הבז הנודד / גלנוויי וסקוט
הוצאת אפרסמון
102 עמודים
מאנגלית: משה רון

באופן אינטואיטיבי שמו של הספר זרק אותי לספר אחר שבמרכזו עומד בז. "הבז" של ג'יי איי בייקר שהוא אחד הספרים שהכי השפיעו עלי בשנים האחרונות אבל אם בספר הנפלא של בייקר מערכת היחסים של הבז עם האדם שעוקב אחריו היא שהבז החופשי נמצא בסביבתו הטבעית בעוד שהאדם הוא הדמות החריגה בנוף ומערכת היחסים כמו גם הדיאלוגים שלהם נעשים בשתיקה לכאורה בספר של גלנוויי וסקוט הרגשתי שהבז משמש כמן אלגוריה למין האנושי שלא מתואר בספר הזה לפי הבנתי בשיא הפאר שלו וההדר אלא מציג את הדמויות באור קצת מגוחך.
סופר אמריקאי בשם אלווין טאואר מתארח אצל ידידתו האמריקאית ששמה אלכס שגרה לא רחוק מפריז, אותה אלכס, אישה אמידה שחיה בבית מפואר מאחרת בביתה זוג חברים את מדלן ולארי קאלן, זוג עשירים, והאישה מביאה איתה למפגש את נקבת הבז שלה, שמה לוסי .
די מהר לוסי הופכת למרכז השיח וכמו שכתבתי יש בה ובמצבה כציפור שבויה שלכאורה לא רואה את המתרחש שכן עיניה מכוסות איזו מן אלגוריה על האנושות ועל האנושיות ולמעשה יש כאן שני נקודות מבט, נקודת המבט של הסופר, האורח שמוקסם מהציפור ומרגיש אולי קצת לא שייך לסיטואציה של המפגש, וכמובן נקודת המבט של הציפור המרתקת שלא מוציאה מילה, על השיח עליה.
בעיני זהו ספר קסום, קצר, קולע, שלא משעמם לרגע, כל מילה במקום, של פסקה חודרת ווסקוט מביא לנו כאן יצירה משובחת וצינית, על אהבה, על אנושיות מקולקלת, על העמדת פנים.
אם "הבז" של בייקר הוא שיר הלל לאהבת הטבע ולאנושיות או לחיבור המדהים בין החיה לאדם אז בספר זה, בצורה מבריקה וסקוט מציג לנו תמונה הפוכה שבה החיה מייצגת את הצביעות שבאדם ואת הניצול של החיה לטובת שעשוע.
הבז בסיפור של וסקוט הוא האלגוריה וזו אלגוריה מוצלחת.
ספר נהדר.