מסעו של גאנדי הקטן / אליאס ח'ורי
הוצאת חרגול / הוצאת מודן
182 עמודים
תרגם מערבית: יהודה שנהב שערבני
זה הספר הראשון של אליאס ח'ורי שאני קורא ואני לא מבין איך לא קראתי את ספריו עד כה.
יש בכתיבתו של ח'ורי משהו מאוד פיוטי, מאוד רגיש ומאוד פוליטי.
יש בספר זה אמירה פוליטית חזקה ונוקבת ועם זאת בכתיבתו הוא מביע זאת בצורה רגישה ביותר שגורמת לקורא לחשוב ולהתעמק בטקסט ולנסות להבין משמעויות חבויות.
אני בהחלט מצליח להבין את חשיבותו כסופר.
לבנון היא מדינה שחיה בסבל מתמשך  עשרות שנים, מלחמות על מלחמות עברו דרכה ובתוכה למעשה הספר הזה מתאר את התקופה של מלחמת לבנון הראשונה ומלחמת האזרחים בלבנון והיא מתוארת דרך נקודת המבט של האנשים ובעיקר דרך סיפורו של עבד אל כרים המכונה גאנדי הקטן.
גאנדי הקטן היה מצחצח נעליים ביירותי כאשר הוא נורה בידי אלמונים בסביבות שנות השישים לחייו, ככל הנראה בידי חיילי צה"ל.
הספר מתאר את חייו של גאנדי וחוזר בכל פעם לאותם רגעים בהם הוא נורה ואיבד את חייו.
בספר ישנם דמויות רבות שכל אחת מהם מייצגת את לבנון ואת ביירות השסועה והפצועה.
בעיקר מי שמספרת את סיפורו של גאנדי ואפשר לומר שדרכה אנחנו למדים להכיר את ביירות היא זונה חביבה בשם אליס.
סיפורה של אליס וסיפורו של עבד אל כרים (גאנדי) הם הסיפור של ביירות.
היה לי מאוד לא קל להתחבר לספר כי למרות שהוא לא עב כרס הוא ספר שיש בו משפטים ארוכים וחזרתיות. לפעמים יש תחושה שכבר קראתי את הקטע הזה אבל בורסיה אחרת.
אני מעריך שהמחבר רצה לחדד את המסר.
ח'ורי הוא לא רק סופר בעיני אלא הוא איש הגות שבדרך כתיבת הפרוזה מנסה להעביר לנו את רוח האדם ואת הרצון לחיות ולהתקיים גם בתוך הכאוס והמלחמה.
הספר הוא פסיפס אנושי מרתק של מגוון הקהילות והדמויות שחיות בעיר ביירות של החיפוש אחר האושר והמקום הבטוח והנכון ושל מוות של אדם אחד שמתאר את לפחות לדעתי את העובדה שלאדם הקטן אין מספיק חשיבות, אין בו מספיק עניין.
הביוגרפיה של האדם הפשוט היא גם הביוגרפיה של עיר, של מדינה, ובמקרה זה ביוגרפיה של ביירות', של לבנון.
כמובן שגם הצבא הישראלי לא נפקד מהספר הזה, בין אם במעורבות במותו של גאנדי הקטן ובין אם זה בנוכחותו בלבנון לא מעט שנים.
ספר מרתק, לא קל לקריאה אך מעורר מחשבה.
מומלץ.

הסרטאו הגדול / ז'ואאו גימראס רוזה
הוצאת ספרית פועלים
536 עמודים
מפורטוגזית: ארז וולק
כשהתחלתי את הסרטאו הגדול לא ממש ידעתי למה לצפות. הציפיות מהספר הזה גבוהות מאוד בשל מעמדו בספרות הברזילאית ובשל השוואות שעשו לו בין השאר ליוליסס של ג'יימס ג'ויס או לחילופין ל"ימי צקלג" של ס. יזהר.
שני ספרים איקוניים בספרות העולמית והמקומית.
הסרטאו הגדול הוא אכן ספר מיוחד מאוד, אני יכול לומר בלי צל של ספק עוד לפני שאתחיל את הסקירה זהוא אחד הספרים הקשים שקראתי. בטח הקשה ביותר מאז 2666 של בולניו שקראתי וסקרתי בשנה שעברה.
הסרטאו הגדול הוא ספר שכולו מונולוג, הוא לא מחולק לפרקים והוא מסופר כמעט בנשימה אחת, מה שגרם לי לקחת לא מעט הפסקות ממנו לעבור לספרים אחרים קצת קלילים יותר ולחזור אליו.
גם כשנטשתי אותו לא יכולתי באמת להתנתק ממנו.
