אנחנו מגש הכסף / סתיו שפיר

אנחנו מגש הכסף / סתיו שפיר
הוצאת דביר
144 עמודים

סדרת אתגרי הדמוקרטיה היא חשובה וכל ספר בה עניין אותי עד כה. הנושאים שעולים בטקסטים של סדרה זו, הכותבים המעניינים והמגוונים הם מעוררי מחשבה ופותחים את הדעת בהבנה של הפוליטיקה הישראלית.
אפשר לומר שכולם נוטים לצד פוליטי מסוים אבל בעיני הטקסטים דווקא באים לחשוף ולהאיר את המחשבה החופשית ולתת לקוראים מבט נוסף ואולי בלתי מוכר על ליברליזם ודמוקרטיה באופן שלא תמיד נחשפים אליו.
סתיו שפיר מזוהה עם צד פוליטי מסוים זה ידוע, אבל סתיו שפיר גם היתה חברת כנסת שבחרה לה מאבק שנדמה קצת כמו מלחמה בתחנות רוח, להלחם ההזרמת הכספים הלא מפוקחים בתקציב המדינה.

הספר שלה לוקח אותנו אל תוך החדרים הפחות נוצצים של הכנסת, לא אל הנאומים הגדולים במליאה ולא אל הסיסמאות, אלא אל הטבלאות, ההעברות, הישיבות המאוחרות וההצבעות שנעשות כמעט על אוטומט. דרך החוויות שלה כחברת ועדת הכספים, היא מראה לקורא עד כמה התקציב הוא לא מסמך טכני אלא לב הפוליטיקה עצמה.

תוך כדי הקריאה הרגשתי שאני נכנס אל עולם שבדרך כלל מוסתר מאחורי שפה ביורוקרטית מכוונת. מספרים, סעיפים, העברות תקציביות, כל אלו נשמעים כמו עניין יבש של רואי חשבון, אבל שפיר מצליחה להראות איך כל שורה כזו קובעת את החיים שלנו. כמה תלמידים יהיו בכיתה, כמה כסף יגיע לבריאות, כמה יוזרם לפרויקטים פוליטיים שלא תמיד ברור מה טיבם.

החוזק של הספר נמצא בפשטות שלו. הוא לא מנסה להיות מחקר אקדמי כבד, אלא ספר הסבר אזרחי. שפיר כותבת בגוף ראשון, מתארת ישיבות, עימותים, איומים, רגעים של תסכול וגם של הצלחה. התחושה היא של יומן מאבק, לא של חיבור תיאורטי. לפעמים זה מרגיש אפילו כמו סיפור אישי של מי שנכנסה למערכת מתוך אמונה, וגילתה עד כמה היא מורכבת ואטומה.

יש בספר טון פוליטי ברור, ואין טעם להעמיד פנים אחרת. מי שמחפש ניתוח קר ומאוזן מכל הצדדים לא בהכרח ימצא אותו כאן. זה ספר עם עמדה, עם זעם, עם תחושת דחיפות. אבל דווקא בגלל זה הוא עובד. הוא לא מסתתר מאחורי ניטרליות מדומה אלא מציג עמדה אזרחית ברורה לגבי שקיפות, פיקוח ושימוש בכספי ציבור.

כקורא, מצאתי את עצמי פחות עסוק בשאלה אם אני מסכים עם כל מסקנה, ויותר בשאלה איך ייתכן שכל כך הרבה החלטות על מיליארדים מתקבלות כמעט בלי תשומת לב ציבורית. הספר מצליח לייצר תחושת אי נוחות בריאה, כזו שגורמת לחשוב מחדש על מושג פשוט לכאורה כמו תקציב המדינה.

זה ספר קצר, בהיר וקריא, אבל גם כזה שמשאיר אחריו מחשבות. לא מניפסט גדול ולא מחקר אקדמי, אלא קריאת השכמה אזרחית. במובן הזה הוא עושה בדיוק את מה שסדרת אתגרי הדמוקרטיה מנסה לעשות, לפתוח חלון קטן אל מנגנוני הכוח, ולתת לקורא תחושה שהוא מבין קצת יותר מה קורה מאחורי הקלעים של המדינה שלו.