בימי חיינו / ניק בלכרמן, מתן אריאל־הברון
הוצאה עצמית הוצאה לאור
40 עמודים

אין ספק שיש כאן משהו מעניין מאוד, שני חברים חוברים יחדיו להוציא ספר שירה משותף שנראה שרב הנסתר בו על הגלוי
הכריכה בספר זה חלקה כהה וחלקה בהירה כאילו שניהם מתבוננים לאופק ויוצאים מתוך איזו אפלה למקום אחר ושניהם מחפשים את עצמם, מחפשים דרך המילים, דרך הטקסט, ביחד ולחוד.
אותי סקרן להבין למה צמד חברים בוחרים להוציא ספר שירה משותף, שירה בעיני היא משהו מאוד אינטימי, אישי, מסע פרטי, תובנות מעניינות שאדם חוקר עם עצמו, זהות, תרבות, אהבה, כמיהה וכאן יש מסע משותף אבל בנתיבים שונים.
מודה שעדיין גם אחרי קריאה שניה לא הצלחתי להבין האם ספר שירה משותף הוא קונספט שנכון והאם הוא נכון לספר זה אבל אין לי ספק שיש כאן אומץ בהחלטה הזו להוציא ביחד ולהחליט שזה הדבר הנכון וזה המסר שהם רוצים להעביר בספר.
אהבתי את השירים בספר, אהבתי אותם כבודדים ופחות כסיפור עלילתי, אני פחות מתחבר לליריקה מהסוג הזה שמנסה לייצר איזה קו עלילתי ויותר אוהב את ההתבוננות בכל שיר בנפרד וגיליתי דווקא כאן את הקסם בספרון הזה.
פרויקט מיוחד ומעניין.
כְּאֵב דּוֹקֵר דּוֹהֵר עִם הַזְּמַן
אֲבָל הַסַּכִּין מִתְאָרֶכֶת
פֶּצַע פָּתוּחַ אַט מִתְקַהֶה
וּלְאִטֵּךְ גַּם אַתְּ נִתֶּקֶת.

יֵשׁ פַּחַד לִשְׁכֹּחַ, יֵשׁ פַּחַד לִשְׂנֹא
וְצָרִים הֵם עָלַי כְּנִצִּים
לְמוֹטֵט אַהֲבָה רוֹצִים, גַּעְגּוּעַ
לִקְבֹּר בֶּעָפָר נִצָּנִים.

כְּאֵב דּוֹקֵר דּוֹהֵר עִם הַזְּמַן
וְסַכִּין עוֹד מִתְאָרֶכֶת
"אֶת שֶׁאָבַד לֹא תּוּכַל לְהָשִׁיב"
הִדְהֲדוּ הַשִּׂנְאָה וְהַשֶּׁקֶט.