מדובר ביצירת מופת אמיתית, ספר גאוני ומורכב.
לצערי הסרטאו הגדול לא מאוד מסחרי ואני חושב שהוא מיועד לאנשים שאוהבים ספרות אחרת, מיוחדת, מאתגרת.
הסרטאו הגדול ממקד אותנו לאחד האיזורים הקשים והצחיחים בברזיל, חבל הסרטאו.
אזור נרחב מאוד בברזיל שמשתרע על אלפי קילומטרים ומאופיין בתנאי אקלים מדבריים.
רוב התושבים שחיים שם הם אנשים קשיי יום שמתפרנסים מחקלאות או מרעיית בקר ויחסית לגודלו האזור לא מאוד מאוכלס יחסית לאיזורים אחרים בברזיל.
אין ספק שספר שעוסק באחד האיזורים הכי בעייתיים בברזיל עם כל המורכבויות שבו הוא דבר מרתק כי לפני שקראתי את הספר הזה בכלל לא שמעתי על חבל הסרטאו ולא התעניינתי בו והרי כולנו יודעים מה יש לברזיל להציע גם מבחינה תרבותית וגם מבחינת אטרקציות תיירותיות שיש בה.
הספר שהוא כולו מונולוג שמתפרס על מעל 500 עמודים מתמקד בקורותיו של ריובלדו, דמות מרתקת ומורכבת, יליד אזור הסרטאו
ריובלדו מספר את קורות חייו ואת המתרחש בסרטאו לדמות, לא כל כך היה ברור לי מי הדמות אבל כנראה אדם שפוגש את ריובלדו ומאזין לסיפור חייו.
ריובלדו הוא שכיר חרב בכנופיות בסרטאו המבקשות לשלוט בשטחים באיזור. הוא לוחם בכנופיות באיזור הוא דמות קשוחה והוא מבין שחלק מההישרדות באיזור הזה היא להיות חזק ולשדר כח.
הספר מתובל בלא מעט קרבות בין הכנופיות השונות דרך עיניו של ריובלדו.
הספר נע קדימה ואחורה בזמן ומתאר את ריובלדו גם כנער צעיר שמצטרף ללוחמים ולכנופיות וגם כאדם בוגר שמחפש ושואל שאלות קיומיות ומבקש שלווה.
אך מעבר לקרבות יש בספר לא מעט נושאים מורכבים שעולים מן הטקסט הנהדר הזה.
הנושא המעניין ביותר בעיני הוא מערכת היחסים המורכבת בין ריובלדו לדיאדורים, לוחם אחר שעובר איתו לא מעט קרבות והרפתקאות בסרטאו אך בין ריובלדו לדיאדורים מתחיל להיווצר קשר חצי רומנטי מהוסס.
ריובלדו מתאהב בדיאדורים ושניהם מרגישם מתח מיני והספר עוסק לא מעט בהיסוסים של ריובלדו ובמחשבותיו לגבי דיאדורים.
בעולם קשוח כזה מערכת יחסים רומנטית בין שני גברים היא לא דבר מובן מאליו.
העיסוק של רוזה בנושא זה בספר שנכתב בברזיל בשנות החמישים הוא כשלעצמו דבר חריג מאוד.
כל הטקסט שעוסק במערכת היחסים בין דיאדורים לריובלדו היא מרתקת ומיוחדת ונגעה בי מאוד באיכותה ובעדינות שבה רוזה העביר זאת לקורא.
ריובלדו במונולוג הארוך שלו מעלה לא מעט שאלות קיומיות פילוסופיות שנוגעות למהו טוב ומהו רע ומה מקומו על הסקאלה הזאת לאור זאת שהוא חבר כנופיות.
הוא מתעסק הרבה בקיומו של השטן והטקסט מרבה לעסוק בשאלות האלה לגבי השטן ולגבי המוסריות של מעשיו ומה מצפה לו לאחר שימות.
בדיקת הערכים של ריובלדו והשאלות הקיומיות שהוא מעלה נותנים לספר עוד עומק והופכים את ריובלדו לאחד הדמויות שאני בטוח אזכור שנים רבות קדימה.
השפה הייחודית שהספר כתוב בה המונולוג הארוך והמעמיק והסגנון הייחודי של המחבר הופכים את הספר ליצירת מופת.
בהתחלה שאלתי את עצמי איך ספר כזה לא תורגם עד היום ותוך כדי קריאה אני הבנתי שספר כזה קשה מאוד לתרגם כי השפה מאוד ייחודית ולא פשוטה והספר לדעתי לא מסחרי אבל דווקא בגלל זה הוא כל כך טוב ודווקא בגלל זה הוא כל כך מיוחד.
