הים מדבר אלי / שולמית רובינוביץ
הוצאת הוצאה עצמית
99 עמודים

יש המון עומק ורגש בשירים של רובינוביץ, מורגש נסיון חייה ומורגשת האהבה שלה למוזיקה, לפעמים אתה מרגיש בשירים התמימים לכאורה האלו כאילו אנחנו מטיילים בטבע וחשים את מה שחשה המשוררת, מתחברים להוויה שלה כאילו היא אומרת לנו בואו, תצטרפו למסע שלי, כנסו לעולם שלי, לתום, ליופי, לצלילים ולצבע.
ההשפעות וההשראה בספר השירים הזה רב מאוד, רובינוביץ כותבת על הרוך ועל הכוכבים, על הים ועל הטבע וגם בתוך זה היא שוזרת זכרונות אמה ומשפחתה,הרבה מהשירים בספר מוקדשים לאנשים שהיו חלק מחייה.
היא כותבת על חיפה, העיר שהיא אוהבת, מטיילת בה ונזכרת, מתרשמת ורושמת, היא כותבת על עונות השנה ועל אנשים ובכלל מדובר בספר שירה מקסים ועדין שמקיף את חייה ותחושותיה של רובינוביץ.
חלק מהשירים בספר הולחנו ואותי מסקרן לדעת איך זה נשמע והולחן, זה בהחלט מסקרן כי מדובר בספר שירה מקסים ויפה מאוד.

"המים הקרירים־צלולים
של הבאר באמצע החצר
שומרים ים סודות
של אהבות סוערות
באחוזה נטושה מדיירים.
כך בימים
כך בלילות."

"לאחר שעץ המשמש
נתן פירות אחרונים בעונה,
חלה אנושות והלך לעולמו.
אמנו הספיקה להכין מפירותיו
כמה צנצנות ריבה כתומה־חמצמצה
וחלתה אף היא לפתע
והלכה לעולמה.
טעם הריבה עוד סובב לנו בחך."

אספת דיירים / אורית גרוס
הוצאת כרמל
175 עמודים
כבר כמה שנים שאני לא גר בדירה אלא ביחידות דיור אם זה בקיבוץ או במושב אבל כשגרתי בעיר אני זוכר היטב את העובדה שכל פעם נתקלתי בדייר אחר במדרגות או כשעברתי ליד דירה כזו או אחרת תהיתי מה קורה שם.
לכל דירה יש סיפור, מה שנראה לנו הכי טרוויאלי ובנאלי הוא עולם ומלואו וזה מה שאורית גרוס עשתה בספר המעניין הזה, היא לקחה משהו שכביכול יומיומי עבורנו, פשוט ולא מתוחכם מדי והפכה אותו לאוסף סיפורים שבסופו של דבר יש קשר ביניהם והם כולם מתרחשים בבניין דירות אחד, לכל דירה יש את הסיפור שלה ואת העלילה שלה וזה יוצר מארג מרתק של עולמות שונים, יקומים שונים, התרחשויות שונות אבל כולם במבנה ריבועי אחד שמאכלס את כולם, בניין דירות בעיר רחובות.
כל פרק נפתח עם מודעה בלוח המודעות ואותה מודעה מכניסה אותנו לאוירה הסיפורית הזו של חיי השגרה בבניין והאוירה הכללית ובסופו של דבר כל הסיפורים מתנקזים לאסיפת הדיירים.
אני חושב שאחרי קריאת הספר יסקרן אתכם הרבה יותר מה קורה אצל השכנים שלכם ואולי תפתחו איזו עלילה דמיונית משלכם על כל דירה ודירה.
ספר טוב ומעניין.

גבירה אבודה / וילה קאתר
הוצאת הכורסא והוצאת תשע נשמות
166 עמודים
תרגמה והוסיפה אחרית דבר: רעות בן יעקב