פריחה שנתאחרה / אנטון צ'כוב
הוצאת עם עובד
288 עמודים
תרגמה מרוסית: נילי מירסקי

אחח, כמה זמן שלא קראתי קלאסיקה רוסית טובה, לפעמים כיף להשאב לתוך העולם המרתק של צ'כוב וחבריו וזה לצערי מתרחש מעט מדי בשנים האחרונות, הספר הזה קרץ לי מהמדף הרבה זמן וזמן רב העדפתי ספרים אחרים על פניו, העדפתי ספרות קלילה יותר, פחות מחייבת אולי והנה הגיעה הקורונה ומצאתי לי זמן לצ'כוב שבשנים האחרונות חזר קצת לכותרות בגלל שרת תרבות אחת שהתגאתה שהיא לא קראה אותו מעולם והוא לא כור מחצבתה, אז כן, בעיני לא חובה לקרוא צ'כוב, לא חובה לקרוא שום ספר, כן חובה לקרוא ספרים ולהיחשף לתרבויות שונות ועולמות שונים אבל לא צ'כוב ולא מלוויל ולא אף סופר אחר אינו בגדר חובה בעיני ועם זאת קריאה בכתביו של צ'כוב מענגת במיוחד למרות שהספר הזה השאיר אותי מדוכדך לא מעט, מדוכדך כי הסיפורים הנפלאים שואבים אותנו לסיפורים עצובים במקצת, סיפורים על חיים שהוחמצו, על אהבות שלא מומשו, על תקוות שנגוזו וכל זה בכתיבה איטית מאוד, מעמיקה מאוד, שלווה מאוד, סיפורים שקוראים לאט, שנטמעים בתוכנו, שלוקחים אותנו למחוזות רוסיה של סוף המאה ה19.
צ'כוב הוא אמן הסיפור הקצר והשפה היפה, אין כמעט מי שמשתווה לו בכך, הוא יודע לתאר רגעים מרטיטי לב בשפה כל כך פיוטית ומרגשת, ואפשר להתענג על כל מילה ולהנות מספר שבאמת צריך להתמסר אליו ולהתענג ממנו ובאותה המידה להשאב לעצבות שבסיפורים, לכאב ולרגש שבהם.
ארבעה סיפורים, חיים שלא מומשו ואהבות שלא התממשו.
עמוק, שליו ומעציב.

סגול 351 / אבי ולנטין
הוצאת פרדס
270 עמודים

בשבועות האחרונים מלחמת יום הכיפורים חזרה לכותרות בגלל הסדרה החדשה בתאגיד השידור ובתזמון די מעניין יוצא הספר הזה שיש בו המון חן והומור, אפילו הומור שחור לצד כאב וזכרון כמו גם הנסיון לתקן אירועי עבר.
חבורת פנסיונרים בגילאי 70 80 מנסים לפתור תעלומה מימי שירותם במלחמת יום הכיפורים, לנסות להבין מה קרה שם בקרב על הגבעה ההיא בנקודה שנקראת 351, חבורת הלוחמים לשעבר והפנסיונרים בהווה מצרפים אליהם את חברם המת יואל וביחד הם חוטפים את המח"ט קשיש כמותם ומנסים להבין יחד איתו את התעלומה ובו זמנית סוחטים אותו כדי שימליץ על המג"ד הקשיש גם הוא לתפקיד מח"ט טנקים.
העלילה המופרכת והמורכבת הזו היא הבסיס לספר הזה שמתאר הווי קרב ואירועים ממלחמת ששת הימים והקרבות לצד חברות קשישים שלא מוכנים להמשיך הלאה בחייהם או ללכת לעולם הבא מבלי שהכתם הזה או האירוע במלחמה ההיא לא יפתר.
התוצאה היא ספר מקסים שנקרא בנשימה אחת, כתוב מצוין ומלא חן והומור ובאותה המידה שיש בו חן והומור הוא דוקר בלב, הוא אנושי והוא מרגש.
מורשת קרב לצד סיפור סוריאליסטי נוקב ועצוב של דמויות שהמלחמה לא נוטשת אותם גם בגיל מבוגר.
הנסיון של המחבר לקחת אירוע כזה כמו זכרון מלחמה ולהכניס בו את החן וההומור בכתיבה עובד יפה כאן.
אני נהניתי ואני אוהב גם את הכריכה מושכת העין, ספר שהוא לא רק לחובבי מורשת קרב אלא פרוזה מרתקת ומעניינת לכל אורכה.
מומלץ.

