נבדה / מיטל זהר
ספרית פועלים
76 עמודים

הספר הזה עוסק בשברים ובאיסופם, אנחנו אוספים דברים, חלק שומרים, חלק נוטשים, חלק לוקחים איתנו וחלק משמידים אבל שברים הם משהו שנועד לאסוף ביחד, לפעמים אנחנו מחברים אותם ולפעמים אנחנו מדחיקים אותם, שמים בשקית זבל שחורה וזורקים רחוק מאיתנו.
אין הרבה הבדל בין שברי מטוס לשברי זכרונות, שבר הוא שבר והשאלה היא מה עושים איתו ומה לומדים ממנו.
זה סיפור שמתחיל בהתרסקות מטוס אי שם בשנות השבעים, לפני שהבת נולדה, הוא התרסק במדבר בנבדה, האם נפטרה שנים לאחר מכן מסרטן והבת, אישה כעת מתמודדת עם ניסיון להבין מי היה אביה, מי היתה אמה ומה ואיך היו משפחתה, מיטל זהר היא משוררת, זה ניכר בפרוזה שלה, פרוזה לירית, מחולקת לקטעים קצרים, קטעים שנותנים לקורא לנשום, לעכל, להבין כי הספר הזה דורש עיכול, דורש חקר פנימי ובגלל סגנונו הוא מביא אותנו הקוראים לנסיון של התבוננות פנימית מעמיקה, אנחנו הופכים להיות חלק מהטקסט, קוראים אותו כמו ספר זכרונות, כמו כניסה ליומן אישי, זה ספר שמדבר על פירוקים וחיבורים מחדש, חלק מהחיבורים נעשים בזכרוננו וחלק מהחיבורים נעשים בפועל בנסיון להבין מי אני דרך האובדן והכאב המשפחתי, דרך מערכת יחסים עכורה ובעייתית בין הורים וההשפעה שלהם עלינו הילדים.
לא קראתי את ספר שיריה של מיטל זהר אבל יש לי רצון עז לקרוא אותו, כתיבתה מעוררת יצר וכאב ואני סקרן לראות את שיריה, זה ספר פרוזה לירי נוקב וחזק, הוא נקרא מהר, זו נובלה קצרה שכתובה כפרקי זכרונות קצרים אך עם זאת מלווה אותנו הקוראים הרבה לאחר מכן.

העננה רננה / דורית רביניאן
הוצאת עם עובד
איורים: דייויד הול

דורית רביניאן יודעת לכתוב לילדים לא פחות טוב משהיא יודעת לכתוב למבוגרים, אני קודם כל מאוד אוהב את הבחירה העיצובית של כל מארז הספר ילדים החמוד הזה, כריכה ורודה, פורמט קשה ואיורים מהממים של דייויד הול.
לפעמים הבחירה בטכניקת האיור יכולה להרים ספר או להוריד ספר והבחירה בטכניקת האקוורל היא מדויקת ביותר, יש לאקוורל גוון שקוף, מיימי, נוזלי, כזה שמתערבב עם גוונים אחרים בדיוק כמו העננים שבשמים, והבחירה היא מצוינת וזה מראה על דיוק וחשיבה לעומק בכל פרט בספר הזה וזה דבר שאני לא רואה מספיק בספרי ילדים מקומיים.
רננה היא עננה צעירה ושובבה, משחקת לה בשמים, יוצרת צורות, נהנית מהחיים אבל לא באמת מגשימה את ייעודה לפי רצון הוריה שמצפים ממנה להוריד גשם, לייצר ברקים, רננה מקשיבה אך מתעלמת.
הוריה העננים של רננה שולחים אותה למחנה קיץ לעננים ובמחנה רננה לומדת את ייעודה בחיים ותפקידה בענן צעיר.
האם רננה תגשים את ייעודה כענן בעולם הזה?
כמו שאמרתי ספר מקסים עם בחירות עיצוביות ואיוריות נהדרות.
מומלץ.