ואני ממליץ לכל שוחר ספרות אמיתי שמחפש משהו אחר, שמחפש טקסט איכותי ושמחפש אתגר ספרותי לקרוא את הספר המעולה הזה בכל קנה מידה.
השפה הייחודית המבנה הספרותי שלו והעומק של דמות הגיבור, ההתעסקות בפילוסופיה קיומית ובמערכת יחסים הומוסקסואלית בתקופה ובאיזור כל כך מנוגדים למערכת יחסים כזו הופכים את הספר הזה לאמיץ במיוחד ולמאתגר במיוחד.
לא להחמיץ.

בחדר זר / דיימון גאלגוט
הוצאת אחוזת בית
189 עמודים
מאנגלית: אסנת הדר
לצערי כמעט ולא נחשפתי עד היום לספרות דרום אפריקאית ומסתבר שיש לה מה להציע מלבד קוטזי הנפלא.
זו החשיפה הראשונה שלי לדיימון גאלגוט שכבר כתב ספר מצליח בשם "הרופא הטוב"
וכמו הרופא הטוב גם הספר הזה היה מועמד לפרס בוקר.
קשה לי להגדיר את הספר הזה, הוא ספר ייחודי מאוד, הוא ספר על אנשים, אנשים שעוסקים בחיפוש עצמי, שנתונים בחוסר שקט ומחפשים את דרכם במסעות.
כך גם גיבור הספר הזה, בחור בשם דיימון.
דיימון הוא בחור יחסית בודד, הוא מרגיש צורך לא להיות במקום אחד ולטייל והספר הזה עוסק למעשה בשלושה מפגשים שלו עם אנשים שונים ממנו, אנשים שהוא פוגש באקראי ואנשים שיש לו איתם הסטוריה משותפת.
לכל סיפור כאן ניתנה כותרת שהיא למעשה לב הסיפור ומהות המפגש.
הסיפור הראשון נקרא "המעריץ" ובמהלך סיפור זה דיימון פוגש טייל גרמני בשם ריינר, הם נפגשים בנקודת זמן מסויימת באחד הטיולים ונוצר ביניהם סוג של חיבור, הם שומרים על קשר וריינר מגיע לדרום אפריקה ומשם הם מתחילים לטייל ביחד.
יש משהו לא שליו במפגש ביניהם ומשהו חבוי ביותר, שיוצר מתח לאורך כל הסיפור, מצד שני נוצר גם מתח הומו אירוטי לא ממומש, דבר שיחזור גם בסיפור השני.
העיסוק ביחסים כמעט מיניים בין גברים ובתשוקה לא ממומשת לא מפתיעה גם כי המחבר עצמו הומוסקסואל.
הסיפור השני נקרא "המאהב" וכאן נפגש דיימון בשלושה מטיילים, זוג תאומים שווייצרים ותייר צרפתי ודיימון מתלווה אליהם בטיוליהם. הם עוברים סדרת אירועים מטלטלים במהלך הטיול המשותף וגם כאן נותר מתח מיני בין דיימון לז'רום, התאום הזכר.
כל אחד מהסיפורים מסתיים באירוע מטלטל ומסעיר שמשנה את דיימון, את השקפתו ואת תחושותיו.
בסיפור השלישי שנקרא המשגיח דיימון לוקח איתו את אנה, ידידה אובדנית ומדוכאת ששוחררה מאישפוז לטיול בהודו.
גם כאן קורה אירוע מטלטל וטראגי ודיימון נאלץ להתמודד עם האירוע ועם השלכותיו.
שלושת הסיפורים מאופיינים בכתיבה שהיא מצד אחד מינימליסטית מאוד שנותנת לקורא להתחבר לתחושות פנימיות גם שלו וגם של דיימון ומצד שני יש בה תמיד משהו מסעיר משהו קורה שגורם לקורא לנוע באי נוחות.
המחבר כל הזמן נע בכתיבתו בין כתיבה בגוף שלישי וכתיבה בגוף ראשון, בהתחלה זה נראה מאוד מוזר אך זה יוצר קרבה ואינטימיות בין בקורא למחבר.
ספר שקט מצד אחד ומסעיר מאוד מצד שני.
רוחני ושקט מצד אחד ומסעיר ומזעזע מצד שני.
ספר נהדר, אני ממליץ בחום לחפש אותו בחנויות ולבלות איתו כמה ימים.
הוא יותיר בכם רושם חזק.
כדאי מאוד.

