וקולדה / לוסיה פואנסו
הוצאת תשע נשמות
221 עמודים
מספרדית: פרידה פרס־דניאלי

לקח לי זמן להכנס לספר הזה וככל שנכנסתי אליו יותר התחלחלתי יותר, לא מזמן יצא ספר מעולה בספרית פועלים של אוליביה גז שנקרא "היעלמותו של יוזף מנגלה" וקולדה הוא יותר מסתורי, יותר עלילתי ויותר אניגמטי כי הוא בעיקר לא חושף לנו בצורה גלויה מדי את זהותו של האיש המבוגר בספר שנודד בארגנטינה ומנסה להסוות את עצמו באוכלוסיה המקומית אלא מייצר לקורא בצורה איטית את הזוועות מאחורי תפיסת העולם של האיש שלא השתנתה עד מותו.
לוסיה פואנסו שהיא במקרה זוגתו של סרחיו ביסיו מוכיחה שהיא יודעת לכתוב לא פחות טוב ממנו והתוצאה היא ספר מצמרר ואיכותי שלא מותיר את הקורא אדיש, הוא סוחף, לופת בגרון ולא נותן מנוח.
חוסה הוא אדם מבוגר ובודד שנוסע לדרומה של ארגנטינה ומחפש מקומות מסתור, השנה היא 1959 והמרדף אחרי הנאצים בעיצומו, המוסד לוכד את אייכמן ורודף גם אחרי מנגלה והזקן המוזר מתחבר אל משפחה ונוסע איתה ומייצר קשר מעניין ומוזר עם ילדת המשפחה ששמה לילית.
הקשר הזה עם הילדה הוא לאורך כל הספר ובהמשך אנחנו מגלים שחוסה הופך את לילית הנמוכה לגילה כמן השראה למחקרים שלו ולניסויים שלו בספר ישנם בובות שמסמלות לא מעט לגבי תפיסת תורת הגזע הנאצית אחת מושלמת לבנה וטהורה והשניה מסמורטטת יותר ולי די ברור שהמחברת מנסה להעביר באמצעות הבובות את התפיסה של שלמות הגזע מול העירוב ומה נחות יותר ומה נעלה יותר.
מדובר בספר מצוין ומצד אחד לא קל לקריאה אך מצד שני מרתק לכל אורכו.
מומלץ מאוד.

כמה שזה לוקח / יורם מלצר
הוצאת פרדס
394 עמודים

עולמו של ד"ר אורי שפירא משתנה בן רגע כאשר הוא נקרא מהאוניברסיטה בה הוא מלמד לחפש אחר אביו שנעדר במדינה דרום אמריקאית, אורי בא ממשפחה שכולה, האם נפטרה ואורי והמשפחה כולה חיה בצל האח שנהרג בתאונת טייס, אורי נאלת לצאת מתוך הבועה שהוא חי בה ולחפש אחר אביו והחיפוש הזה מוליך את אורי למחוזות של זכרונות עבר, ולהתמודדות עם שדים בעברו ובהווה בו הוא חי ואליהם הוא נאלץ להתכחש או להדחיק.
מצבו של אורי כה רגיש שכל טריגר קטן מדליק אצלו איזה מקום שמעורר תחושות כלשהן.
נראה שאורי חי בתחושת החמצה כל חייו, זכרונות העבר מילדוו בדרום אמריקה זורקים אותו למקומות שאותם רצה לשכוח את חייו של אורי מאז עזב את משפחתו אינם כפי שציפה שיהיו מבחינה אישית בעיקר ופחות מהבחינה המקצועית.
הספר הוא מן פאזל כזה של אינפורמציה, אנחנו כקוראים נזרקים ממקום אחד למקום שני, מזכרון אחד לזכרון שני ונכנסים לנפש הדמות ומנסים כמו הדמות עצמה לפענח את הפאזל הנפשי הזה.
היה לי קשה עם הספר הזה, הוא לא זרם לי כפי שציפיתי, הרגשתי במקומות רבים במהלך הקריאה כאילו איבדתי פוקוס ועניין.
הכתיבה של יורם מלצר היא כתיבה גבוהה ויפה אך הרגשתי בחלקים רבים של הקריאה מן פספוס, יש הרבה קפיצות בספר ולכן בין השאר התקשיתי איתו.
אני חושב שמדובר בספר אניגמטי שכתוב היטב ומלצר יודע להשתמש בשפה העברית, אני קצת התקשיתי איתו.