האישה שלא הייתה / אילה בן פורת
הוצאת כתר
309 עמודים

זהו ספרה השני של אילה בן פורת, הספר הראשון היה בעיני מצמרר ומיוחד והספר הזה שונה לחלוטין מהספר הקודם שעסק בנוער בסיכון והפעם היא מתחילה סדרת ספרי מתח בלשיים וההבדלים הסגנוניים בולטים ובעיני מראים על יכולת כתיבה משובחת.
מכייוון שטיבם של ספרי מתח זה לא לגלות את הסוף ולהמנע מספוילרים אז סקירות של ספרים מהסוג הזה אצלי הן קצרות מן הרגיל.
פקד סיגל שמש עוברת משבר בעבודתה במשטרה, המפקד שלה פוטר ובמקומו הגיעה מפקדת חדשה, היא מקבלת מהמפקדת החדשה שלה משימה לעבור על תיקי נעדרים מהשנים האחרונות וסיגל נתקלה בתיק אחד שעניין אותה במיוחד, תיק של נעדרת בשם יפית נעים.
יפית, אם לשני ילדים, נשואה, נעלמה מביתה יום אחד, לא לקחה כלום, לא ארנק, לא בגדים, לא אשראי, ההשערה היתה שהתאבדה אך ככל שהיא מתעמקת בחקירה צצים דברים נוספים, אישה שקטה, חיים שגרתיים למדי.
התיק הזה פותח פצעים ישנים מעברה של סיגל מה שמקשה על פענוח ופוגע בתפקודה ובמשפחתה.
ספר מתח פסיכולוגי מעניין, דמותה של סיגל שמש היא דמות מורכבת למדי ואני נהניתי ממנו.
שינוי סגנוני גדול לעומת הספר הקודם של בן פורת.
לחובבי הז'אנר.

בריכה עירונית / אדוה בולה
כנרת זמורה ביתן
206 עמודים

הכריכה של הספר הזה מאוד מושכת, אבל מעבר למשיכה ולבולטות שלה בין המדפים וזה בין השאר מה שגרם לי לרצות ולקרוא את הספר יש בה המון נקיון ומסתורין וזה משהו שמלווה את אופיו של הספר לכל אורכו.
הבריכה כמו הנפש האנושית היא קליפה, שכבה דקה מעל, לפעמים אפשר לראות מה מתחולל בפנים ולפעמים לא אבל בפנים, למטה, בעומקים, מתחוללים הדברים, שם הנפש סוערת, שם החוויות קורות, שם אנחנו מתמודדים עם הקשיים ולא תמיד רוצים או מסוגלים לחשוף ולהיחשף.
המים הם כמו הנפש והבריכה היא מטאפורה לכך.
הבריכה היא גם מקום למפגש אנושי, אותם אנשים שבאים בגפם לשחות, להיות עם עצמם אך גם להתמודד עם אנשים, לפגוש אנשים, עבור חלק מגיבורות הספר הבריכה היא אסקפיזם לחייהן, להתמודדות עם הקשיים.
הבריכה היא מקום להתנגשות בין הרצון לשחות לבד, אתה לבד במסלול שלך, אולי מסלול חייך, למפגש עם אנשים, חלקן ברצונך וחלקן בעל כורחך.
הדמויות הראשיות הספר המקסים הזה של אדוה בולה כולן נשים, כל אחת מהן מתמודדת עם אתגר כזה או אחר ואנחנו הקוראים נחשפים לחייהן כשהמכנה המשותף לכולן זה שהן מגיעות לבריכה ושוחות שם.
הבריכה היא מקום מינימלי לאלה ששוחים, אישי ואינטימי, כל אחד בוחר את המסלול שלו ושם הוא לבדו, בשחיה אפשר לחשוב, להרהר ולהתמודד עם דברים וסערות בתוכך כשאתה במים.
כמו הבריכה הנובלות מאופקות, שקטות אך חודרות עמוק, כואבות, מרגשות ונוגעות.
אדוה בולה יצרה ספר שהוא מאוד נוגע ושקט, אבל למטה בפנים סוער.
אהבתי את הסיפור הראשון על אישה שמתמודד עם מחלה קשה והבריכה היא מקום המפלט עבורה בדרך מסוימת.
כל סיפור הוא עולם ומלואו, כל אישה בספר היא עולם ומלואו.
ספר עדין שנקרא לאט ומיוחד בדרכו.

