כוכב כפול / מיקה שיינוק־קרטן
הוצאת שתים
268 עמודים
תמיד כשאני קורא ספר שמדבר על אובדן ומוות ובעיקר כזה שקשור למחלת הסרטן אני נזכר באובדן האישי שלי וההתייתמות שלי מאמי בגיל צעיר שלה ובגילי מאוד צעיר שלי.
קשה לי להתנתק מזה וזה חלק ממני וזה הופך את הקריאה לאינטימית יותר כנה יותר אני יותר מחובר לטקסט גם אם זה לא שלי הוא חלק ממני בדיוק כמו האובדן האישי שלי.
ואולי בדיוק כמו המחברת שכותבת מתוך האובדן שלה בסופו של דבר כאב מביא אותנו לכתוב וליצור ולבטא את התחושות שלנו וזה מאוד מורגש בספר הנוגע הזה.
העלילה לא מורכבת או מפותלת. אסף וזהרה הם זוג צעיר עם ילדה קטנה. הם בתחילת החיים ביחד כשהעתיד עוד נראה מבטיח ואז הסרטן הישן חוזר. מהרגע הזה מתחיל מירוץ מתיש שממנו קשה לצאת. הוא נאבק היא מסרבת להאמין שהיא תאבד אותו. הם מנסים להחזיק שגרה כשהילדה ברקע והריון נוסף מציף את החרדה ואת הרצון לתקווה בכל מחיר.
הספר מסופר בשלושה קולות: אסף שמתעייף מהמחלה ומודה בחולשה שלו זהרה שמסרבת להיכנע לאמת ושרון חבר הילדות של אסף סטודנט לרפואה שיודע טוב מדי לאן זה הולך. זה לא ספר על מאבק הירואי במחלה אלא על התפרקות יומיומית על רצף של רגעים קטנים שמרכיבים את האימה והאהבה וההכחשה והעייפות.
הכתיבה כאן פשוטה ומדויקת לא מחפשת דרמה גדולה אלא מראה את האמת כמו שהיא. היא לא מייפה את הכאב ולא הופכת אותו לשיעור או מוסר השכל. היא נותנת לו להיות נוכח ובלתי נעים גם ברגעים שבהם הדמויות אומרות זו לזה דברים קשים או נשמעות קטנות ומובסות.
אני לא אגיד שזה ספר שצריך לקרוא בכל מצב. זה לא קל לקריאה ולא מתאים לכל אחד. הוא לא מנחם או סולח. הוא מציע להציץ לתוך כאב לא מרוכך ולפעמים זו קריאה שיכולה לפתוח פצע. אבל יש בו גם אנושיות עמוקה ואומץ להישיר מבט למקומות שקשה להישיר אליהם מבט.
למי שמוכן לזה זו חוויה חזקה ולא פשוטה בכלל.
snirbooks 
כתיבת תגובה