מותר האדם / אסף סולומון

מותר האדם / אסף סולומון
ספרי ניב
205 עמודים

על המחבר אסף סולומון מצוין בכריכה האחורית שהוא אוטודידקט וזהו ספרו הראשון. זהו מידע חשוב שכן ספר שעוסק באבולוציה של התודעה האנושית צריך להיבחן בעיני בהאם הוא ספר עיוני מחקרי או ספר הגות אישי שצריך לקרוא אותו בהקשר הנכון. אחרי הקריאה בו אפשר לומר שהוא ספר מהנה שיש לו הרבה מה לתת לקורא, מידע חדש למי שלא עוסק בתחום ורוצה לצלול אליו. סקירה לא עמוקה מדי של נושאים שונים בתחום התודעה וזה בסדר. ספרים כאלו לחלוטין לגיטימיים ואף מהנים.

כבר בתחילת הקריאה היה לי ברור שאני לא אוחז ביד חיבור אקדמי. אין כאן ביבליוגרפיה, אין רשימת מקורות, אין ניסיון להתעמת באופן שיטתי עם חוקרים בני זמננו במדעי המוח או בפילוסופיה של התודעה. במקום זאת מצאתי ספר שמבקש לפרוס בפני הקורא תמונת עולם רחבה, מסודרת, נגישה.

סולומון נע בין נושאים גדולים: שפה, חופש בחירה, תפיסת זמן, מדע, כסף, מוסר, דת, רוחניות, מערכות יחסים, אחריות. כל פרק קצר יחסית וממוקד. אין כאן חפירה לעומק של כל סוגיה, אלא ניסיון למפות את המרחב. במובן הזה הספר מזכיר מסע מודרך דרך מושגים, יותר מאשר מחקר שמבקש להוכיח תזה אחת חדה.

נהניתי מהבהירות. יש משהו מרענן בקריאה שאינה עמוסה בציטוטים אקדמיים או במונחים טכניים כבדים. סולומון כותב בגובה העיניים, ובונה בהדרגה את הרעיון המרכזי שלו על התודעה הנפרדת ועל האפשרות להתפתחות תודעתית רחבה יותר. לא הרגשתי שהוא מחדש מהפכה רעיונית, אבל כן הרגשתי שהוא מצליח לארגן עבור הקורא רצף מחשבתי קוהרנטי.

עם זאת חשוב לומר ביושר: מי שמחפש עומק פילוסופי שיטתי, דיון ביקורתי במסורות קיימות או תיאוריה מבוססת היטב על אבולוציה של התודעה, לא ימצא כאן את מבוקשו. זה איננו ספר מחקרי ואיננו מתיימר להוכיח מודל מדעי. זהו חיבור הגותי אישי, רחב יריעה, שמציע הסתכלות ערכית ורוחנית על האדם ועל מקומו בעולם.

ואולי כאן גם כוחו. לא כל ספר צריך לפרוץ דרך. יש מקום גם לספרים שמבקשים לפתוח שער, לעורר מחשבה, להזכיר לנו לשאול שוב שאלות יסוד על אחריות, קהילה, אלימות, טכנולוגיה ומשמעות. בעיני, אם קוראים אותו מתוך הבנה ברורה של הזאנר שלו, אפשר ליהנות ממנו מאוד.

זה ספר חביב, כן, אבל חביב במובן הטוב של המילה. הוא מסודר, קריא, מגרה מחשבה, ואינו מעמיד פנים שהוא יותר ממה שהוא. וזה בסדר גמור.