מוצא המינים של דרווין / ג'נט בראון
ספרי עליית הגג
196 עמודים
מאנגלית: ברוריה בן ברוך

בעשור האחרון המדען שהכי עניין אותי והשפיע על השקפת ותפיסת עולמי היה דרווין, בעיני דרווין המדען הכי חשוב במאתיים השנים האחרונות ואחד מתוך אולי 5 אישים שהשפיעו בצורה הכי עמוקה על האנושות.
הספר הזה נקרא ביוגרפיה של ספר אבל לדעתי יש כאן הטעיה קטנה כי הוא לא רק ביוגרפיה של ספר אלא הוא מתאר את גם את חייו של דרווין לאחר שהספר יצא אבל יש בזה מן ההגיון כי מוצא המינים השפיע גם על הספרים שבאו אחריו כולל מוצא האדם שעורר רעש לא פחות גדול.
בראון שהיא בכירת החוקרות של דארווין כותבת ספר נהדר וברור על התפתחות הרעיון אצל דרווין, מהמסע עם הביגל וחקר היונים שלו ועד לכתיבת הספר הכה חשוב הזה ששינה לחלוטין את פני המדע, את תפיסת העולם האנושית לגבי התפתחות החיים על פני כדור הארץ, את התפתחות הרפואה, הביולוגיה והכימיה במאה העשרים ואפילו השפיע בצורה ניכרת על הדת.
אנגליה הויקטורינית של אותם זמנים היתה מדינה שמרנית מצד אחד ומצד שני בתהליך תיעוש מטורף, היו חוקרים לפני דארווין שפרסמו רעיונות דומים ואף חוקר שפרסם תאוריה דומה ממש במקביל לקארווין אבל דארווין נתפס בתודעתנו ובהסטוריה כחוקר החשוב ביותר בתחום והמקורי מבחינת רעיונותיו.
זהו ספר מצוין בעיני, ביוגרפיה חשובה, ביוגרפיה של רעיון, רעיון ששינה את העולם.

