דברי הימים / דיתי רונן
הוצאת אפיק
164 עמודים
בהרבה מהמקרים בהם אני כותב על שירה אני מתמקד בכריכה שהיא משדרת לי המון.
לפעמים בכריכת הספר כשהיא ממוקדת יש בה המון מהתוכן שהשירים רוצים לספר לנו והכרריכה של דברי הימים היא מימליסטית, כמעט אין בה כלום מלבד דימוי איורי של גזיר נייר שבו יש ילדה לכאורה שמחזיקה בובה.
ואז כשנכנסתי יותר לעומק הספר ולעומק השירים חשבתי לעצמי שאולי זו לא הילדה אלא האמא, והבובה זו הילדה שכן הספר קורע הלב הזה מדבר על הזנחה הורית, על אהבת אם לבת שלא התרחשה לפחות בעיני הבת ומה שהיא הרגישה.
בתקופת ילדותה של המשוררת עוד היו בתי יתומים בישראל והספר מציף את הזכרונות האלו, הזכרונות מחוץ לבית, התחושה של הנטישה, הזכרונות הכואבים, הכל צף ועולה בספר הזה שיש בו הרבה שירים יחסית לספרי שירה בימינו שהם קצרים יותר ועם פחות שירים.
כאן השירים מייצרים כמעט פואמה ארוכה, סיפור חיים כואב וזכרונות כואבים של ילדות קשה, זה כאב בלתי נסלח, של הורות גרועה ומזניחה.
זו כמעט אוטוביוגרפיה לירית, ממואר מנוקד שבו כל שיר מוביל אותנו במסע הזה של המשוררת במעלה הזכרונות וסגירת החשבונות ורגעים שקשה לשכוח גם אם נדחקו עמוק פנימה במגרות הכי נסתרות.
יתומים לרוב נשלחים לבית יתומים כאשר אין להם הורים וכאן ההורים היו והילדה בכל זאת נשלחה.
האם לבסוף אספה את הילדה הנזנחת לביתה אך לא היה כאן תיקון של ממש.
השירים חזקים, נוקבים, מספרים סיפור, מייצרים חוויה של כאב, זרות, ניכור ונטישה.
מאוד אהבתי ומאוד כאבתי דרך השירים את הסיפור הקשוח הזה.
"מעולם לא התאבלתי על מות אימי.
היא הלכה לעולמה כשהלכה לעולמה
ואני הלכתי לעולמי.
עשר שנים החזקתי את הצער
חזק בתוכי. והוא הלך והתערה בי
עד שהפך לבן דמותי.
מעולם לא נפרדתי מאימי
ולעולם לא אוכל להפרד ממנה
כמו שלא אפרד מעצמי.
בקיומי שלי אני
ממשיכה את קיומה
הלאה עד מותי"
מומלץ מאוד.
snirbooks 
תודה שניר, התרגשתי לקרוא את מילותיך.
הבלוג שלי הוא
ditironen.wordpress.com
אשמח מאד לשיתוף
אהבתיאהבתי