ברוכה הבאה לחיים שלך / נטע חוטר
הוצאת תכלת
288 עמודים

בכריכה האחורית כתוב על הספר שהוא רומן מצחיק ביותר אז אני אישית לא צחקתי ממנו, בעיני מצחיק הוא לא, הוא כן שנון, הוא כן כתוב היטב ויש בו דיאלוגים מרתקים אבל מצחיק הוא לא, מדובר בספר טוב, ספר שהיה לי קצת קשה להכנס אליו ולתהות על קנקנו אבל ברגע שנכנסתי אליו נהניתי ממנו.
הספר מדבר על קבוצה של חברי ילדות ממושב נידח שמחליטים לשוב ולהיפגש אחרי בערך עשרים שנה שבהם לא נפגשו אבל המפגש הזה רחוק מלהיות חברי, יש הרבה סודות שעולים ויש הרבה מורכבויות וזכרונות עבר לא פשוטים ונראה שהמפגש הזה הוא מן סגירת מעגל.
הספר לוקח אותך צעד צעד לתוך הסיפור ואם אמרתי שבהתחלה היה לי קשה להתחבר אליו אז ככל שהזמן עבר נשאבתי לתוכו ולא עזבתי אותו עד הסיום שאגב אותו מן הספר אני לא יכול לגלות בגלל ספוילרים.
אני מאוד אהבתי את הגישה של המחברת לספר, מאוד אהבתי את השפה העכשוית והזורמת ומאוד אהבתי את המבנה של הספר ונראה כי נעשתה כאן עבודה עריכה טובה.
ברוכה הבאה לחיים שלך הוא ספר מרתק ומעניין אבל אני מודה שאת הכריכה פחות אהבתי, יש בה משהו קצת אנמי בעיני ולא מעניין מאוד ומצד שני הספר עצמו הוא טוב אז עדיין שווה לרכוש אותו ולקרוא בו, ההנאה מובטחת.

אדמה חרוכה / עמי גבעתי
הוצאת סטימצקי
433 עמודים

בתור רומן ביכורים יצא לעמי גבעתי אחלה ספר מתח, באמת, הוא בא לי בדיוק בזמן, אסקפיזם מותח וקצבי על עולם הפשע והתככים ולפעמים לא צריך יותר מזה במיוחד לאחד כמוני שנמצא במן משבר קריאה ומתקשה להתרכז בספרים שאני בדרך כלל קורא שיש בהם נושאים כבדים ומורכבים וזקוק לאיזה ספר שמרגיש כמו סרט מתח טוב שכולו התנתקות והתמסרות למשהו מותק, לא עמוק מדי ועם זאת כתוב טוב ובנוי טוב ואני חושב שהעריכה כאן עשויה טוב ועוזרת להפוך את הספר למה שהוא שזה ספר מהנה ומותח.
דוד הוא קצין לשעבר, לוחם ואיש עסקים בתחילת דרכו שיש לו שאיפות להגיע למעלה, הוא מנסה להכנס אל העולם הגדול והכסף הגדול ויש לו תכנית מסודרת שגם עובדת לא רע בהתחלה אבל במקביל הוא נכנס לעולם תככים ויריבות גדולה מאוד עם לא פחות מאחד האנשים הכי מסוכנים בעולם הזה, אדם מורכב ואלים בשם רמי גור שיצר את המורכבות שלו ואת הארגון שלו מתוך טראומת ילדות ששינתה את חייו.
רמי גור הוא אדם שאינו יודע להפסיד, אינו מוכן להפסיד גם אם זה אומר שהוא מעמיד את כל הארגון הגדול שלו בסכנה, מול זה מתייצב עמי הבודד שמנסה לא לוותר על החלומות שלו אך בתווך מאבד את משפחתו.
הספר מתפתח לאט ובנוי נכון והמתח מתעצם עם התקדמות הספר.
בסך הכל זהו בדיוק הספר לרגעים של התנתקות. הדמויות לא מורכבות מדי לא עמוקות מדי הדיאלוגים לא מורכבים מדי והספר כתוב בשפה פשוטה ומהנה וזה היה נחוץ לי.
ספר מתח טוב לתקופת הסתיו הקודרת.