אמנות השמחה / גוליארדה ספיינצה
הוצאת הספריה החדשה
620 עמודים
מאיטלקית: שירלי פינצי לב
יצאתי מהספר הזה קצת אמביוולנטי, מצד אחד מדובר ביצירה מסעירה ומרגשת ויש שיאמרו יצירת מופת ומצד שני היו בספר הזה הרבה קטעים מייגעים, זהו ספר שנקרא לאט, כמעט כמו שהוא נכתב, לאט, כל יום קצת, לעכל את הטקסט, לעיתים הייתי צריך הפסקה ממנו, לעבור לספר אחר, לקרוא משהו אחר ולחזור אליו נקי ובפנים ומבחוץ להבין עוד קצת על חייה הסוערים של מודסטה המרתקת והחושנית חייה שזורים בהסטוריית המאה העשרים של איטליה.
אם אתם בוחרים לקרוא את ספר הזה אתם צריכים מראש להתכונן לרגעים מייגעים מאוד שבו תחשבו לנטוש את הספר ומצד שני לרגעים סוערים וקצביים וחושניים שמבטאים את דמות הגיבורה ואולי את דמותה של איטליה דרכה, זה מעניין לספר סיפור של מדינה דרך סיפור של דמות אבל כך אני חשתי לאחר שסיימתי את הספר הזה.
לספר הזה יש גם הסטוריה שערורייתית בפני עצמה לאחר שתוכנו (ואני מתקשה להבין למה) גרם למו"לים רבים לדחות את פרסומו, ספיינצה כתבה אותו במשך תשע שנים יום אחרי יום והספר התפרסם בכלל לראשונה בצרפת וכך בעצם שלושים שנה לאחר כתיבתו הוא יצא אל האור וזכה לתהילה שמגיעה לו ולמחמאות שמגיעות לו
מודסטה נולדה ב1.1.1900 גדלה בבית עלוב עם אם עסוקה ואחות מעוכבת התפתחותית חיה בעוני וד גידלה את עצמה, גילתה את המיניות בגיל מאוד צעיר התחברה עם בחור בשם טוצ'ו, המיניות שהיא גילתה בגיל צעיר והשחרור והחופש זה משהו שאפיין אותה לאורך כל חייה, אירוע טרגי וקשה במיוחד שהחל באונס שעברה על ידי אביה ונגמר ברצח גרם לה לעזוב את הבית ולמצוא את עצמה כילדה מתבגרת במנזר, מקום שמדכא את הלב והנפש בניגוד למקום החופשי והפתוח שהיתה בו לפני מבחינה מינית, רגשית ופיזית.
מהמנזר מודסטה ממשיכה לבית מפואר והופכת בדרך לנסיכה סיציליאנית ומודסטה ממשיכה לעבור ממקום למקום ולחוות חוויות מיניות, רגשיות, אהבות, אכזבות ובדרך חווה את התהפוכות של איטליה בין שתי מלחמות, את הפאשיזם של מוסוליני וגם תבצע עוד מעשים לא מוסריים בעליל שמשנים גם את התחושות של הקורא כלפיה שלא יודע איך לעכל את הנפש המשוחררת הזו מצד אחד ומצד שני נפש שחבויה בה מפלצת.
מדובר בספר איטי ומורכב וכמו שכתבתי בהתחלה לא קל להתחבר לדמותה של מודסטה, לא קל לקרוא את הספר ברצף אך מי שנכנס אליו מסיים לקרוא ספר מרתק ועמוק, מרגש וחושני, סיפור חיים לא שגרתי של אדם לא שגרתי.
מומלץ אך לא לכל אחד, רק לכאלה שמוכנים להתמסר לספר ייחודי.

פרדוקסים בפסיכואנליזה לאקאניאנית / יהודה ישראלי
הוצאת רסלינג
118 עמודים
קשה להבין את לאקאן ובטח כשזה הספר הראשון שאני קורא בפסיכואנליזה לאקאניאנית ומה שעניין אותי בספר הזה אלו הפרדוקסים ואיך שזה בא לידי ביטוי דרך שיטת הטיפול הלאקאניאנית.
אני חושב שהספר הזה הוא יותר ספר מקצועי לאנשים מתחום הטיפול שרוצים ללמוד קצת על השיטה ועל הטיפול בתופעות שיש בהם פרדוקסים בטיפול פסיכואנליטי.
איך מגדירים פרדוקס ומהו הפרדוקס?
פרדוקס הוא מושג או טענה אשר הסיבה לאמיתותם הופכת להיות הסיבה להפרכתם וחוזר חלילה.
הפרדוקס יכול להיות סתירה חיצונית ויכול להיות גם סתירה פנימית והוא נוגע בתחומים שונים של החיים בתחומי המדעים המדויקים או תחומי מדעי הרוח והלוגיקה.
הספר של יהודה ישראלי בא לבחון פרדוקסים בתחום הפסיכואנליזה הלאקאניאנית ודרכם לנסות להבין תופעות ולהסביר איך ניתן להתמודד איתם ולפתור אותם בשיטת הטיפול הזו.
הספר סוקר את השיטה הלאקאניאנית יחד עם הפרספקטיבה של הפרדוקס, מבהיר מושגים תיאורטיים פסיכואנליטיים שמתקיימים בו מציג את הבעיות הנפשיות דרך הפרדוקס ומציע דרכי פתרון.
חלק מהפרדוקסים היו מובנים לי יותר וחלק פחות.
פרדוקסים שהיה לי יותר קל להבין או שעניינו אותי יותר היו למשל
פרדוקס האגו – אם לא חסר לי כלום מדוע אני סובל ואולי דרך מעניינת להבין פרדוקס זה היא שהסיבה האמיתית למצוקה היא היעדרו של החסר.