קראתי לאחרונה כמה ספרים אמריקאים שמדברים על החלום ושברו ובספר הזה יש כמה חלומות שנשברים, החלום האחריקאי והתפכחות והחלום של נער שנשבה בקסמה של גברת וכאשר הוא מתאכזב או מגלה שמושא תשוקתו הוא לא מה שהוא ציפה האכזבה היא רבה.
הספר מדבר על עולם המעמדות, על חלוציות, על תקווה ועל שינוי והשינוי הזה מגיע מכמה מקומות בספר והזכיר לי קצת ספרים של פוקנר שמדברים על תקופה דומה ועל דעיכת משפחות שמרניות שלא מיישרות קו עם העולם החדש שבפתח.
הסיפור מסופר מפי ניל אותו נער שהתאהב או נכבש בקסמיה של מיס פורסטר, אישה צעירה ונאה שהיא, בעלה המבוגר והבית שלהם בעיירה היה ממקבלי הפנים הגדולים ביותר, מכניס אורחים, אמיד ובעל מעמד גדול וחשוב.
ניל, בעל מעמד נמוך הרבה יותר נכנס לביתה של פורסטר לקבל טיפול רפואי ונוצר ביניהם קשר יפה.
עקב תאונה של מר פורסטר החלה דעיכתם של בני הזוג ובמעמדםפ והם נשארו מאחור בתקופה של התקדמות מטאורית, תקופת תיעוש ומעבריםפ לעיר הגדולה והשינויים הרבים חולפים על פניהם של הזוג ובכך גורמים להם לאבד ממעמדם.
הספר מתאר את התהליך יפה ומתאר את דעיכת הזוג בצורה טובה אמנם לא כמו כתיבתו של פוקנר אבל בסגנונה של קאתר זה בהחלט מרשים למדי.
ספר קטן אבל מעניין מאוד למרות שהוא קצת מיושן הוא עדיין עובד וכיף לקרוא אותו.

הנוסעת האחרונה / טל ניצן
הוצאת עם עובד
216 עמודים

כמעט כל מה שטל ניצן נוגעת בו הוא פנינה, החל מספרי השירה שלה, מספרי הילדים, מהתרגומים המעולים שלה לספרים דוברי ספרדית וגם בספרי המבוגרים שהיא כותבת היא ניחנת בכשרון נדיר שקשור לכך שכתיבה היא תחום שהיא מעולה בו.
צריך להזהר מלקרוא לספר הזה מותחן כי הוא לא ספר שקשור לז'אנר ספרות המתח מממש ממש לא, יש כאן עלילה מותחת, אפקטיבית ודינאמית אבל אני לא הייתי מכניס אותו לקטגוריית ספרי מתח אבל מה שכן, קשה להניח אותו מהיד.
נינה סימון בנבנישתי (על שם הזמרת המפורסמת) היא נערת שליחויות בתל אביב שסובלת מילדות מצולקת וקשה, הורים מנוכרים, גירושים כואבים וכל אלו הולירו בה זעם רב וכאב.
תאונה בשליחויות האופניים שהיא עושה גרמו לה לשנות כיוון לעבודה חדשה של שליחויות והמפנה מתרחש כאשר נינה נותנת לנערה בשירותי הטרמינל לשוחח בטלפון שלה, ההיענות הזו של נינה תסבך ותשנה את חייה והספר מרתק ומעניין.
טל ניצן דואגת להראות לנו את הצד האפל של תל אביב בצורה מרתקת ומייצרת כאן גיבורה בודדה וקשוחה שמתמודדת עם קשיחות החיים והכאב העצום שהיא מחזיקה בתוכה.
מעבר לכך לא אחשוף ספוילרים ופשוט תהנו מספר משובח של סופרת משובחת.
כדאי.