פשעים זניחים / ביורן הלדורסון
הוצאת לסה ספרות צפונית
142 עמודים
מאיסלנדית: שירלי לוי

הספר הקטן הזה שמכיל שבעה סיפורים מתאר רגעים שנראים טריוויאליים, רגעים של חטאים קטנים שלפעמים אנחנו לא שמים לב שהם בכלל קרו עד לרגע מסוים שבו המצפון שלנו מציק לנו, שבו אנחנו מכים על חטא מהעבר, אלו פשעים שהחוק לא חל עליהם אולי מלבד החוק המוסרי ועליהם בנה הסופר הלדורסון שבעה סיפורים קצרים ומרתקים, הספר הזה נקרא בזמן קצר אולם חלק מהסיפורים בהחלט נשארים בתודעת הקורא, יש בספר הזה ובסיפורים האלו כמה דברים מעניינים ואחד מהם הוא שבחלק מהסיפורים אותו אירוע לא תמיד צפוי או מובן והקורא צריך להיות בתוך הסיפור כדי להבין מה התרחש בו ואיפה אותו פשע זניח או אירוע מעורר נקיפות מצפון, הדבר השני הוא שכמו ברוב הספרים בהוצאת לסה יש כאן את המקום האיסלנדי באווירה, בתרבות, בנופים.
אני חושב שכל אחד מאיתנו נושא עמו יותר מפשע זניח אחד בחייו, אירוע כזה שהוא לא מתנתק ממנו, אולי הוא לא חושב עליו יום יום במהלך חייו אבל לרגע הוא נזכר בו וזה חוזר אליו, אותו זכרון מהעבר, אותו מעשה שאולי היה אפשר למנוע אותו, היומיומיות, השגרה, האירועים הזניחים אך אלה שנחרטים על ליבנו הם חלק מאיתנו וחלק מהדמויות בספר, אירועים שכמו שפצע שהם משאירים יש בהם גם חמלה ורגש עמוק וזה בדיוק הספר ועל זה הוא מדבר, הפשעים הזניחים הם טריגר לדבר על נפש האדם והתחבטויותיו, הבדידות והמורכבות של המסע שאנו נושאים איתנו ודברים שישארו מנת חלקנו לתמיד.
מומלץ.

השבועה הנמהרת שלנו / ברין גרינווד
הוצאת עם עובד
395 עמודים
מאנגלית: מרב זקס פורטל

אני מודה שיש לי ציפיות מהסופרת הזו ומספריה. הספר הקודם שקראתי "כל מה שקרה שם באמת" היה מעולה בעיני, קשה לקריאה במובן החיובי של המילה ואמיץ מבחינת תכניו ולכן תחושתי היתה שכתביה הבאים של גרינווד ימשיכו להיות טובים אבל לצערי לא התחברתי לספר הזה שנראה לי שהוא קצת תלוש, מוזר עם עלילה שמנסה להיות מן דון קיחוטה מודרנית עם דמויות שבעיני לא מספיק משכנעות וכל זה יצר בעיני מן תחושה שהעלילה לא אמינה והדמויות לא אמינות וזה מבחינתי לא הקל עלי את הקריאה ודווקא הכתיבה עצמה של גרינווד יש בה המון הומור ומסרים חשובים ונושאים ששווה לדון בהם, חייכתי לא מעט במהלך הקריאה מקטעים משעשים שנובעים מהשפה המיוחדת שלו ועדיין כשאני מתבונן כחבילה שלמה על הספר הזה ובוודאי בהשוואה לספר הקודם זה פשוט לא זה ולא עבד לי.
זי היא דמות שעברה דבר או שניים בחיים, בחורה גדולה ואדמונית שחיה עם אחותה החד הורית ועם אימה, זי היא מלצרית שעובדת בעוד עבודות מפוקפקות ומנסה לשרוד בעולם קשוח, כשאחותה מסתבכת ונחטפת בכלא על ידי שני ניאו נאצים והמשטרה חושדת שאחותה שיתפה איתם פעולה העלילה מסתבכת, היא מסתבכת עוד יותר כשלעזרת זי לפתע מופיע בחור אסייתי על הספקטרום בשם ג'נטרי שמילדותו חלם להיות אביר ומתנהג כמו אביר עם שפה וגינונים ומכתיר את עצמו לאבירה של זי ובעצם עוזר לה עם הבלאגן שאחותה נקלעה אליה.
כן, הספר מביא אנשים מהשוליים ומדבר על נושאים חשובים בחברה האמריקאית ועם זאת הפעם זה פחות עבד, זה פלקטי מדי ותלוש מדי לטעמי וחבל כי יש לסופרת הזו יכולות כתיבה מרשימות.