פרדוקס הבחירה החופשית מול גורל – ככל שאדם מכיר בעובדה שהוא אינו חופשי כך הוא מאפשר לעצמו יותר חופש במקומות בהן הוא חופשי לבחור.
בספר יש לא מעט פרדוקסים יותר מורכבים ופחות מורכבים אבל אין ספק שזהו ספר מעניין אם כי מורכב ומלא מונחים מקצועיים.
ההקדמה בספר עוזרת להבהיר את המושגים הקשים ולפשט את נושאי המחקר שבספר וגם כתוב היטב ובצורה מובנת.
אני חושב שהספר הזה מתאים יותר לאנשי מקצוע אבל לדעתי אנשים שמתעניינים בפסיכואנליטיקה לא רק בגישה הלאקאניאנית ימצאו בו עניין.

שקרים הכרחיים / דיאן צ'מברליין
הוצאת עם עובד
415 עמודים
מאנגלית: שירי שפירא

שקרים הכרחיים הוא ספר מרתק מאוד, קראתי אותו והמחשבות שלי על העלילה היו רבות כי הנושאים שהוא עוסק בהם לא קלים בכלל לעיכול, מדובר בשנות השישים של דרום ארצות הברית, איזור שעדיין שקוע עמוק בגזענות, בחברה פטריארכלית מאוד, מעמדית מאוד, איזור שבחלקו עדיין ראו בתורת ה אאוגניקה כמשהו שישפר את החברה, תורת האאוגניקה למי שלא מכיר היא תורה גזענית שרעיונותיה היו קיימים עוד הרבה לפני תקופת שלטון המפלגה הנאצית ומטרתה היתה בין השאר עיקור נשים שעלולות להחליש את הגזע האנושי, יש אנשים עם תורשה טובה ויש אנשים עם תורשה "פגומה" לפי תפיסת האאוגניקה ואת אותן נשים או חלקן עברו עיקור ממוסד.
האאוגניקה הוא חלק מהבסיס לספר זה אולם התחלתו הואבאישה בשם ג'יין.
ג'יין הצעירה הסתדרה בחיים, היא התחתנה עם רופא ילדים ולכאורה פרנסתו היתה מספיקה למחיה של משפחתה הצעירה והיא לא היתה חייבת לצאת לעבוד, אמנם בתקופה ההיא חלק מתפקידיה של האישה היה להיות בעיקר רעיה טובה לבעלה וללוות אותו לאירועים חברתיים, להיות עקרת בית טובה ובקיצור להיות סוג של קישוט ואם עתידית אך ג'יין לא רצתה בזה, היא חיפשה לתרום לחברה והחליטה להיות עובדת סוציאלית.

ג'יין בעבודתה מתייחסת מאוד ברצינות ומעורבת בחייהן של המטופלות שלה ואחת מהן היא נערה צעירה בשם אייבי, אייבי גרה בבקתה רעועה בלב מטעי הטבק עם אחותה, סבתה ובן אחותה שסובל מפיגור קל, אייבי היא נערה הישרתותית, לוחמת קטנה עם שאיפות צנועות בחיים והמפגש בינה לבין ג'יין שבוחרת לעבוד עם תושבי מטעי הטבק העניים מייצרת קשר מיוחד מאוד והן נאלצות לסמוך זו על זו במסכת שקרים והסתרות בסיטואציות שונות ומורכבות שהקוראים יקראו ויגלו.
הספר נורא ריגש אותי ונגע לליבי, הסיפור המורכב הזה עוסק בנושאים חשובים כמו העצמה נשית בתקופה של דיכוי נשי ועולם פטריארכלי והרצון להיות אם בעולם שלא רוצה שתהיי כזו מסיבות של השבחות גזע ושיפור המין האנושי לכאורה.
לפי הסופרת זה מבוסס על סיפור אמיתי וזה לא מפתיע כי אירועים כאלו אכן קרו בעבר בארצות הברית.
ספר מרתק ומעניין במיוחד.