שוב מלך לב אדום / חנה קראל
הוצאת עם עובד
158 עמודים
מפולנית: מירי פז
בזמן האחרון אני סוקר לא מעט ספרות בנושא השואה ועוד כמה ספרים בנושא זה מחכים לי במדף.
הספר הזה קצת שונה משאר מה שקראתי החודש.
קודם כל בזכות סגנון הכתיבה הייחודי של הסופרת הפולניה יהודיה חנה קראל.
שנית בגלל שהספר מבוסס על סיפור אמיתי וכתוב היטב כפרוזה מרגשת.
דבר שלישי, מאז שקראתי לראשונה את זבאלד יש לי חולשה לספרים שמשולבים בתוכו צילומים שגורמים לסיפור להיראות יותר ויזואליים עבור הקורא וכמעט כל ספר שקראתי בסגנון זה גם התחברתי אליו.
זה סיפור מרגש על הישרדות ומלחמה עבור מה שיקר לך.
להמשיך להאמין שלמרות הקושי והכאב אתה תצליח לשרוד ובדרך גם להציל את הדברים החשובים לך באמת וזו מטרתה העיקרית של איזולדה.
איזולדה חיה על הכרמל אצל בתה בתקופה הנוכחית ומשם היא נזכרת בתקופה ההיא, במלחמה, איך היא הצליחה לשרוד את המלחמה.
היא מספרת זאת לנכדתה.
מטרתה של איזולדה היתה להציל את אהובה "מלך לב אדום" כך היא כינתה אותו שנשלח למחנות והיא מנסה בדרכים בלתי אפשריות לשרוד אך ורק בשבילו, כדי שתוכל להציל אותו גם במחיר חייה.
בזכות הרבה הרבה מזל, צירוף מקרים נדיר ויש שיאמרו אף יופיה של איזולדה שדומה כך אמרו לאליזבת טיילור היא הצליחה לשרוד.
היא אף נפגשה עם מנגלה ושרדה גם את זה.
הספר בנוי מפרקים קצרים מאוד שלוקחים אותנו מאירוע לאירוע, ממפגש למפגש, מסיטואציה לסיטואציה כמו הבזקי זיכרון שהמספרת מנסה לשמר ולהעביר הלאה.
הספר הוא בהחלט ספר טוב, יש בו המון רגש והמון חמלה וגם סיפור הישרדות יוצא דופן.
בעולם שלא שווה לשרוד בו יש משהו אחד ששווה להילחם למענו וזה האהבה, התקווה שהישרדותך תעזור למישהו אחר גם לשרוד .
המטרה ששמה לפני הגיבורה עוזרת לה לעבור דברים ואירועים שנראים לפעמים בלתי אפשריים והמטרה היא נעלה ביותר.
ספר קטן יחסית אך מרגש וכתוב בצורה ייחודית
עדיין לא הבנתי למה בסוף הספר המחברת השאירה ארבעה עמודים ריקים לחלוטין, זה משהו שאני עוד צריך לפענח.
ספר שונה ומיוחד שכדאי לקרוא.

מנדל של הספרים / שטפן צווייג
הוצאת תשע נשמות
71 עמודים
מגרמנית: הראל קין
אני יכול להבין איך ספריו של צווייג כבשו את לב הקורא הישראלי בשנים האחרונות.
כל ספר שלו זו פנינה נהדרת של כציבה יוצאת דופן של מוסר גבוה של אמירות חזקות ופילוסופיית חיים עוצמתית.
ומנדל של הספרים זה אחד הספרים הנוגעים ללב והחזקים שקראתי.
את צווייג הכרתי לראשונה לפני שנתיים בלבד כשקראנו בלימודי קטעים מתוך הספר "העולם של אתמול" וכבר אז נסחפתי אחרי כתיבתו המרגשת הייחודית והחזקה.
כמו הרבה מספריו גם מנדל של הספרים יש בו אלגוריה חזקה על טבע האדם, יש כאן אמירה חזקה על מי אנחנו מה תפקידנו בעולם וכמה זכירים נהיה אחרי מותנו.
האם אנחנו מתרכזים בדברים החשובים באמת או לא?
כך גם כאן.
יעקב מנדל הוא האיש בסיפור הזה, הוא הדמות המרכזית.
יעקב מנדל יושב כל בוקר בבית קפה גלוק הוינאי. כל בוקר, הוא ניזון מקצת לחם ושתיה והוא יושב שם עם ספריו, עם רשימות ופתקאות, עם קטלוגים ועם ידע בלתי נגמר.
כל מי שחיפש משהו בתחום ניגש אל מנדל ומנדל תמיד מצא את אשר חיפשו.
גאוניותו נישאה למרחקים ושמו הטוב נודע.
