ספר האקסיות / יאיר אגמון
ספרית פועלים
235 עמודים

סיפורי אהבה הרבה פעמים בעיקר בספרות נראים לנו כמשהו לא מציאותי, הנסיון ליפות או להעצים סיטואציות כדי לייצר איזו דרמה ספרותית גדולה מהחיים, אנחנו אוהבים הפי אנד, אוהבים רגעים קסומים וקשה לנו עם אכזבות, עם כאב, עם משהו מציאותי מדי, כנה מדי, כואב מדי.
ספר האקסיות או אולי אפשר גם לקרוא לו ספר האקסים הוא מתאר חמישה סיפורי אהבה ריאליסטים מאוד, זהו ספר ריאליסטי שמתאר חמישה סיפורי אהבה ללא הפי אנד, החיים עצמם כמו שאמר פוליטיקאי אחד פעם והמשפט הזה השתרש היטב בתודעה שלנו.
כל הדמויות בחמשת הסיפורים חיפשו את האהבה עליה חלמו, חיפשו להיות נאהבים, רצויים חיפשו את המהות שבזוגיות, את התקווה ואולי את החלק החסר בפאזל של חייהם.
הכתיבה של יאיר אגמון היא כתיבה מאוד עכשוית בשפה מאוד עכשוית והספרות נגישה כאן, והסיפורים? הם בועטים הם לא מתיפייפים והם לפעמים זורקים אותנו הקוראים לרגע מסוים בחיינו שבו הרגשנו את אותה תחושת כשלון ואכזבה, את אותו רגע בו הכל התפרק לנו ואיבדנו משהו שחשבנו שיישאר לנצח, את הכאב וההתמודדות עם תחושת הכשלון.
סיפורי האהבה כאן הם בדיוק כמו החיים, כואבים, מחוספסים, לא נוחים ולא נעימים, דוקרים וגם מלאי חמלה, מלאי תשוקה, מלאי תקווה.
כל סיפור שונה מהשני, המחבר ניסה לתת לכל סיפור צבע אחר ורגש אחר, מקום אחר וחוויה אחרת של קריאה והכל מתחבר לספר אחד עם מכנה משותף אחד ואולי אף יותר מאחד.
כמו החיים עצמם וכמו הריאליזם שבהם הספר לא מתייפייף גם ברגשים המיניים, לא מצנזר ולא מנסה להתחנף.
מאוד אהבתי את הגישה של הכתיבה הלכאורה פשוטה עם היכולת של יאיר אגמון לייצר דרך אותה שפה פשוטה סיפורים בעלי עומק ונוכחות.
ספר האקסיות מזמין את הקורא לחוויה שייתכן ותשליך אותו לחייו שלו עצמו, לזכרון וללב שבור או מתאחה, לזכרון כואב או אולי מנחם.
אהבתי מאוד את הספר, את הכריכה הנהדרת והמינימליסטית ואת החיבור לחיים של כולנו בנקודת זמן זו או אחרת.