רקדן סופי בכיכר / גיא עינת
הוצאה עצמית הוצאה לאור
97 עמודים

הספרים "רקדן סופי בכיכר" ו "וריאציות של מחאה" יצאו ביחד כמארז אחד וזה מעניין כי למארז הזה קראו חילופי משמרות כי למעשה הספרים מדברים על נושאים שונים, אם בוריאציות של מחאה המשורר בוטה יותר, ישיר יותר, מדבר על נושאים חברתיים יותר אז רקדן סופי בכיכר הוא ספר אישי יותר ועוסק בנושאים רגישים יותר, אישיים יותר ואינטימיים יותר ועם זאת אני גיליתי חילופי משמרות דווקא בתחומים אחרים ברקדן סופי בכיכר חילופי משמרות כחילופי דורות, המשורר מרבה לכתוב על בנו ועל הוריו ונראה היה לי לפחות כקורא שהמשמרות הן הדורות, לכל אחד מאיתנו יש תפקיד כמי שבא אחריו, אחרי ההורים שלנו, הבן שבא אחרינו ומה נשאיר לו, איזה עולם, מה תפקידו כבן, מה תפקידנו כהורים, מה תפקידנו כבנים להורים מבוגרים, מכל הנושאים בספר ההורות והאסוציאציה הזו תפסה אותי יותר מהכל.
בחרתי להתייחס אל שני הספרים בנפרד ולא לכתוב עליהם כחבילה אחת כי היה נראה לי שלכל אחד מהם יש את המקום שלו ועם זאת כמארז זה מיוחד ומביא כמה פנים למשורר וגם המארז כשלעצמו מושקע ויפה.
אני ממליץ על ספרי השירה של גיא עינת, הם שונים גם בכתיבה וגם בחשיבה עצמה של שירת קונספט ושירה אינטימית שבאים ביחד ומבטאים מכלול שלם של אדם עם רגשות, תחושות ומורכבויות.

וְאִם בַּלֵּילוֹת
נִצְנַח מִתַּחַת לָאֶפֶס,
כַּאֲשֶׁר רַק אִיסְלַנְד בֵּינֵינוּ
וְתִקְרַת הָאִיגְלוּ פּוֹחֶתֶת מֵעָל,
שְׂפָתַיִם יְסָרְבוּ לְהַפְשִׁיר מִלִּים
וְאֵיבָרֵינוּ לֹא יִרְתְּחוּ זֶה בָּזֶה,
לִבִּי אָז יַהֲלֹם בִּגְוָנִים שֶׁל סָהָרָה
אַךְ גּוּפִי יִתְעוֹרֵר לְצַד צִנָּתְךָ הַכְּחֻלָּה.