מנדל לא היה מודע לתהפוכות שקרו בעולם החיצון, מחוץ לבועתו בבית הקפה דברים השתנו דברים קרו אך מנדל נשאר בשלו.
את שאר הסיפור ואת שאר המאורעות אשאיר לקורא.
דבר אחד אני אוכל לומר בוודאות, מנדל של הספרים ייחרט עמוק בלבכם.
זה ספר על אטימות העולם, על אנשים נשכחים, ועל המקום שלנו כבני אדם בתוך הייקום.
מנדל היה שקוע בתוך חייו ולא עניין אותו מה שקורה בחוץ, לא עניינה אותו המלחמה, לא עניין אותו שום דבר אחר מלבד הספרים
כל כך טוב הסיפור הזה שהוא יישאר בלבכם זמן רב ולא יצא ממנו.
כמה קצר הוא ככה טוב הוא.
לא להחמיץ.

כל מה שלא סיפרתי / סלסט אינג
הוצאת תמיר סנדיק
277 עמודים
מאנגלית: נעה שביט
כהורה לשני ילדים אני מקפיד מאוד להתוות להם את הדרך להיות מי שהם רוצים להיות ולהגשים את החלומות שלהם, לא את החלומות שלי ולא את חלומות זוגתי.
תנו לילדים שלנו ללכת אחרי החלומות שלהם ולא לחפות על טעויות העבר שלנו.
והספר הרגיש והמיוחד הזה נוגע בנקודה זו לא מעט.
"כל מה שלא סיפרתי" זו דרמה משפחתית קורעת לב ורגישה שכתובה היטב.
אין ספק שספר ביכורים כזה מעורר הרבה תקוות לראות מה יתפתח מהמחברת? הציפיות ממנה הם גבוהות.
לידיה היא הבת האמצעית במשפחת לי.
היא הבת המועדפת על האמא ששמה מרילין.
משפחת לי היא משפחה מעורבת באוהיו של שנות השבעים בארצות הברית.
האבא ג'יימס לי הוא ממוצא סיני והאם מרילין היא בלונדינית מערבית.
נייט הוא הבכור לידיה היא האמצעית והאנה היא הצעירה.
הספר מתחיל בכך שהקורא כבר יודע שלידיה מתה, היא מתה על ידי טביעה באגם שסמוך לביתם של משפחת לי.
מותה של לידיה פותח סודות רבים ומעמת את המשפחה עם פחדיהם.
מרילין חלמה להיות רופאה והיא לא הגשימה את חלומה ולכן היא דוחפת של לידיה מגיל צעיר שהיא צריכה להיות רופאה שזה הכיוון שלה בחיים.
האבא ג'יימס הוא פרופסור באוניברסיטה.
הקשיים שמשפחת לי עוברים כזוג מעורב, אי קבלתם והגזענות שמופגנת כלפיהם נמצאת בכל מקום בספר.
הספר נוגע במורכבות הרבה של יחסי הורים ילדים וכל מי שהורה יכול לחוש זאת ולראות את עצמו ולחשוב איך הוא היה נוהג בסיטואציות דומות.
המחברת מנסה ולדעתי די בהצלחה לתת לכל דמות את העומק שלה ואכן בספר יחסית קטן אנחנו זוכים להכיר את המשפחה לעומק.
הספר נע קדימה ואחורה בזמן וזה עוזר בצורה טובה מאוד לשמר את העניין בו.
לקח לי זמן להיכנס אליו אבל מהרגע שנכנסתי הספר שאב אותי.
אחד הדברים שאני מאוד אוהב בהוצאת תמיר/ סנדיק זה שבחירת הספרים שלהם תמיד גורמת לקורא להרהר בספר. הבחירות שלהם מוצלחות מאוד והספרים ברובם טובים ומעוררי מחשבה.
התרגום של נעה שביט מצוין.
הספר מתורגם היטב והקריאה זורמת למרות הנושא הכבד.
אבל למה לידיה מתה?
מי הרג אותה? האם היא הרגה את עצמה?
אין לי רצון לגלות לכם את זה תקראו לבד.
ספר ביכורים נהדר.
הבנתי שמתוכנן לצאת סרט שמבוסס על הספר הזה ואני בטוח שהוא יהיה הצלחה אך תעשו טובה לעצמכם ואל תחכו לסרט.
רכשו את הספר הזה.
כדאי.

בור – סיפורו של מחנה לעבודות כפייה 1944-1943
מבחר עדויות
הוצאת יד ושם
183 עמודים
מהונגרית: אבנר פישר

כל ספרות העדויות מההוצאה החשובה הזו יד ושם היא משהו שכל אחד מאיתנו חייב להחזיק בביתו.
