גרדום היתומים / ניר שטראוס
הוצאת קתרזיס
46 עמודים

סקרתי הרבה מאוד ספרים, מאות ספרים מאז שהתחלתי לסקור ולכתוב את דעתי על ספרים שאני קורא ואני חושב שגרדום היתומים הוא הספר הראשון שאני מרגיש כאילו אני כתבתי אותו בעצמי.
השירים של ניר שטראוס מתגלגלים במוחי בוריאציות כאלו ואחרות כבר כמעט 40 שנה, המחשבות, שלי מתבטאות בשירים שלו, הכאב הוא אותו כאב והאובדן הוא אותו אובדן.
כשהייתי בן 7 התייתמתי מאימי, איבדתי אותה למחלת הסרטן ומאז חיי השתנו והתעצבתי בדמותה וברוחו של האובדן הזה, לא מעט פעמים אני כותב לה או כותב עליה וכשהספר הזה נחת לידי ופתחתי בשיר הראשון הרגשתי שזה בדיוק זה, שניר כותב את מה שאני מרגיש.
הספר הזה נורא ריגש אותי וקשה לי כל כך להתייחס לתוכן שלו אלא רק לרגשות שזה מציף, אני חושב שכל מי שאיבד הורה בגיל צעיר למחלה או מסיבה אחרת יכול למצוא בספר שירה הצנום הזה את החיבור כי ניר כותב ממקום חשוף מאוד, מקום רגיש ואינטימי אך פותח את הפצע שלו דרך המילים כי לפעמים פתיחת הפצע עוזרת להחלים וההחלמה עובדת דרך המילים, היא התרופה והדרך להתמודד והיא הזכרון שאנחנו משאירים.
מאוד נגע בי הספר הזה ואני מודה לניר שהוא כתב אותו.

" לא בא לי
שום
כלום
בא לי להיות ילד קטן ומפונק
שצורח "אמא"
באמצע הקניון
והיא באה"