סכינים / אמיר זית
הוצאת אפיק
178 עמודים

אני מתעב סכינים, פוחד מהם, יש משהו בספר הזה שגרם לי לפחד קצת פחות ולהעריך משהו בהם,
הספר הזה נע בין ממואר וזכרונות ילדות לבין ספר תיעודי כמעט וזה לכאורה נדמה כאילו שני סיפורים מפוצלים ומתחברים ליצירה אחת שיש בה מכנה משותף אבל זהו ספר מיוחד, אמיר זית יודע לכתוב, יודע לפזר את זכרונותיו ויודע לתעד זאת ואיפשהו הייתי שמח לראות את הספר הזה גם כסרט תיעודי.
הספר מתחיל בסכין, סכין קפיצית שאביו קנה אותה באיטליה ומשם אנחנו יוצאים למסע בזמן, מסע בעקבות אביו של אמיר וההסטוריה המשפחתית ומסע בעקבות האובססיה של המחבר לאיסוף וייצור סכינים ובעיקר ייצור סכינים קפיציות.
המסע הוא מסע לעבר דרך אביו שנפל מאש כוחותינו כשהמחבר היה ילד קטן וממשיך במסע בעקבות הסכין.
אמיר עצמו מייצר סכינים קפיציות, הוא לא מוכר אותם ולא משווק אותם אבל בייצור יש איזה משהו כמעט מדיטטיבי, אפילו חינני במכשיר החד הזה שהוא יצא מחוץ לחוק ונחשב מסוכן.
סיפור שנע בין עבר להווה, בין ההסטוריה המשפחתית של אמיר ליצרני סכינים באירופה ותיעוד תהלים העבודה על ייצור סכין קפיצית בסדנא של המחבר.
ספר מרתק ומיוחד בעיקר בסגנונו ובכתיבה הכנה והחושפנית של המחבר.
מומלץ.