורק, מתפורר, מחפש מוצא.

הנובלה שפותחת את הקובץ מציבה את הטון. דמות שמדברת אל מאזין שותק, כמעט מכריחה אותו להישאר. היא מספרת, מתוודה, מפתה, בוחנת את גבולות ההקשבה שלו ושל עצמה. יש כאן מודעות חדה למעשה הסיפור עצמו. היא לא רק חיה את חייה אלא גם עורכת אותם תוך כדי דיבור. זה יוצר מתח מעניין בין אותנטיות לבין מניפולציה, בין רצון להיחשף לבין שליטה בדרך שבה היא נתפסת.

אחד הדברים הבולטים בספר הוא הגוף. הגוף כמקום של תשוקה, של בושה, של כוח ושל חולשה. המיניות כאן אינה רק אקט אלא שפה. דרך לבחון יחסים, דרך לפרק היררכיות, ולפעמים גם דרך לשחזר אותן. זה עובד היטב כשהכתיבה נשארת חדה ולא מתנצלת, אבל יש רגעים שבהם הדמויות מסבירות את עצמן יותר מדי, כאילו הן חוששות שלא נבין, ושם משהו מהכוח מתעמעם.

שלושת הסיפורים הנוספים ממשיכים את הקו הזה, כל אחד מזווית אחרת. אישה שמסתגרת בעולם דיגיטלי ומחפשת מוצא, אם שמתקשה לראות את בתה ונגררת למקומות אלימים, אישה זקנה שמבקשת לפרוץ את גבולות חייה רגע לפני הסוף. יש כאן ניסיון מובהק לכתוב קולות שונים, ובחלק מהמקרים זה מצליח, בעיקר דרך הסיטואציות והדמויות, אבל מתחת לפני השטח מורגש מנגנון דומה שמניע את כולן, שילוב של בדידות, מודעות עצמית חריפה וציניות.

הסיפור האחרון הוא גם החזק ביותר וגם המתסכל ביותר. יש בו דמות חדה, חכמה, כזו שאתה רוצה להישאר איתה עוד קצת. אבל דווקא שם הרגשתי שהטקסט נחתך מוקדם מדי, כאילו לא נתנו לה למצות את הפוטנציאל שלה עד הסוף. זה רגע שמעלה שאלה רחבה יותר על הספר כולו, עד כמה רטנר סומכת על הדמויות שלה ועד כמה היא ממהרת לעבור הלאה.

זה לא ספר אחיד, וזה לא בהכרח חיסרון. יש בו רגעים חזקים מאוד לצד רגעים פחות מדויקים. אבל יש בו קול, ויש בו אומץ. הוא לא מנסה למצוא חן והוא לא תמיד מצליח, וזה בעיני חלק מהכוח שלו. מי שמחפש קריאה נוחה לא ימצא כאן את מבוקשו, אבל מי שמוכן להישאר בתוך אי הנוחות ימצא כאן לא מעט רגעים שנשארים איתו.