על פרות ואנשים / אנה פאולה מאיה
הוצאת תשע נשמות
132 עמודים
מפורטוגזית: מיכל שליו

על פרות ואנשים זה ספר מתעתע, מצד אחד הוא מציג מעשי אקט ברוטאליים בפרות אשר במשחטה ומצד שני הוא מציג את כל הסיטואציה בכתיבה כמעט אדישה, כמעט שגרתית, כתיבה שמציגה את טבע האדם כאילו מתרחש כאן מעשה מוסרי וטבעי לאנושות ואולי זה הכח של הספר הזה וזה תפקידו של אדגר ווילסון, ווילסון מנחית מכת מוות לפר במצח עם פטיש ומהמם אותו לפני השחיטה וכך הוא למעשה מונע מהם סבל מיותר למרבה האירוניה.
מישהו צריך לעשות את העבודה הזו ואדגר הוא זה שעושה אותה.
הסיפור משתבש בסיטואציה מסוימת כאשר לפרות נמאס מהתהליך המייגע אותו הן עוברות וחלק מהן מחליטות להתאבד.
בעיני הספר הזה מלא בנקודות אור אנושיות ומורכבויות של קבלת החלטות קשה בתוך מצב שהוא כמעט בלתי אפשרי, האנושיות מול האי אנושיות המוסריות והנסיון לייצר חמלה בתוך מקום שכולו מוות.
זה ספר שמעורר שאלות רבות על התעשייה האכזרית והאנשים שבתוכה והמחברת מייצרת לנו את המציאות הלא פשוטה הזו בטקסט שהוא מצמרר בשקט שלו, דווקא בשקט שלו ולא בישירות נוקבת מדי היא מדברת עם העולם המורכב הזה של תעשיית המוות הזו ועל המקום של החיות בה כמו המקום של האנשים בה.
נובלה מרתקת ולא פשוטה לקריאה.

להתראות פליני / רירי סילביה מנור
הוצאת פרדס
362 עמודים

בשנים האחרונות רירי סילביה מנור חזרה למולדתה רומניה וחוותה מחדש את זכרונות ילדותה ומשפחתה.
רירי סילביה מנור היא פרופסור לרפואה מתמחה בנוירו- אופתלמולוגיה וגם משוררת שהוציאה כבר שני ספרי שירה והיכולת שלה כמשוררת מורגשת בספר האוטוביוגרפי המרגש הזה שהוא גם מאוד פיוטי ורגיש.
המחברת חיה ברומניה בתקופה מאוד מעניינת בתפר שבין סיום מלחמת העולם הראשונה לשלטונו של צ'אוצ'סקו, למעשה בתקופת שלטונו של גאורגיו דז' הדיקטטור הסטליניסטי שהיה אף אכזרי יותר מצ'אוצ'סקו (מסתבר שזה אפשרי).אפילו אביה של המחברת נעצר על ידי השלטונות, רומניה היתה מדינה סגורה מאוד והחיים בה לא היו פשוטים בכלל.
משפחתה של מנור יצאה מרומניה בשנת בתחילת שנות השישים והגיעה לישראל והסיפור ממשיך גם כאן בחבלי הקליטה של המשפחה בישראל.
המחברת נעה קדימה ואחורה בזמן ומספרת בצורה רהוטה ופיוטית על חייה ברומניה וגם כאן, על החוויות ועל עילדות שלה, על אהבתה לספרים, על החלטתה ללמוד רפואה ועוד.
אני למשל כמעט ולא ידעתי כלום על שלטונו של גאורגיו דז' עד שקראתי את הספר הזה וזה מעניין לקרוא על החיים בצל דיקטטורה קומוניסטית כה סגורה וקשוחה כמו שהיה ברומניה בתקופה של אחרי מלחמת העולם השניה ולמעשה הסתיימה רק במותו של ניקולאי צ'אוצ'סקו ב1989.
פליני ששמו מוזכר בכריכה מופיע בספר רק בעמודים הראשונים והאחרונים ולא מוזכר בכלל בספר אבל לקורא הספר החיבור עם פליני יובן במהרה.
הספר הזה שמחבר את החיים ביין השלטון הקומוניסטי ברומניה לחבלי הקליטה של עולה חדשה בשנות השישי בישראל היא בהחלט מרתקת ומעניינת, המורכבות של משפחתה ובעיקר היחסים המורכבים עם אימה ובכלל הספר הזה שופע פנינים ומורכבויות מעניינות מאוד והוא מומלץ בחום.
אני אוהב את הכריכה המעניינת ומושכת העין, אוהב את דמות הרקדנית הכמהה לתנועה וחופש וחושב שמדובר באוטוביוגרפיה מרגשת מאוד של אישה רבת כישורים ועשייה.
מומלץ.