על השעות השבורות / ריקי כהן
הוצאת הקיבוץ המאוחד / סדרת אדום דק
124 עמודים

מה עושה ממואר לממואר טוב ולמה בעצם ממואר נוגע יותר מפרוזה נניח?
בעיני, ואני אחד שמאוד אוהב לקרוא ממוארים, פרקי זכרונות, פרקי חיים וסיפורים שנוגעים ברגש לא כל ממואר מצליח בכך.
הממואר הזה חדר אלי עמוק ללב ונראה שמה שעשה את העבודה זו הכנות בכתיבה של ריקי כהן, החשיפה של ילדותה בצל אמה חולת הנפש חדר אלי והסיבה היא שזה כתוב באותנטיות לא מתפשרת, בשפה שהיא לא מתייפייפת בשום צורה, שפה שלא מנסה לייפות את המציאות או לשדר איזה רחמים או לשים מייקאפ על פצעים, בדיוק ההיפך, הספר בא לרפא את הפצעים באמצעות החשיפה שלהם, לחשוף את הכאב ולדבר עליו בצורה הגלויה ביותר.
אבל לא רק כאב גיליתי כאן, גיליתי בספר אהבה, חמלה,עוצמה, זהו ממואר התבגרות שעוסק בזכרון ופותח אותו.
ריקי כהן כותבת יפה, כותבת נכון, היא יודעת לגשת למילים ולשדר באמצעותן את התחושות שעוברות בתוכה ולהוציא את התחושות, את הרגשות החוצה.
החיים בצל האם שמחלת הנפש לאט לאט התעצמה והשפיעה על הסובבים אותה, על ילדיה, על בן זוגה, ימי האשפוז, המעברים, הילדות שאינה ילדות שכן הכל סובב סביב הכאב, הטירוף והקיום.
החיטוט בחיים, ביומנים שכתבה האם הם יוצרים תחושה של זכרון עצוב, של נסיון להגיע להבנה ותיקון על אותה ילדות שהיא מה שמעצבת אותנו.
ריקי לוקחת אותנו למסע אל תוככי הנפש והיא מלווה את האם לאורך ילדותה ועד לעבר הלא רחוק ומזכירה לנו שמתמודדי נפש גם הם עברו תהליך של הכרה של מקום בחברה והספר הזה הוא לא רק ספר של כאב, הוא ספר של אהבה וחיבור לאמהות שבשלבים מסוימים היתה חסרה לילדה ההיא שחוותה אמא באשפוזים ובמצבים רגשיים קשים.
המחברת גם נותנת מקום לאב שהרי במשפחה יש גם את האב וההתמודדות שלו האמיצה עם המצב, האחריות על הילדים, המורכבות שלו בתפקוד היומיומי וצריך לתת לזה מקום גם כאן בסקירה הזו.
הספר הזה הוא מרגש ונוגע ואני חושב שדרוש אומץ לפתוח כך את הפצעים, ספר נפלא ומרגש.
בכלל הסדרה הזו של הקיבוץ המאוחד מוציא מתוכו ספרות כנה ואמיצה והספר הזה הוא מהטובים בסדרה.
מומלץ מאוד.