האיצחקיה / יצחק בן נר

האיצחקיה / יצחק בן נר
יצירה עברית
364 עמודים

למרות הבדלי השנים והתקופות יש לי נקודות חיבור עם יצחק בן נר
בעיקר ההזדהות עם החיים הכפריים ועם המרחבים של העמק.
כאילו נקודות פתיחה דומות
אמנם אני בקיבוץ בעמק החולה והוא במושב ובתקופות אחרות ועדיין החיבור קיים כמו גם האהבה לעולם התרבות ואהבת הקריאה.
אז לצלול לספר האוטוביוגרפי (או אנטיביוגרפי כמו שכתוב בכריכה) שלו היה משהו שסקרן אותי מאוד.

יצחק בן נר לוקח אותנו לתחנות בחייו, במושב, בצבא, ובעולם התרבות שאליו הוא נכנס בהמשך. הוא עושה זאת דרך גוף שלישי, בחירה שמייצרת מרחק מעניין, כמעט כאילו הוא מתבונן בעצמו מהצד. זה עובד היטב בפרקים רבים, כי זה מאפשר לו להפוך את הזיכרון לחומר ספרותי, לא רק לעדות. איציק הופך לדמות, לא רק למספר, וזה מעניק לספר תחושה של סיפור ולא של יומן.

יש כאן כתיבה שמאוד קל להיסחף איתה. התיאורים של הילדות בכפר, של העבודה, של הריחות והטעמים, של השגרה הפשוטה לכאורה, כולם כתובים בדיוק ובאהבה לפרטים. יש רגעים שבהם ממש הרגשתי שאני חוזר למרחבים שאני מכיר, לא כי הם זהים, אלא כי התחושה דומה. יש משהו מאוד כן באופן שבו הוא מתאר את העולם הזה, בלי לייפות יותר מדי ובלי להפוך אותו למיתוס מושלם.

כשהספר פוגש את ההיסטוריה, הוא נהיה מעניין יותר. הדמויות שנכנסות ויוצאות, חלקן אמיתיות וחלקן בדויות, יוצרות תחושה של תקופה שלמה שנפרשת מולך. יש רגעים חזקים במיוחד, כמו הסיפור של דב'לה, שבהם הספר יוצא מהנוסטלגיה ונוגע בכאב אמיתי, כזה שנשאר איתך.

אבל לצד זה, יש גם בעיה שלא נעלמת. הספר לא תמיד יודע לעצור. יש עומס של פרטים, רשימות, תיאורים, שלפעמים מרגישים ארוכים מדי ולא משרתים את התנועה של הקריאה. מה שמתחיל כעושר הופך לא פעם לעומס. במקום להעמיק רגע מסוים, הוא ממשיך הלאה לעוד ועוד פרטים, והאפקט המצטבר הוא עייפות מסוימת.

גם הבחירה בגוף שלישי, שלרגעים עובדת מצוין, יוצרת לפעמים ריחוק רגשי. יש מקומות שבהם רציתי להתקרב יותר, להרגיש את הדמות מבפנים, אבל נשארתי כצופה מהצד. זה לא פוגע לגמרי, אבל כן מגביל את העוצמה הרגשית שהספר יכול היה להגיע אליה.

ובכל זאת, יש כאן ספר עם נוכחות. יצחק בן נר יודע לכתוב, וזה מורגש כמעט בכל עמוד. הוא מצליח לבנות עולם, להעביר תקופה, ולתת לקורא הצצה לחיים של אדם שהפך את הזיכרון לחומר גלם ספרותי.

זו לא קריאה מושלמת, ויש כאן צורך בעריכה הדוקה יותר, אבל זו כן קריאה שיש בה רגעים יפים מאוד, כאלה שנשארים איתך גם אחרי שסוגרים את הספר.