הספרות הזו היא תיעוד בעיני בלתי נשכח לאירועים ולדברים שאסור לשכוח וחשוב לדעת אותם.
אני לדוגמא עד היום מעולם לא שמעתי על המחנה לעבודות כפייה בור אשר היה בסרביה
וכמעט ולא למדתי או ידעתי על המתרחש במחנו העבודה האלו.
הספר החשוב הזה מספר לנו על החיים במחנה העבודה הזה וכלא בתוכו לא רק יהודים.
אמנם המחנה עצמו לא היה מחנה השמדה אלא מחנה עבודה ועבודת פרך אך היו שם לא מעט סיפורי זוועה ולא מעט טרגדיות וגם לא מעט סיפורי גבורה.
חלק מאותם עדויות חשובות מובאות לנו בספר זה.
התיאור של שגרת החיים הלא פשוטה מתוארת לנו על ידי עשרה עדויות שונות ברמות פירוט שונות שמתארים בסיפורים האישיים שלהם גם את הסיפור של המחנה כולו, הסיפור של שגרת החיים, העבודות הקשות, היחסים בין הכלואים לכולאים, התת תזונה וגם סיפורים של כלואים לא יהודים.
מבחינת היהודים הספר מתמקד בעיקר בגורלם של יהודי הונגריה שנשלחו למחנה ונותן לנו אור וזווית נוספת כדי להבין את מערכת שירות העבודה של שואת יהודי הונגריה.
העדויות בספר זה מלוות במבוא חשוב מאת מנהל ספריית יד ושם ד"ר רוברט רוזטשמתאר בצורה יפה ומעניינת את שירות העבודה בהונגריה בזמן מלחמת העולם השניה.
לאחר מכן ישנה גם הקדמה מעניינת של סבולץ סיטה.
חלק מהסיפורים בעדויות קצת חוזרות על עצמן בצורה כזו או אחרת אבל זה ממש לא משנה מבחינתי כי הפסיפס שמתקבל הוא פסיפס של תעשייה קשה ואכזרית וניצול אנושי כליאת החירות ונפש האדם גם אם היא לא השמדה במובן המוכר לנו היא דבר קשה מנשוא.
המחשבה על אורח חיים כל כך קשה היא בלתי נסבלת מבחינתי.
הספר הזה מומלץ לכל מי שמחקר השואה חשוב לו, לכל מי שמתעניין בגורל יהדות הונגריה ורוצה לקבל זווית נוספת ולכל יהודי באשר הוא.
העדויות עצמן כתובות בצורה אותנטית ומבחינתי התוכן שלהם חשוב הרבה יותר מאיכותן הספרותית.
ספר טוב ומעניין שמביא לנו קצת מהחיים הקשים ביותר במחנות העבודה ובמיוחד במחנה העבודה בור.

אחוזה / סרחיו ביסיו
הוצאת תשע נשמות
100 עמודים
מספרדית: סוניה ברשילון
סרחיו ביסיו הוא אחד הסופרים המרעננים והטובים ביותר שנתקלתי בהם בשנים האחרונות.
יש בספריו משהו מפתיע משהו שונה תמיד ומשהו בלתי צפוי.
ספריו הם הבלתי צפוי והבלתי ברור.
למעשה הרגשתי באחוזה בדיוק כמו שהרגשתי בספרו הקודם שקראתי "בורחסטיין" שאני לא באמת יודע מה הולך לקרות.
כן, ברורה לי העלילה וברור לי סיפור הבסיס אבל זהו, זה הדבר היחידי שברור.
בדיוק כך מתנהלת הנובלה הזו "אחוזה".
והסיפור בסיס הוא די פשוט.
משפחה יוצאת מהעיר הגדולה ונוסעת ונופש בכפר, היא הוזמנה למשפחה באחוזה באחד הכפרים ולשם מועדות פניה.
מרקוס ובת זוגתו ריטה וביתם אירינה בת ה12.
אבלאצל סרחיו ביסיו שום דבר לא קורה בצורה צפויה.
משהו משתבש כבר מהרגע הראשון, הם מגיעים לאחוזה הנכונה כך הם חושבים.
אבל אין אף אחד בבית.
למעשה זה הדבר היחידי שאגלה לכם מהעלילה כי כל השאר יהיה ספויילר שיהרוס לכם את הספר והרי כל מהות הספר היא הדברים שקורים בו שהופכים אותו לספר גאוני, לא פחות.
