ליבו של הג'ירף גדול להפליא / סופיה שנפרו
הוצאת קרן
181 עמודים
איירה: אמנדה שנפרו
תרגמה משוודית: דנה כספי
ספר הילדים הנהדר הזה זכה בפרס פינלנדיה לצעירים.
פרס פינלנדיה הוא הפרס החשוב ביותר לספרות ילדים בפינלנד ולא סתם אני מדגיש את הפרט הזה שכן קודם כל ספרות הילדים הסקנדינבית ידועה באיכותה ואם הספר הזה זכה בפרס כה חשוב ככל הנראה יש בו משהו מיוחד.
לאחר הקריאה בו אני יכול לומר בהחלט שיש בו משהו מיוחד.
זהו ספר בעל עומק.
עומק שלא תמיד רואים בספרות ילדים ואפשר להגדירו גם כפנטזיה לנוער צעיר.
אבל לפני הכל מדובר פשוט ביצירה שכיף להחזיק ביד ולצלול לתוך הטקסטים והאיורים המדהימים שבו.
וגה בת תשע חיה עם אביה באי הג'ירף. אמא איננה. לא מתה ולא נוכחת, פשוט חור פעור שאיש אינו מוכן לדבר עליו. וגה מוקפת בעלי חיים דמיוניים שרק היא רואה, בוני אספלט, יצורים מוזרים ומלאי חן. אביה מתקשה לשאת את הדמיון הזה, וסבה, דמות חמה ומסתורית יותר, נע בין שיתוף לשתיקה. כאשר נכנסת לחיי האב אישה חדשה וקרה שמקפיאה את הסביבה כולה, מחליטה וגה לצאת למסע חיפוש אחר האם. אליה מצטרף נלסון, ילד סקרן שפולט עובדות על עולם החי כאילו היו לחשים.
אפשר לקרוא את העלילה כסיפור חיפוש די קלאסי, אבל זה יהיה לצמצם אותה. הספר פועל בכמה רבדים במקביל. הוא עוסק בכמיהה לאם שאיננה, בשתיקות משפחתיות שמקפיאות לבבות, בקשר רב דורי עדין בין סב לנכדה, ובעיקר בכוחה של הדמיון לשמש שפה במקום שבו המבוגרים נאלמים.
נהניתי מן האיטיות שלו. זה איננו ספר של ראשית קריאה. הוא איננו מנוקד, השפה עשירה, הטון מהורהר. אני מעריך שכיתות ה ו ואף גילאי חטיבה צעירים ימצאו בו עומק אמיתי. הוא אינו מאכיל בכפית ואינו ממהר לספק פתרונות. יש בו עצב שקט אך גם חמימות אנושית.
אי אפשר לדבר על הספר מבלי להתעכב על איוריה הנהדרים של אמנדה שנפרו. אלה אינם איורים שמלווים את הטקסט בלבד אלא יוצרים עולם חזותי שלם, מלא פרטים, צבע ומסתורין. לעיתים הרגשתי שאני שוהה בדפים יותר מאשר מתקדם בעלילה. יש כאן שילוב נדיר בין טקסט פיוטי לאיור שמרחיב אותו ולא מצמצם אותו. התרגום של דנה כספי זורם בטבעיות ומכבד את המקור מבלי לפשט אותו יתר על המידה.
ליבו של הג'ירף גדול להפליא הוא ספר ילדים משובח משום שהוא מאמין בקוראיו הצעירים. הוא מניח שיש בהם סבלנות, רגש, ויכולת להתמודד עם חסר ועם מורכבות. הוא מזמין שיחה בין הורה לילד על היעדר, על קנאה, על אהבה ועל פחד להקפיא את הלב.
כשסגרתי אותו לא נשארתי עם טוויסט דרמטי אלא עם תחושה. תחושה של לב גדול באמת, כזה שמסוגל להכיל גם כאב וגם דמיון. ובעיני זו מחמאה גדולה לכל ספר ילדים.

כתיבת תגובה