אשת הברזל / רובין האריס
הוצאת שיבולת
536 עמודים
מאנגלית: אילן חזותי, צבי חזנוף, יאיר לוינשטיין, ימימה עברון, אורי רדלר, אור בן צבי רייף
אין ספק שמרגרט תאצ'ר היתה אישה מאוד משפיעה, היא שינתה את התדמית של אנגליה והיתה חלק מעשור פוליטי מרתק מאוד, מלא בתהפוכות, מהפיכות, משברים ושינויים.
אנגליה של אחרי תאצ'ר ואנגליה של לפני תאצ'ר לא נראתה אותו הדבר.
הביוגרפיה הזו של רובין האריס שהיה כותב הנאומים של תאצ'ר ויועץ מדיני שלה ובכלל אחד המקורבים לה היא ביוגרפיה מקיפה ומעניינת ברובה.
הספר הזה פורש את תולדות חייה של תאצ'ר ומתאר את ההתקדמות המעניינת שלה במפלגה השמרנית ובתפקידים השונים שכיהנה בהם עד שנוצרה ההזדמנות להתמודד על ראשות המפלגה ומשם לראשות הממשלה, הוא מתאר את מדיניותה הכלכלית, את העמידה שלה אל מול הארגונים המקצועיים וניהול משבר שביתת הכורים, את מלחמת פוקלנד (פרק שעניין אותי במיוחד) את תהליך הדעיכה שלה עד פרישתה מהשלטון וגם את חייה שלאחר הפרישה.
אני חושב שזו ביוגרפיה מאוד הוגנת כלפי תאצ'ר כי הספר לא מתאר אותה רק כאישה בעלת הישגים אלא האריס גם חושף את המורכבויות שבחייה, את הקשיים מבית, את מערכת היחסים שלה עם בעלה דניס ומול ילדיה ועוד.
כמו כן הספר מדבר על היחסים הבינלאומיים המעניינים שניהלה תאצ'ר אל מול גורבצ'וב ואל מול רייגן ובכלל העשור הפוליטי של שנות השמונים היה עשור מרתק ונראה שלבריטניה ולתרצ'ר היה חלק נכבד בו.
לספר הזה מתלווה הקדמה של איילת שקד והייתי יכול להתחבר אליה ובעיני זו הקדמה טובה ומעניינת אלמלא בסוף ההקדמה איילת שקד עסקה בקידום עצמי של ההוצאה ושל ספרות שמרנית, לי אין בעיה עם ספרות שמרנית הרגע סקרתי ספר כזה אבל בעיני ההקדמה הזו היתה צריכה להיות נטו קשורה לספר ולדעתה של שקד על הספר ועל דמותה של תאצ'ר.
הייתי שמח להבין למה צריך שישה מתרגמים לאנגלית בספר של 500 עמודים, קצת מוזר לי העניין הזה.
הביקורת כלפי תאצ'ר לאורך ההסטוריה וגם כיום היא מובנת, אין דמות פוליטית נקיה ממחלוקות ואין דמות פוליטית שאפשר רק לפרגן לה וכך גם תאצ'ר שפעלה על פי תפיסת עולמה המדינית והכלכלית ועם זאת אם אתייחס עניינית לביוגרפיה ופחות להשקפת עולמי הפוליטית מדובר בספר מהנה ומעניין מאוד על דמות חשובה בהסטוריה הפוליטית של בריטניה, בהסטוריה הפוליטית של המאה העשרים וגם כדמות נשית חזקה ומשפיעה שמתווה דרך לבאות אחריה בפוליטיקה העולמית.

