רקמת חיבור / אורית אדיבי כרמי
הוצאת קתרזיס
59 עמודים
ספר השירה הצנום הזה מכיל סיפור חיים והמון עומק ורגש וחשוב להתייחס לזה אבל לפני שאני נכנס לשם אני רוצה להתייחס לכריכה כמו שאני אוהב כשאני כותב על ספרי שירה.
הכריכה כאן מעניינת מאוד ומתעתעת. יש כאן עלה זית אבל במקום יונה יש לנו עורב
כאילו מרמז לנו משהו הפוך מהיונה שאנחנו רגילים לראות באיורים דומים
ההתנגשות הזו בין שלום ואופטימיות לציפור שמרמזת אפלה, מוות ובדידות היא חזקה בעיני.
ואז אנחנו צוללים לתוך הספר.
ומהר מאוד מתברר לי שהכריכה לא סתם יפה, היא מדויקת. זה לא ספר של פיוס נקי אלא של פיוס שמגיע מתוך מקום שבור. השירים נעים בין ילדות קשה לבין ניסיון לבנות משהו חדש, והמעבר הזה מורגש כמעט לכל אורך הקריאה. יש כאן סיפור חיים ברור מאוד, כזה שמחזיק את הספר מתחילתו ועד סופו, וזה עובד. לא הרגשתי שאני מדלג בין שירים אקראיים אלא מתקדם בתוך מסלול רגשי שיש לו התחלה, אמצע וניסיון לסגור מעגל.
יש רגעים שהספר הזה תופס אותי חזק. בעיקר כשהוא נשאר קרוב לקרקע, לגוף, לבית, לזיכרונות מוחשיים. שם משהו נהיה חד יותר, אמיתי יותר, כזה שלא צריך להסביר את עצמו. אבל לא תמיד זה קורה. לא מעט פעמים השירים עולים למקום כללי יותר, מדברים על אור, פחד, תקווה, ושם אני מרגיש שהעוצמה קצת מתפזרת. במקום רגע חד אני מקבל אמירה רחבה יותר, נכונה אולי, אבל פחות חודרת.
ובכל זאת, קשה להתעלם מהכנות שיש כאן. זה ספר שלא מנסה להרשים בכוח אלא לשתף, לעבד, להבין. לפעמים זה עובד כשירה, לפעמים זה נשאר קרוב יותר לווידוי אישי, אבל גם אז יש בו משהו שמחזיק.
בסופו של דבר, החוויה שלי מהספר הזה היא חוויה של תהליך. לא של שירים בודדים שנחרטים מיד, אלא של תנועה. כמו אותו עורב שעל הכריכה, גם כאן אין ניסיון להחליף חושך באור, אלא לשאת את שניהם יחד. וזה אולי הדבר הכי מעניין שיש בספר הזה.
בֵּית יַלְדוּתִי מְאוּרָה אֲפֵלָה.
הוֹרַי סְפוּנִים
אִישׁ־אִישׁ בְּחַדְרוֹ.
אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא.
אֲנִי שׁוֹכֶבֶת בִּתְנוּחָה עֻבָּרִית
לְמַרְגְּלוֹת הַמִּפְתָּן.
מַמְתִּינָה.
מְצַפָּה.
לִבִּי הוֹלֵם עַל דַּלְתָּם
פָּפָּם־פָּפָּם.
מְגַשֶּׁשֶׁת דַּרְכִּי
בֵּין הַכְּתָלִים
בִּזְחִילָה.
תַּנּוּר הַנֵּפְט הַבּוֹעֵר בַּמִּטְבָּח
מַזְכִּיר שֶׁיֵּשׁ פִּנָּה אַחַת חַמָּה.
snirbooks 
כתיבת תגובה