בקיצור, תולדות העיצוב / קני סגל ויונתן ונטורה
הוצאת עליית הגג
307 עמודים

כמעצב שקצת שחוק וכבר כמה שנים לא בתחום אני מרגיש שספרים עיוניים כאלו מחזירים בצורה מסוימת את התשוקה ובעיקר את המחשבה מחדש מבחינה רעיונית בעיקר כי הספר הזה של יונתן ונטורה וקני סגל מחזיר אותנו למקורות של העיצוב, לבסיס של הבסיס ומזכיר לנו את הפשטות שבמחשבה ואת הבסיס לכל מה שאנחנו מכירים.
זה למעשה כבר למעשה מהתקופה הפליאוליתית של האדם הקדמון שהיה צריך לחשוב ולעצב כלים שיתאימו לו לצרכים השרדותיים בסיסיים ועד לימינו אנו שכל מקום שנלך אליו נהיה מוקפים בדימויים ויזואליים וכל מוצר מסביבנו מהספר שאני קורא ועד הלפטופ שאני כותב עליו את הביקורת הזו הוא מעוצב עם המון מחשבה ועם תכנון, ניתוח, נוחיות והבנה של צרכי השוק.
העולם העיצובי עבר כברת דרך מעולם של השרדות לעולם שבו כל דבר הוא מעוצב גם מבלי שנשים לב לכך.
גם אם אנחנו מתייחסים או מתבוננים במוצר שלפנינו נאמר כוס השתיה שלצידנו העיצוב שלה מושפע מהסטוריה ארוכה של מוצרים שקדמו לה והספר הזה לוקח אותנו לשורשים של עולם העיצוב, בעיקר לעולם העיצוב התעשייתי אבל הספר נוגע בעולם הארכיטקטורה, הדפוס והמיתוג עוד לפני שהמילה מיתוג בכלל היתה קיימת.
אין לספר הזה איזה סדר כרונולוגי אלא הוא אסופה של פרקים ומאמרים שכל אחד נוגע בנושא אחר ומדבר עליו וכל נושא הוא מעניין בפני עצמו כך שאת הספר אפשר לקרוא גם לפי הפרקים שמתאימים לנו ולא לפי סדר העמודים.
מדובר בספר מעניין שלא מיועד רק למעצבים אלא לכל אדם שמתעניין בעולם שמב=סביבנו ורוצה להבין את התהליכים של העיצוב מהשורשים הקדומים שלו ועד היום.
מעניין מאוד.

מכתבים אל לוקיליוס כרך ב / סנקה
הוצאת מאגנס
342 עמודים
תרגמה מרומית: דבורה גילולה

הכרך הראשון של כתבי סנקה ללוקיליוס עשו עלי רושם גדול והספר הזה לא שונה כי הוא למעשה פשוט מאוד המשך של הספר הראשון והמשך המכתבים שכותב סנקה לידידו נציב סיציליה, כבר כתבתי בעבר על הכרך הראשון ובעצם המכתבים ממשיכים ובהם סנקה ממשיך לשתף את לוקיליוס בנושאים רבים שמטרידים את מנוחתו ובתפיסות העולם שלו.
רוב הנושאים שסנקה דן בהם הם הומניים מאוד, אנושיים מאוד והם מועברים בשפה לא מסובכת מדי ופשוטה יחסית להבנה, אני אומר יחסית כי בכל זאת מדובר בתקופה קצת שונה ודבורה גילולה הצליחה להעביר את השפה ולתרגם היטב את רוח התקופה דרך הטקסט ועם זאת לא מדובר בפילוסופיה מורכבת מדי אלא בנושאים שגם היום רובנו יכולים להתחבר אליהם ולמצוא בהם מכנה משותף לחיינו אנו למרות השוני בין התקופות.
סנקה בחלק ב כותב על נושאים כמו פחד מהמוות, תחלואי הנפש, על תהילה, על חירות, רדיפת שררה, תיקון מידות, שליטה עצמית ועוד נושאים רבים ומגוונים שממשיכים את הנושאים הרבים שהיו בכרך א של הספר הזה.
יופי של ספר ואני חושב ואני ממליץ עליו וחושב שסנקה ראוי להיות בכל ספריה של אנשים שאוהבים לחשוב, ללמוד ולהתבונן על העולם ממבט חומל יותר הומני יותר ואנושי יותר.לינק לרכישה

עץ הקסמים, סוד הגשר / אנדז'יי מלשקה
הוצאת לוקוס
340 עמודים
מפולנית: ענת זיידמן
איורים: אנדז'יי מלשקה

זה הספר הראשון שאני קורא מהסדרה המקסימה הזו והשני שהוצאת לוקוס מתרגמת ומוציאה לאור ואני חייב לומר שמאוד נהניתי.
זו סדרת ספרים ייחודית שמשלבת ריאליזם ופנטזיה ביחד, לא רק הסיפור חמוד ומדליק אלא כל האריזה היא כיפית מאוד, האיורים של המחבר הם עיבודי מחשב שמשולבים עם צילום וזה מה שמייצר את הריאליזם הסוריאליסטי הזה.
הסיפור עצמו מדבר על חבורת ילדים שמצאו כסא אדום שיוצר מעץ קסמים עתיק, מי שיושב על הכסא הזה ומביע משאלה המשאלה הזו תתגשם כל עוד היא בטווח הראייה של מבקש המשאלה.
זה מביא את הילדים להרפתקאות מסעירות ומרגשות.
בספר הזה הבניין בו התגוררו הילדים מתעופף לו באויר בעקבות משאלה לא זהירה,כתוצאה מכך מלאניה השכנה נופלת מחור בבנין ופיליפ הילד מציל אותה, מלאניה נקשרת לפיליפ ומבקשת מהכסא שפיליפ יתאהב בה אך כתוצאה מבקשת משאלה שגויה פיליפ מתאהב בבחורה משלט פרסומת ענק ושום דבר לא משחרר אותו מאותה אהבה.
הדבר היחיד שיכול לשחרר את פיליפ מאןתה התאהבות היא גשר השכחה בונציה שעשוי מאותו עץ עתיק ומי שהולך עליו שוכח את מי שאהב.
ספר מקסים ומלא חן. מומלץ מאוד.