ההתפתחויות נעות בין תחושת אימה בלתי צפויה לאירוניה חדה כמו תער שמשאירה את הקורא המום ולפעמים אף צוחק צחוק גדול וכל זה תוך תחושת אימה בלתי מוסברת.
הצלחתי לבלבל אתכם? גם אני הייתי מבולבל במהלך הקריאה אבל נפעם מהיצירתיות של ביסיו ומהדמיון המיוחד והמקורי שלו.
זה ספר שתסיימו תוך כדי שתיית קפה בבית קפה סמוך, בנסיעת רכבת קצרה ממקום למקום, לפני השינה.
זה כל מה שהוא דורש.
אבל הוא כל כך טוב שהוא יישאר אתכם בזיכרון.
ובכלל אם כבר דיברתי על בורחסטיין בתחילת הסקירה, זה עוד ספר של ביסיו שאתם חייבים לקרוא.
אני ממליץ בחום על הספר ועל הסופר הייחודי והמעולה הזה.
אחוזה זה כמו חטיף מרענן, כמו כוסית ויסקי משובחת. היא מסתיימת מהר יחסית אבל הטעם נשאר בזיכרון.
מומלץ בחום.

בינת השכווי / אביגדור דגן
הוצאת עם עובד
183 עמודים
מאנגלית: צבי ארד
אני מאוד אוהב את החידושים שעם עובד עושים לקלאסיקות שלהם.
אני לא יודע אם הייתי מגיע לבינת השכווי אם עם עובד לא היו מחדשים אותו, מעצבים אותו מחדש ומשווקים אותו.
למעשה לא שמעתי על הספר עד לאחרונה וזה גם מראה קצת על החור בהשכלה הספרותית שלי ולכן אני מודה לעם עובד על החידוש הזה.
חשפתם אותי לספר נהדר באמת.
לספר הזה יש כמה עומקים ששווה לדבר עליהם אבל לפני הכל בינת השכווי הוא ספר אנושי מאוד.
הוא מדבר קודם כל על בני אדם, הוא מדבר על זקנה, הוא מדבר על בדידות ועל אבלות, הוא מדבר על התמודדות עם אובדן אבל יותר מכל זהו ספר על ידידות.
זהו ספר על ידידות עמוקה בין תרנגול זכר לרופא זקן.
אותו רופא זקן בכפר אי שם באירופה אשר איבד את היקר לו מכל, את אשתו מתמודד יום יום עם הצער ועם אותו אובדן.
עוזר לו בהתמודדות ידידו הטוב, תרנגול זכר יפייפה בשם דון פדרו.
דון פדרו מתלווה אל הרופא במסעותיו בכפר ובעזרה לכל אותם אנשים אשר זקוקים לרופא.
לטיפולו, לעצה טובה, לשיחה טובה, לתמיכה.
הרופא נמצא שם והתרנגול איתו.
הרופא משוחח עם התרנגול, נזכר יחד איתו באשתו האהובה שהלכה ממנו, נזכר בחייו.
התרנגול נותן לרופא את הטעם לחיים.
לעיתים כך נראה דון פדרו והרופא ממש משוחחים ביניהם.
התרנגול הוא העוגן של הרופא, הוא מחזיק אותו עומד והוא נמצא שם כנראה מהסיבה הנכונה עבור הרופא.
אנחנו לומדים להכיר את האנשים השונים בכפר, את הסיפורים היפים והטראגיים כאחד.
המון חמלה ואנושיות יש בספר הקסום הזה שרובו מחולק לפרקים קצרים ולרגעים לא ארוכים אך כאלה שאתה כקורא מוצא את עצמך חוזר אליהם ורוצה להבין אותם יותר לעומק כי בכל אפיזודה כזו ישנו סיפור חיים מלא ומגוון.
אותי הספר הזה זרק לספר אחר, ישן יותר ומפורסם יותר שמדבר על הקשר בין בן אנוש לחיה "פלאטרו ואני" של חואן ראמון חימנז
כמו בידידות בין הילד לחמור באנדולוסיה של תחילת המאה גם כאן הקשר עמוק והשפה של אביגדור דגן נהדרת.
בינת השכווי הוא ספר מלא חום ומלא רגש.
יש בו עצב ושמחה גם יחד ויש כאן עומק של טקסט נהדר שכתוב היטב ונוגע מאוד.
אני כאחד שמרגיש קשר עמוק לבעלי חיים הרגשתי שהספר הזה הוא מסוג הספרים ששווה לנצור בלב.
אני גם רוצה לתת קצת מידע על המחבר.
אביגדור דגן הוא למעשה שמו העברי של ויקטור פישל.
