קווים חוצים גבולות / עידית בר
הוצאת גלילי
381 עמודים
אני באתי מעולם האיור והקריקטורה, שם התחלתי והתמחיתי במקום לימודי האקדמאים. בעיני הקריקטורות מלמדות אותי לא מעט על תפיסה תרבותית, חברתית ופוליטית, יש בה חמלה, רגש, כאב וגם כח להסית ולשנות תפיסה חברתית ופוליטית.
לאיור יש כח רב.
כמי שרוצה ללמוד ולהבין את החברה הערבית הספר הזה דרך הקריקטורות מעניק לי נקודת פתיחה טובה.
מהר מאוד הבנתי שלא מדובר כאן בספר עיון במובן הרגיל. זה לא ספר שיושבים וקוראים ברצף, אלא כזה שמדפדפים בו, נעצרים, מתבוננים, חוזרים אחורה. כמעט קטלוג. אוסף רחב מאוד של קריקטורות שמגיעות ממקורות שונים בעולם הערבי, ומנסות לשרטט דרך דימויים את הלך הרוח, את הפחדים, את הכעסים ואת נקודות המתח.
כמי שבא מהתחום, הקריאה שלי היתה קודם כל ויזואלית. הסתכלתי על הקווים, על הבחירות, על הסמלים שחוזרים שוב ושוב. דימויים פוליטיים חדים שלא משאירים מקום לפרשנות עדינה. יש כאן שפה ברורה, לעיתים בוטה, לעיתים חכמה מאוד בפשטות שלה.
אבל לצד ההתרשמות הזו, יש גם שכבה נוספת, והיא הטקסטים שמלווים את הקריקטורות. עידית בר לא מסתפקת בהצגה, היא מפרשת, ממסגרת, נותנת הקשר. לעיתים זה מעשיר את הקריאה ומכוון את המבט לנקודות שלא הייתי בהכרח מזהה לבד, ולעיתים זה מצמצם את האפשרות שלי לקרוא את הדימוי בדרכים אחרות. הרגשתי לא פעם שהציור פתוח יותר מההסבר שלו.
החוזק הגדול של הספר הוא בהיקף. יש כאן מאות קריקטורות, והחזרתיות שלהן יוצרת דפוסים. אתה מתחיל לזהות איך דימויים נבנים, איך אויבים מצוירים, איך ביקורת פנימית מתבטאת. זו כבר לא קריקטורה בודדת אלא שדה שלם של תודעה חזותית.
מצד שני, ההיקף הזה גם חושף מגבלה. לא כל קריקטורה עמוקה. חלקן חוזרות על אותו רעיון שוב ושוב, לעיתים בצורה ישירה מאוד. זה יוצר תחושה של העצמה של מסר מסוים, ולא בהכרח תמונה רחבה ומורכבת של מציאות.
ובכל זאת, כנקודת פתיחה, הספר עובד. הוא לא נותן תשובות מלאות, והוא גם לא מתיימר באמת להכיל עולם שלם. אבל הוא כן פותח דלת. הוא מאפשר הצצה לאופן שבו חברה מבטאת את עצמה דרך דימויים, דרך הומור, דרך הקצנה.
יצאתי ממנו עם תחושה כפולה. מצד אחד התפעלות מהעבודה ומהאיסוף, ומהיכולת לייצר מארג רעיוני מתוך חומר ויזואלי. מצד שני, צורך להמשיך ולשאול שאלות, לא לקבל כל פרשנות כמובן מאליו, ולזכור שגם קריקטורה, כמו כל שפה, מספרת סיפור חלקי בלבד.

כתיבת תגובה