נפש אבודה / אולגה טוקרצ'וק
הוצאת קרן
48 עמודים
תרגום מפולנית: תמר נתנאל
איורים: יואננה קונסחו

נפש אבודה הוא ספר מאוד מיוחד, הוא מיוחד באריזה שלו, בגישה שלו, בשקט שלו ובעיקר בנתינת המקום שלו לאפשר לכל קורא את הפרשנות שלו שכן הספר הוא ממועט טקסט, עד כמה ממועט? בערך עמוד וחצי של מילים וכל שאר הספר הוא ציורים וכאן בעצם השוני והייחוד שלו.
לכאורה האריזה מזכירה קצת ספר ילדים, המון ציורים, הטקסט מאוד פשוט, ברור ולא מתוחכם ונותן לנו את יכולת קודם כל לעכל בצורה מאוד פשוטה את המסר הראשוני ומכאן אנחנו עוברים בעצם להתבונן בסדרת ציורים כשבין לבין עוד מפוזרים פה ושם משפטים מנחים אבל לב ליבו של הספר הוא ציורים, ציוריה הנפלאים של יואננה קונסחו.
אז על מה בעצם הספר מדבר?
זה בעצם התבוננות פנימית על נפש האדם, על חיי האדם ועל מהות החיים.
הרצון לעצור לרגע מהמירוץ ולהתבונן במה שחסר.
מדובר באיש שעבד קשה מאוד ונסע הרבה ולילה אחד הוא התעורר, לא ידע היכן הוא נמצא ואף שכח את שמו, הרגיש בודד ומרוקן.
למחרת הוא הלך לרופאה שרמזה לו שאולי הוא איבד את הנפש שלו והציעה לו לעצור ולהמתין לנפש שתחזור וכך עשה אותו אדם והוא המתין לנפש.
הציורים מאוד מלנכוליים, שחור לבן, נייר שקף, בדידות, משהו קודר, אפילו בציורים בהם יש אנשים ישנה תחושה עמוקה של מלנכוליה.
ככל שהנפש מתקרבת לאדם הממתין כך נכנס שוב הצבע לציורים וזה מורגש, הכוונה ברורה ולמרות המקום שלנו כקוראים או במקרה זה כמתבוננים שכן הרבה טקסט אין כאן המאיירת והסופרת מרמזות לנו מה הן רוצות שנבין ומה המסר.
זה ספר מאוד מיוחד, מאוד שונה ולראיה כתבתי בסקירה זו יותר מילים מכל מה שיש בספר ועדיין המהות שלו זה השילוב בין הטקסט לציורים.
טוקרצ'וק, הפולניה, זוכת פרס נובל לספרות מראה צד שונה בכל ספר שלה שתורגם עד כה לעברית וזה אולי השונה מכולם, יצירה מאוד מיוחדת וספר שכיף להחזיק בספריה הביתית.