בית היפהפיות הנמות / יאסונרי קוובטה
הוצאת כתר
139 עמודים
מיפנית: שונית שחל־פורת

כשמתבוננים בכריכה המינימליסטית של הספר הזה רואים בעצם שני כדורים בקערית, לאחר שצוללים לתוך הספר הנפלא והמצמרר הזה של קוובטה מבינים את המשמעות של הכדורים האלו, הנובלה הקצרה הזו נוגעת בנושאים כה רבים שעל כל אחד מהם אפשר לכתוב תזה נפרדת.
אני בספק אם בעידן הפוליטיקלי קורקט של היום ספר כזה היה יוצא לאור אך גם כיום עצם הדיון והקריאה בו יכולה לעורר שדים רבים.
הספר מדבר על אגוצ'י, אדם שמכנה עצמו זקן למרות שבפועל הוא בשנות השישים לחייו אך ככל הנראה זקנה היא לא רק בגיל אלא בהרגשה, בתחושה ובתשוקה לחיים, אותו אג'וצ'י מגיע למקום מסוים בקיוטו, מן בית שעשועים לכאורה, הוא שמע על המקום מחבר שנהג לפקוד אותו ועכשיו הוא שם, סקרן.
אל המקום הזה מגיעים גברים קשישים, בודדים ותמורת סכום כסף הגון הם יכולים לבלות את הלילה לצד צעירה יפה כשהיא עירומה ומורדמת מסמים.
אסור לאגוצ'י לפגוע פיזית בנשים, אסור לו לחלל אותן, אגוצ'י אינו גבר בודד למעשה, יש לו שלוש בנות והוא נשוי אז מה יש לו לחפש במקום הזה, מה נותנת לו החוויה לישון לצד אישה שמורדמת כמו גוויה ואין לה יכולת לתקשר איתו?
אגוצ'י פוקד את הבית הזה מספר פעמים נוספות וכל פעם לצד אישה צעירה אחרת וכל פעם כשהוא מגיע לשם אגוצ'י חווה זכרונות, הנשים האלו מעוררות אצלו זכרונות נשכחים, מצליחות להחיות אצלו רגש אבוד, אולי הוא שוב מרגיש צעיר לצידן, הוא מדבר אליהן, משתף אותן וגם מתקשה להירדם ולכן נזקק לכדורי שינה אותם מציעה לו מנהלת הבית המשונה הזה ואז חזרתי לכריכה, לכדורים, יש שם שניים, כדורי שינה אבל למעשה שני הכדורים סימלו עבורי שני ישויות, את אגוצ'י הזקן ואת הצעירה המסוממת.
קשה שלא לצאת מספר כזה מוטרד או עם תחושות מעורבות לגבי הזקנה והנעורים ולגבי הבדידות והקושי להתמודד עם החיים וכמו גם לגבי הנערות האלו, כל כך הרבה שאלות ותהיות עולות מהקריאה בספר הנפלא הזה של קוובטה.
ספר כה מיוחד, עדין, פיוטי, רגיש ומלא כאב שהסוף שלו מצמרר באותה המידה שהקריאה בו מצמררת ומעוררת מחשבות.
מומלץ מאוד.