בשבח המלחמה / עילי ראונר
הוצאת דביר
222 עמודים

אחרי שקוראים ספר כמו הספר הזה צריך לקחת קצת אויר ולעכל, עילי ראונר מכניס את הקורא למן מערבולות של אלימות חברתית שנראית שהולכת ומתעצמת ברומן ריאליסטי נוקב וחזק, אולי אחד הספרים הישראלים החשובים והטובים שנכתבו כאן בשנים האחרונות.
הספר הזה זרק אותי לכל מני אסוציאציות ותזכורות לאירועים או ספרים דומים, האירוע הראשון הוא המקרה של המורה אדם ורטה שעקב דיעותיו ה"שמאלניות" הפך למוקד בתקשורת ופוטר מבית הספר שבו לימד.
האסוציאציה השניה היא ספרו של אנתוני ברג'ס, "התפוז המכני" שמתאר אלימות חברתית קשה והנסיון של החברה לדכא אותה באמצעים אלימים לא פחות.
כל האירועים באלו, הספרותיים והמציאותיים מתרחשים בחברה שמידרדרת לשנאה וקיטוב קשים וכתוצאה מכך זה משפיע על כולם, חברתית ופוליטית.
עלילת בשבח המלחמה מתרחשת בתקופת צוק איתן ולאחריה ומתארת הידרדרות חברתית קשה שמתבטאת בכמה דמויות, דמות המורה לספרות, דמות מנהלת בית הספר ודמות הנערים בבית הספר, כאשר המורה לספרות מלמדת את הילדים את על השחיטה של ביאליק וטקסטים נוספים שהם סימבוליים לתקופה הסוערת של המלחמה המבצבצת והאלימות החברתית הנוקבת המורה ודיעותיה נמצאים במרכז העניינים כאשר היא הופכת לקורבן לאונס וללינץ קשה והאלימות שמשתוללת ברחובות ובבית הספר היא סימבול נוסף לאלימות המשתוללת בשדה הקרב.
בין לבין נמצאת המנהלת שמנסה למצוא פתרון לאלימות אך בדרך מעניינת היא הופכת בעצמה למשהו אחר.
בשבח המלחמה זהו ספר מטלטל שמתאר מצב של קריסה חברתית מוחלטת, שנאה שמתחילה מהנוער ונגררת והופכת כמעא לאנרכיה נוקבת.
בשפה גבוהה עילי ראונר נותן לנו מכה בבטן וזהו באמת ספר שאינו נותן מנוח.
מומלץ לקרוא אבל עם אזהרה שהוא לא קל לעיכול והוא לא ספר קיץ אלא ספר שגורם לך להרהר ולחשוב על המציאות היומיומית.

אחר הצהריים של החיים / טלי נתיב עירוני
הוצאת פרדס
362 עמודים

מהו הגיל השלישי ואיך מתמודדים עם האתגרים שעומדים בפני האנשים שנמצאים בשלב הזה בחיים?
מעט מאוד ספרים נכתבו על נושא זה.
על בני הגיל הזה טבע קרל יונג את הביטוי "אחר הצהריים של החיים" דור הבייבי בום שנולד לאחר מלחמת העולם השניה ומתמודדים עם החיים שלפני הזקנה.
אין זה ספר פסיכולוגי שמתנח את התקופה מנקודת מבט מקצועית, זהו לא ספר עיון קלאסי של איש מקצוע שבא לספר לנו את התובנות שלו ממרומי ידיעתו המקצועית רבת השנים וממחקרים רבים שערך, זהו ספר שהוא אוסף עדויות וראיונות עם אנשים שנמצאים בשלב הזה של החיים ולפניהם עוד שנים רבות של עשייה לפני שהזקנה תשתלט עליהם.
מגוון המרואיינים רב ומשתרע על פני כל החברה הישראלית כל גווניה הרבים, יש בספר זה תובנות רבות על זקנה, על הורות, על הדאגה להורים הזקנים שפתאום הם הופכים להורים של ההורים, על החשש מהמוות והבלתי ידוע, על הרצון להמשיך ליצור ולהגשים את ההווייה של כל אחד.
אחר הצהריים של החיים מדבר על נושאים חשובים ומדבר עליהם בראיה מפוקחת ואמיצה, בסיפורים מרגשים על התמודדויות שונות על התבוננות קדימה, אחורה ואף אל הכאן ועכשיו, בעיני מדובר בספר מקסים ומעניין שגורם לנו להרהר רבות עלינו בגילאים האלו ועל תובנות רבות של הורות ועשייה.
כדאי לקרוא.