מכתב של אלמונית / שטפן צוויג
הוצאת תשע נשמות
77 עמודים
מגרמנית: הראל קין

קשה להתאכזב מצוויג, אני כמעט לא זוכר שקראתי ספר שהוא כתב ואמרתי לעצמי"אהה, זה בינוני" אין אצלו ספרים כאלו, כל ספר שלו משאיר בקורא איזשהו חותם, העומק הפסיכולוגי שהוא מכניס בדמויות שלו והאניגמה בעלילה שככל שאתה קורא יותר כך אתה מוצא את עצמך מנסה להבין עוד ועוד מופיעים גם בספר הזה.
לכאורה נובלה קטנה של 77 עמודים אבל הסיפור מטלטל.
יש כאן איזה משהו מעניין, הסיפור הוא כמעט כולו מכתב שכתבה אישה לאדם נערץ עליה ונוצר מצב שהקורא, כלומר קורא הספר וה אדם שקורא את מכתב המעריצה קוראים ביחד ולראשונה את אותו מכתב ונחשפים אליו לראשונה.
הסיפור הוא די פשוט, סופר מפורסם חוזר מחופשה לביתו בוינה ופותח מכתבים שקיבל, אחד המכתבים הוא מאישה אותו הוא לא הכיר והיא כותבת לו מכתב די ארוך, כתריסר עמודים בו היא חושפת בפניו את התאהבותה בו מגיל 13 ועד היום, אהבה אובססיבית שנמשכת לאורך שנים אותה הסופר לא ידע מעולם, לא היתה לו כל אינטראקציה עם אותה גברת לפי מה שהוא זוכר והיא משתפת אותו במות בנה משחפת ואת מחלתה שלה עצמה ומכאן הולך הסיפור עד לסוף שאותו איני יכול לספר לכם אבל אני כן יכול לומר שזה אחד מסיפורי האהבה המרתקים והדוקרים שקראתי, מכמיר לב ועצוב מאוד.
וצוויג כמו צוויג חודר לנפש הקורא ולנפש הדמויות מצליח להעביר את ייסורי האישה המאוהבת ואת הרגש שבדבריה ובמכתבה.
נובלה נפלאה במיוחד של צוויג מרגשת בצורה יוצאת דופן וקורעת לב.
מומלץ, בטח שמומלץ.

הקץ של קץ העולם / ג'ונתן פראנזן
הוצאת עם עובד
208 עמודים
מאנגלית: נעמי זוסמן

לפראנזן יש 2 פנים כסופר, האחד הוא ספרי הפרוזה המעולים ועבי הכרס שלו והשני זה ספרי המסות שלו, אני מאוד אוהב את המסות ואני חושב שפראנזן הוא מסאי מחונן ואדם שמביע את דעתו על נושאים רבים וחשובים, האיש למדן וחוקר ובספר הזה הוא מתמקד בכמה נושאים כשהעיקריים שבהם הם מצב כדור הארץ והציפורים.
ישנה תחושה מאוד קודרת בקריאת הספר הזה מבחינת פראנזן כי נראה שאנחנו הולכים בדרך ללא מוצא, הסוף ידוע מראש והוא יקרה ונראה שפראנזן לא אופטימי לגבי עתיד הציוויליזציה ומצב האקלים כאן אך תמיד אפשר לכתוב על זה ולמצוא משמעות לחיינו גם במציאות הקודרת הזו.
פראנזן הוא כותב שאכפת לו מאוד מהמצב ואכפת לו מאוד מהחי כאן אבל אם יש איזו אהבה גדולה עבור הסופר הזה זו האהבה לציפורים.
האמת היא שאני יכול להזדהות איתו, במשך כל שנות ילדותי הייתי בחוג צפרות בקיבוץ ועקבנו אחרי ציפורים, המתנו בסבלנות להגעתן, צפינו בנדידתם של העופות ויש משהו שובה לב בכל ההתעסקות הזו וההמתנה הזו לרגע המיוחל ולציפור שתגיע אולי הנדירה, זו שחיכית לה.
פראנזן כותב על ציפורים בתשוקה גדולה, הוא מחבר את החיבה שלו לציפורים עם הדאגה שלו למשבר האקלים וכמובן על ההשפעה של אותו המשבר על הציפורים אבל התשוקה שלו והמסעות שלו ברחבי העולם במרדף אחר ציפורים נדירות נכתבות בתשוקה נפלאה וזה בעיני השיא של הספר הזה, קובץ מסות שכל צפר בעולם יתמוגג מהם ויפגין דאגה כלפי העתיד לא פחות.
בכלל מדובר בספר מסות מעניין ועשיר וגם בו פראנזן לא זונח את כתיבתו על ספרות וסופרים למרות שהפעם נראה שעיקר המיקוד הוא על עתיד הכוכב גם שאר המסות שלו בספר זה מעניינות.
פראנזן כמו פראנזן הוא כותב מחונן ומרשים והספר הזה מומלץ מאוד.

