לנהוג בתוך הים / מוריה דיין קודיש
הוצאת שתים
119 עמודים
החיים הם שבריריים, רגע אחד יכול לטלטל אותנו, לשנות אותנו, לקחת את החיים שהכרנו למקום אחר. נראה שהממואר הקטן, הדחוס והממוקד הזה בא לתאר רגע אחד כזה בחיים. המחברת, מוריה דיין קודיש עושה את זה ועושה את זה טוב. היא לוקחת אותנו למסע שמתחיל בתאונה והופך את חייה.
מדובר באירוע אחד, כמעט נקודתי בזמן, אבל כזה שפותח תהום שלמה של מחשבות, פחדים ואשמה. תאונת דרכים עם שליח אופנוע הופכת אצל קודיש לא רק לאירוע פיזי, אלא לרגע שבו המציאות עצמה מתערערת. כל מה שהיה מובן מאליו עד אז, היציבות, השגרה, הביטחון הבסיסי בכך שהחיים פשוט נמשכים, מתפורר ברגע אחד של מתכת ובשר שנפגשים בכביש.
הספר כתוב כממואר תודעתי מאוד. אין כאן עלילה רחבה או ניסיון לספר סיפור חיים שלם. הכול מתרכז סביב האירוע, סביב מה שקדם לו, ובעיקר סביב מה שבא אחריו. הפחד מהאשמה, המחשבות על האדם שנפגע, הביורוקרטיה, עורך הדין, שלילת הרישיון, כל אלה הופכים למעין מעגלים שמקיפים את אותו רגע אחד בכביש.
מה שעובד כאן במיוחד הוא הכנות. קודיש לא מנסה לייפות את עצמה ולא להצטייר כגיבורה. להפך, היא נוגעת שוב ושוב בתחושת האשמה, בפחד מהכלא, בתחושה שהחיים יכולים להיסדק בגלל שנייה אחת של חוסר תשומת לב. יש כאן חשיפה רגשית לא פשוטה, אבל היא לא מרגישה מתמסכנת או מניפולטיבית.
גם מבחינה לשונית הספר מרשים. השפה עשירה בדימויים, לפעמים כמעט שירית, אבל היא תמיד קשורה לגוף, לכביש, לפחד, לצרחה, למפגש האלים בין אדם למכונה. התאונה עצמה הופכת למעין דימוי רחב יותר, מפגש אינטימי מדי בין יצורים שחשבו שהם מוגנים בתוך המסגרות של חייהם.
יש בספר גם נגיעה במציאות הישראלית העכשווית, לא באופן פוליטי ישיר, אלא דרך הפרטים הקטנים. שליח וולט, מערכת משפט, חדשות על מתים ופצועים, תחושה כללית של עולם רועד. כל אלה חודרים אל תוך התודעה של המספרת ומערבבים בין פחד אישי לבין חרדה רחבה יותר.
הספר קצר, אבל לא מרגיש דל. להפך, הוא מרוכז מאוד, כמעט בלי שומן. כל עמוד בו הוא עוד תנועה קטנה בתוך סערה רגשית גדולה. זה לא ספר שמנסה להרשים בעלילה או בהפתעות, אלא כזה שמבקש להישאר בתוך החוויה, בתוך הרגע שבו אדם מבין עד כמה הכול יכול להישבר.
זה ממואר צנוע בהיקף שלו, אבל חזק מאוד בתחושה שהוא משאיר. ספר על רגע אחד בכביש, שהופך לרגע שממנו והלאה החיים כבר לא נראים אותו הדבר.

כתיבת תגובה