איש בגן החיות / דייויד גארנט
תשע נשמות
111 עמודים
מאנגלית: יותם בנשלום

דייויד גארנט היה סופר שכתב ספרים שקשה להשאר אדיש אליהם, כמו באישה ושועלה המרתק ומעורר המחשבה גם באיש בגן החיות הספר הקורא יוצא ממנו מהורהר ומלא מחשבות, הנובלות של גארנט הן נובלות מוסריות חזקות מאוד ואולי אפשר לומר שגארנט הקדים את זמנו ואולי בספר זה יש כאן רעיון לא רע לסטארט אפ ריאליטי עתיר רייטינג ואני לא אתפלא אם זה אכן יקרה.
ג'ון קרומרטי וג'וזפין לאקט, זוג מאוהב מסתובב לו בגן החיות ומתבונן בחיות הכלואות מסביבם ומתחילים לנהל ויכוח סוער על אהבה והתמסרות, בעוד ג'ון טוען שחברתו צריכה להתמסר רק לו הבחורה טוענת את ההיפך, הויכוח מתלהט וג'וזפין אומרת בשיא הויכוח שאם כך חושב ג'ון אולי מוטב לו להשאר בגן החיות בין הקופים.
ג'ון הנסער והמתוסכל חושב על מה שג'וזפין אמרה לו ובאותו הערב כותב מכתב למנהל גן החיות ומציע לו לעשות ניסוי ולהיות כלוא בכלוב מרצונו לתקופה בלתי מוגבלת.
ג'ון אכן נכנס לכלוב ייעודי בין הקופים עם תנאים שמתאימים לאדם וחווה את מה שהחיות חוות, את המציצנות את הריכולים את העובדה שהוא הפך לאובייקט ללא פרטיות ממש כמו הריאליטי של ימינו רק אז במאה ה19 התקשורת היתה מן הסתם שונה.
ג'וזפין שרוצה לעזוב אותו נתקלת בקושי אחרי שאירוע מסוים וקשה מאוד שאירע לג'ון בגן החיות משנה את התמונה.
הספר הזה מעורר שאלות רבות על המוסר של גני החיות על העובדה שאינינו שונים בסופו של דבר מן החיה הכלואה ומטשטש את המושג של מיהו אדם ומיהי החיה.
ג'ון שמחפש חברה מתיידד בגן החיות עם קרקל שגם מחלץ אותו ממצב קשה מאוד, הבדיקה הזו המוסרית שגארנט מעלה על מקום האדם בקרב החיות ועל הניסוי של כליאת אדם מרצון בכלוב כאשר הוא נהפך לאובייקט מציצנות ורכילות מקדים בכמה שנה את עולם הריאליטי המציצני והצהוב.
ספר מרתק ומעורר מחשבה שנתון לפרשנויות רבות.
מומלץ מאוד.