לעשות מקום / אוריאל קון
הוצאת תשע נשמות
343 עמודים

מאז שהתחלתי להיות בלוגר של ספרים אני קורא בעקביות כמעט כל ספר של הוצאת תשע נשמות ולפני זה של זיקית ויודע ורואה את הקו הספרותי המעניין והמגוון שההוצאה הזו שקון ייסד ומוביל מתווה,הקו הזה ממשיך גם בספר הזה של קון שאני מברך עליו כי כתיבתו של קון בהקדמות לספרים או באחרית הדבר הוכיחו שמדובר בכותב מחונן, אדם שכתיבה היא בנפשו ובליבו וחלק בלתי נפרד מחייו, זיהיתי לא מעט השפעות של ספרים שההוצאה הוציאה בכתיבה של קון בספר זה וזה ניכר ועם זאת לקון יש סגנון משלו אבל לפני הכל אספר למה באופן אישי התחברתי לספר זה.
קון מדבר על פרידה ועל ההתמודדות עם פרידה וכמו כן הבחירה להתמודד עם הפרידה היא דרך המרחבים, השוטטות, הארכיטקטורה, הזכרון והעיניים שמובילות את המחשבות שמובילות את הרגליים שמובילות אותנו כאנשים שלמים לחפש נחמה.
לפני שנתיים וחצי גם אני התגרשתי ולא מצאתי מנוחה לנפשי ורוחי, התקשיתי לתפקד וכך גם היום ונראה שצרה רודפת צרה וקושי רודף קושי ועם זאת אני מחפש דרכים לבחור, לשכוח, להתחיל מחדש וגם להרהר בקיומי על פני הפלנטה.
אני עושה זאת על ידי תעסוקה, בין אם להיות שקוע בעבודה או בין אם לטייל ברגל, לי אין את היכולת הכלכלית לנסוע ליוון או ארגנטינה או כל מקום אחר אבל את הטיולים שלי אני עושה באוטובוסים, בשוטטות בערים שאני עובד בהם ובחיפוש אחר מקום להניח את המחשבות שלי ולתת להם להתערבב עם כל העולם החיצוני.
הזדהיתי עם קון, הזדהיתי עם החיפוש ועם הדרך בה הוא מתמודד והזדהיתי עם הטקסטים המעולים שבספר הזה שנראה שכל פרק לוקח אותנו למקום אחר במסע המרתק של קון, מירושלים שם הכל החל דרך יוון, ארגנטינה אשדוד וברצלונה, זה מסע אינטלקטואלי רגשי שם אדם חושב, אדם רגיש ואדם כואב שמחפש לברוח מהכל ועם זאת להשאר כאן ולומר לעצמו "הנני" "אני נוכח ואני אמצא את הדרך מחדש"
הכתיבה, ההתרשמות של המחבר מהמקומות בהם הוא נמצא, המפגשים עם המבנים, האנשים, המרחבים כל אלו יוצרים ספר שנכתב מהבטן, רגשי, אינטלקטואלי, אינטימי ועם זאת גרם לי להזדהות עם הסיטואציות והכאב.
ספר טוב מאוד בעיני, רגיש מאוד ומעורר מחשבה.
מומלץ, בטח שמומלץ.