יהודי צ'כי שעלה לישראל ב 1950 ושירת את משרד החות הישראלי בכמה וכמה מדינות.
דגן לא כתב בעברית וספרו בינת השכווי הוא הספר המפורסם ביותר.
למרות שספריו לא נכתבו בעברית אני בהחלט רואה בדגן סופר עברי ואני חושב שראוי שנכיר אותו יותר וגם את ספריו האחרים.
אני ממליץ בחום רב על הספר הנפלא הזה.
התרגשתי מאוד

בית יעקוביאן / עלאא אל אסוואני
הוצאת טובי
240 עמודים
מערבית: ברוריה הורביץ
את הספר הזה קראתי לאט.
לקח לי כשבוע לסיים אותו ואני מוצא את עצמי עדיין חושב עליו, חושב על הדמויות וחושב על מצרים.
מדינה שנמצאת לא רחוק מכאן, למעשה חולקת איתנו גבול משותף.
אחרי קריאת ספר זה שיצא לאור בשנת 2002 הרבה לפני האביב הערבי והמהפיכה שקרתה במצרים אפשר קצת להבין למה קרתה המהפיכה.
קיים בספר זה ייאוש רב, למעשה כך אני התרשמתי רוב הדמויות חיות בסוג של ייאוש ומחפשות לעצמן נתיב למילוט מהמצב שלהם או נתיב לחיפוש מחדש של מציאות שונה.
בית יעקוביאן הוא רומן מצוין בעיני והוא בעיקר כזה כי המחבר לא חשש לתאר את המציאות במצרים כפי שהוא רואה אותה וזה לא דבר שמובן מאליו במדינה כמו מצרים.
בבית הדירות יעקוביאן אשר בלב קהיר אפשר למצוא את המיקרוקוסמוס של החברה המצרית פערי המעמדות ניכרים והאוכלוסיה מגוונת.
בבית הדירות עצמו גרים העשירים ולמעלה על הגגל חיות המשפחות העניות.
והדמויות מעניינות ומגוונות.
טאהא לדוגמא הוא בנו של שוער בנין שחלומו הגדול להתקבל לאקדמיה לשוטרים נכשלת בגלל מעמד אביו.
המכתבים שהוא שלח והרצון שלו לפרוץ את  בעיית המעמד שלו לא צולחת.
טאהא המדוכא מוצא מפלט באסלאם הקיצוני שם הוא מוצא בית חם.
אנחנו גם זוכים להכיר את חאתם ראשיד, עורך עיתון הומוסקסואל שעבר התעללות מינית בילדותו והוא מאוהב בבחור צעיר.
חאג' מוחמד עזאם הוא אדם עשיר מאוד שעשה את כספו בדרכים מפוקפקות ועכשיו חולם לפוליטיקה.
אנחנו מכירים את בותיינה שהיתה אהובתו של טאהא שהגיעה למקום עבודה שבו המעסיק מטריד מינית באופן קבוע את עובדותיו.
החוויות שבותיינה עוברת בעבודתה והדרך שבה היא רואה את העולם מחדש מרחיקות אותה מטאהא כמו גם מדרכו החדשה באסלאם הקיצוני.
מצרים מתוארת כמדינה עמוסת בעיות, שחיתות וזימה.
ישנם הבדלים עצומים במעמדות ואם אתה לא שייך למעמד הנכון אתה מוגבל מאוד.
למעשה בית יעקוביאן הוא סמל למצרים שלפני ההפיכה.
מדינה שבה יש הכל מהכל אבל גםהמון כאב ותסכול.
תסכול מהשלטון המושחת ותסכול מהעובדה ששום דבר לא צפוי להשתנות וצריך לקבל את המצב הקיים ולהשלים איתו.
זהו ספר עוצמתי מאוד ואני רואה בו מסמך חשוב מאוד שנותן לנו קודם כל הצצה לחברה המצרית אבל אם אני מצרי שקורא את הרומן הזה הייתי מרגיש רע מאוד שאני חי במדינה כל כך מתוסכלת ומיואשת.
אין ספק שזה מסוג הספרים שגורמים לך לתהות האם אני מוכן לקבל מציאות כזו.
אני חושב שמעבר לריאליזם ולנושא הכל כך עוצמתי הספר כתוב מצוין.
התרגום הנהדר מוסיף לקריאות אבל זהו ספר מאוד איכותי ומאוד ראוי.
14 שנה לקח עד שמצאו דרך לתרגם אותו לעברית דרך הוצאת טובי האמריקאית והיה שווה לחכות לו.
ספר חשוב ורב עוצמה.
כדאי מאוד לקרוא אותו, לא תשכחו אותו במהרה.