אמזלג / יוסי סוכרי
הוצאת עם עובד
179 עמודים

אמזלג הוא ספר עמוק ומלא משמעויות אבל לפני שאתייחס לתוכן אני רוצה להתייחס לכריכה, יש כאן בחירה מודעת לעצב את הכריכה כמו ספר הגות, זוהי פרוזה בתחפושת הגות כי מה זה משנה איזה איור או צילום יהיה על הכריכה, הריקנות שלה היא המסר, החיפוש, המחשבה, לה אין אימאג', היא הכל ולא כלום, היא דף חלק, היא דרך חדשה היא נתיב של חיפוש עצמי, חיפוש זהות, נסיון להבין מי אני ומה מקומי בעולם ואימאג' מסוים היה מקבע את הדמות ומקבע את הקורא, מנטרל לנו את המחשבה החופשית וגורם לנו לקבוע דיעה על גיבור הספר עוד לפני שהפכנו את הדף הראשון.
אבל זהו אמזלג, עמנואל אמזלג, איש של ניגודים, מזרחי בזהותו אבל איש רוח ותרבות, איש פילוסופיה ותרבות גבוהה שבימים או בזמנים אחרים לא היה מהווה ניגוד אבל בחברה הישראלית זה יוצר קונפליקט מסוים של זהות מול העדפות צריכה.
אמזלג עובר משבר, הוא מתגרש ונתון לביקורת מכל עבר, ביקורת מילדיו שהוא אוהב כל כך ומסביבתו.
הגירושין ופירוק המשפחה גורמים לאמזלג לחפש שוב את זהותו בעולם, מיהו, מאיפה בא, הוא מנסה ליצור קשר עם שורשיו, משפחתו וכל זה מבלי לאבד את הווייתו כיום, את מי שהוא ואת מה שהוא.
האם אפשר להיות גם מזרחי וגם לא להתנתק מהחיים שיצר לעצמו ואולי דווקא מהמקום האינטלקטואלי שבו הוא נמצא שם נמצא הנתיב לחיבור לעבר ולשורשים.
משבר ובעיקר משבר זוגי פותח לנו את האופקים ואת הדרך לחיפוש העצמי של מי אנחנו ומה אנחנו ולמה אנחנו כאן, אמזלג נמצא בחיפוש הזה מתוך לא רק בדידות וצמא לאהבה חדשה אלא גם מתוך משבר זהות והספר הזה של סוכרי שהוא עצמו בא מאותו עולם מרתק, מעניין ומעורר שאלות של זהות קיומית וזהות אתנית אל מול בחירה בדרך חיים מסוימת.
מרתק.

לעולם אל תיתן לי ללכת / קזואו אישיגורו
הספריה החדשה
295 עמודים
מאנגלית: אלינוער ברגראני חושב שאם אפשר לתמצת את הספר הזה לפתגם אז אין יותר מתאים מאשר "מים שקטים חודרים עמוק" כדי לתאר את הספר המצוין הזה של אישיגורו.
בכתיבה צנועה, מינימליסטית, עדינה אישיגורו מראה לנו מציאות מטרידה מאוד, כזו שלא מרפה מהקורא זמן רב לאחר סיום הספר.
למרות שהספר מתאר מציאות מקבילה לאנגליה של ימינו, מציאות אלטרנטיבית אין מדובר בספר מדע בדיוני, אישיגורו מתאר לנו את המציאות כפי שאנחנו מכירים אותה אך השינוי היחידי שמתואר והוא משמעותי הוא בעצם השינוי שבנו, בבני האדם.
קשה מאוד להסביר מה קורה בספר הזה מבלי לתת ספוילרים אז אתאר בעיקר את שלד העלילה ואז אתמקד בחוויית הקריאה.
הספר מתאר ילדים שלומדים במוסד בשם היילשם בסוף שנות התשעים של המאה העשרים, באותה מציאות מקבילה חוסלו מחלות הסרטן ומחלות הלב כבר בשנות השישים וזה מידע שחשוב לציין אותו, גם לנו בהתחלה לא ממש ברור מהו המוסד הזה, מוסד לימודי, בית יתומים, לאט לאט אנחנו למדים על מציאות החיים במוסד, על אורח החיים שם ועל הנפשות הפועלות, עד שמתגלה לנו ביחד עם הילדים הסיבה להמצאותם במוסד הייחודי הזה.
אישיגורו בונה את העלילה לאט לאט, מכניס את הקורא שלב שלב לתוך העולם, לתוך החוויה ולתוך ההבנה שלנו יחד עם הילדים לגבי מטרתם בעולם הזה.
זה ספר שעוסק במוסר אנושי, בעתיד האנושות ובנסיון להבין מהי האנושות ולאן היא הולכת.
בעיני מדובר בספר הכי מטריד שקראתי השנה והוא מטריד לא רק בגלל התוכן שמעלה שאלות מוסריות הומניות קשות אלא בגלל שהכתיבה המעולה של אישיגורו מביאה אותנו לתובנות או למחשבה עליהם דווקא מתוך הכתיבה השקטה שלו, אישיגורו מעלה הילוך כל פעם קצת עד שאנחנו מחסירים פעימה לנוכח ההתפתחויות.
אם הייתי ממליץ על ספר אחד שקראתי עד כה ב2019 אני חושב שזה הספר שהייתי ממליץ עליו.
נפלא ומטריד.