הקצין הפרוסי / ד"ה לורנס
הוצאת אפרסמון
326 עמודים
מאנגלית: עידית שורר

עד היום קראתי ספר אחד של לורנס ואתם יכולים לנחש איזה ספר זה, נכון, מאהבה של ליידי צ'טרלי, אני חושב שרוב מי שמכיר את לורנס בצורה שטחית או קרא ספר אחד שלו סביר להניח שזה הספר שהוא קרא שהיה גם הספר האחרון שהוא כתב ובזמנו הוא עורר סערה גדולה עקב מה שהיה נחשב אז כתיאורים מיניים נועזים ואני שקראתי אותו לפני עשור וחצי ראיתי אותו לא כל כך נועז יחסית לתקופה בו אני חי אבל בהחלט היה נועז בתקופה השמרנית בה לורנס חי.
הסיפורים שבקצין הפרוסי יש פחות נועזות ויותר מינוריות וסוג של מסתורין בדרך שבה הסיפורים מסתיימים אבל לורנס אמנם לא הביע את הנועזות שאולי מצפים ממנו בסיפורים אלו אבל תפיסת העולם והרעיונות שלורנס העביר בליידי צ'טרלי קיימים גם כאן בצורה זו או אחרת.
הסיפורים כאן הם מינוריים, מרומזים, עדינים מאוד, הכתיבה של לורנס יפה ומינימליסטית לפעמים וגם התרגום המצוין עוזר להעביר את התחושה בכתיבתו של לורנס.
ישנם כמה סיפורים שמאוד אהבתי, הסיפור הראשון שנקרא הקצין הפרוסי הוא סיפור משיכה אירוטית סמויה בין שני גברים, קצין פרוסי ומשרתו האישי, המשיכה והתחושות מועברות לקורא ופחות מורגש בתקשורת בין הקצין למשרתו אבל בכתיבתו של לורנס הקורא מבין את המתח שנותר בין שני האישים.
הסיפורים אינם מייצרים איזו שמחה מלבבת או אופטימיות יתרה, יש בהם ובדמויות בסיפורים הרבה עצב או בדידות ונראה שהם אינם מממשים את הפוטנציאל שלהם, התשוקות או החלומות ונאלצים לוותר על הרבה דברים למען דברים אחרים כמו משפחה, דת או מגדר.
גם לורנס עצמו שגדל בבית של הורים ממעמדות שונים מתייחס לזה בסיפוריו ומביע את הביקורת שלו על הנושא הזה.
לורנס אהב את הטבע ונראה שלא מעט מסיפוריו מתרחשים באיזורים כפריים ובכלל היחס שלו לטבע היה משמעותי.
סיפורים נהדרים של סופר גדול וחשוב.
מומלץ.

בית הנתיבות / זהר אלמקייס
הוצאת הקיבוץ המאוחד
83 עמודים

הספרון הזה זה זהר אלמקייס הוא בסך הכל 83 עמודים ואני מודה שאני לא כל כך יודע איך לכתוב עליו, כלומר, יש לי המון מה לומר וכלום מה לומר, זוהי פרוזה חווייתית שנעה בין גבוה לנמוך, בית תרבות מבית וספיגת העולם ברחוב, זהו ספר רב גוני ורב חברתי ורב חווייתי.
ומכיוון שזהו ספר חווייתי אנסה להתייחס אליו ככזה כי העלילה היא פנימה והחוצה, מנפשה של המחברת אל העולם החיצוני, זהו ממואר לירי שכתוב בשפה עברית גבוהה מאוד ועשירה של אישה שלוקחת את התרבות של הבית ועוברת מסע לגילוי עצמי דרך הרחוב, האנשים, המקומות והזכרונות.
אלמקייס מחברת בין העבר הכה משמעותי עבורה, השפה, הילדות, למקום העכשווי שלה וזהו בעצם ספר מסע, מסע עמוק ורגיש אל עבר העתיד שמתחבר אל העבר ומגבש את אישיותה.
כשהייתי ילד קטן נשפך לי על היד תה רותח שהשאיר לי סימן עד היום, זה מזכיר לי את הילדות שלי וזה זכרון מסוים מילדות שלא היתה לי כי איבדתי את אימי בגיל צעיר ממחלה קשה, זהר מתארת חוויה דומה עם תה וכוויה ולמרות המקומות השונים מהם אני והמחברת באים אותו זכרון, אותה צלקת מזכירה לנו מאיפה באנו.
קשה לי לכתוב על הספר הזה כי הוא מרגיש כמו ממואר של זרם תודעה אבל הוא לא, הוא מדויק, הוא מחבר, הוא מגשר והוא מחדיר אותנו הקוראים לנשמתה של המחברת ובדיוק כמו הביקורת הזו שעוסקת בחוויה ופחות בעלילה כך הספר, חווייתי וחודר לוריד.
מומלץ.