אהבה / מעין איתן
הוצאת רסלינג
87 עמודים

אני לא זוכר מתי קראתי ספר מקומי עם 87 עמודים שהותיר בי רושם כה עוצמתי, לכאורה קראתי את הספר הזה בפחות מיום, למעשה הרהרתי בו זמן רב לאחר סיום הקריאה ובעיקר חשבתי על הריקנות שבכריכה ועל המילה אהבה, המון דיסוננס בכריכה אחת שכשנכנסים לעומק הספר מנסים להבין לעומק את המשמעויות שבבחירה של כריכה העם ריבוע לבן שלמעשה אפילו מזמין אותי כקורא להשלים את התמונה לבד עם עפרון או בדמיון והמילה אהבה, כל כך הרבה משמעויות לה ואיפה זה בא לידי ביטוי בספר העוצמתי והמטלטל הזה.
זה מסוג הספרים שדורשים מהקורא לקרוא אותו שוב ושוב כי האניגמה בו גדולה מהכתוב, המשמעויות שנמצאות בין השורות אינן חד משמעיות ודורשות לפחות בעיני קריאה נוספת אחת לפחות.
הסיפור בספרון הזה הוא על ליבי, אישה צעירה שעוסקת בזנות והחלק הראשון שבו מרגיש כמו רכבת הרים חסרת מעצורים, אישה צעירה יוצאת ונכנסת מהרכב והולכת מקליינט לקליינט, פוגשת נשים וגברים, סרסורים וזונות קולגות אבל לא רק הן, לגיבורה יש חיים מחוץ לעבודה והנסיון לייצר איזו נורמליות של חיים היא כמעט בלתי אפשרית כאשר אנחנו מרגישים כל הזמן מי חושב עלינו ומי מתבונן בנו ומה הם יודעים ומה הם לא.
הכל כתוב נורא מהיר ותזזיתי כמעט כמו חיי הלילה של תל אביב כמעט כמו חיי הזנות הבלתי נתפסים של אותן נשים, פרקי יומן, תיאור בגוף ראשון שמעצים את העלילה והופך אותה לקשה עבור הקורא.
החלק השני היה יותר אניגמטי עבורי ושמו באמת נקרא אהבה, הוא היה קצר יותר ונראה שבא לתת איזו השלמה לחלק הראשון הסוער והמורכב ולתת איזה שקט לקורא, לנסות למלא את הפאזל בעצמו.
החלק השני הוא חלק שעוד אחזור אליו בעיקר כדי להבין יותר מיהי ליבי ומהי אהבה בשבילה כי אהבה היא מילה בעלת הפרשנויות הרבות ביותר שאפשר לעשות על מילה אחת והבחירה בה בהקשר של הסיפור כאן הופך את הספר לחזק ומורכב הרבה יותר.
הסיפור הזה עושה לי חשק לקחת גיר פחם ולצייר את הרגשות שהסיפור העביר לי על הריבוע הלבן הריק והשטוח שבכריכה, זה כאילו מתבקש כי הדיסוננס הזה בין הכריכה האנמית מתוך החלטה מובהקת לבין התוכן המטלטל מייצרת תחושת פעולה אצל הקורא וכאמן זה הדבר שבא לי לעשות.
קראו את הספר המצוין הזה.