המוח המאושר / דין ברנט
הוצאת כתר
337 עמודים
מאנגלית: ניצן לפידות

ספרו הקודם של דין ברנט שתורגם לעברית "המוח הטיפש" היה הצלחה, היכולת לכתוב ספר עיון פופולרי וקריא על נושא כה מורכב כמו המוח ולהביא גם לידי הבנה ובשפה פשוטה, קריאה והומוריסטית היה הצלחה ובצדק, ברנט קודם כל כותב עבורנו, האנשים שלא מבינים במדעי המוח ומסביר לנו על תהליכים של הבנת פעולה המוח וההשפעה של זה על חיינו ביומיום.
הפעם ברנט ממקד את הספר שלו על נושא האושר, אולי החיפוש האולטימטיבי של האדם הממוצע, החיפוש אחר האושר והגורמים לאושר, מה במוח או בפעילות המוח גורם לנו להרגיש תחושת אושר.
הספר הזה נגע בי במקום קצת אישי כי אני לא מאושר בלשון המעטה בשנים האחרונות עקב דברים רבים שאני עובר וחווה בחיי, דברים שנובעים מחוסרים רבים שאותם מנה בין השאר ברנט בספרו, כמו כסף, יחסי מין, זוגיות, בית יציב ועוד נושאים, האושר נובע מהרבה דברים שאנחנו רוצים או שאנחנו מקבלים בילדות ומשפיעים עלינו כמבוגרים, אושר הוא נושא קצת אמורפי להבין אותו ולחקור עליו כי באמת הוא סובייקטיבי, כל אדם חווה אושר מדברים שונים ולפי צרכים שונים.
הספר מחולק לנושאים כאשר על כל נושא ברנט מדבר ומרחיב עליו ומראה את השפעת הגורם על האושר,
ישנו פרק שמדבר על הורמונים שונים כמשפיעים על האושר כגון דופמין, אוקסיטוצין ועוד, ישנו פרק שמדבר על השפעת הבית במקור לאושר, יציבות במקום המגורים כמקור לאושר,
ישנו פרק שמדבר על מקום העבודה ועל השפעותיו של מקומות עבודה גרועים או טובים על האושר שלנו גם בין השאר כי חלקנו מבלה יותר במקום העבודה מאשר בבית למשל.
פרק מאוד מעניין עוסק בזוגיות שלנו כמקור לאושר, במיניות שלנו כמקור לאושר, הפרק הזה מעניין במיוחד ונרחב במיוחד וברנט מדבר עליו ומביא נקודות מבט מעניינות מאוד.
גם בספר הזה כמו במוח הטיפש ברנט מביא לנו עוד דרך להבין את המוח ואת הדרך בה חיינו משפיעים על האושר והוא גם מדבר על כך שחומרים כימיים או תרופות חימיות אנטי דכאוניות לא יכולות להשפיע על אושרנו אלא דרך חיינו והבחירות שלנו כבני אדם.
בסך הכל מדובר בספר עיוני מעניין מאוד ומעשיר.
מומלץ.