להתראות פליני / רירי סילביה מנור
הוצאת פרדס
362 עמודים

בשנים האחרונות רירי סילביה מנור חזרה למולדתה רומניה וחוותה מחדש את זכרונות ילדותה ומשפחתה.
רירי סילביה מנור היא פרופסור לרפואה מתמחה בנוירו- אופתלמולוגיה וגם משוררת שהוציאה כבר שני ספרי שירה והיכולת שלה כמשוררת מורגשת בספר האוטוביוגרפי המרגש הזה שהוא גם מאוד פיוטי ורגיש.
המחברת חיה ברומניה בתקופה מאוד מעניינת בתפר שבין סיום מלחמת העולם הראשונה לשלטונו של צ'אוצ'סקו, למעשה בתקופת שלטונו של גאורגיו דז' הדיקטטור הסטליניסטי שהיה אף אכזרי יותר מצ'אוצ'סקו (מסתבר שזה אפשרי).אפילו אביה של המחברת נעצר על ידי השלטונות, רומניה היתה מדינה סגורה מאוד והחיים בה לא היו פשוטים בכלל.
משפחתה של מנור יצאה מרומניה בשנת בתחילת שנות השישים והגיעה לישראל והסיפור ממשיך גם כאן בחבלי הקליטה של המשפחה בישראל.
המחברת נעה קדימה ואחורה בזמן ומספרת בצורה רהוטה ופיוטית על חייה ברומניה וגם כאן, על החוויות ועל עילדות שלה, על אהבתה לספרים, על החלטתה ללמוד רפואה ועוד.
אני למשל כמעט ולא ידעתי כלום על שלטונו של גאורגיו דז' עד שקראתי את הספר הזה וזה מעניין לקרוא על החיים בצל דיקטטורה קומוניסטית כה סגורה וקשוחה כמו שהיה ברומניה בתקופה של אחרי מלחמת העולם השניה ולמעשה הסתיימה רק במותו של ניקולאי צ'אוצ'סקו ב1989.
פליני ששמו מוזכר בכריכה מופיע בספר רק בעמודים הראשונים והאחרונים ולא מוזכר בכלל בספר אבל לקורא הספר החיבור עם פליני יובן במהרה.
הספר הזה שמחבר את החיים ביין השלטון הקומוניסטי ברומניה לחבלי הקליטה של עולה חדשה בשנות השישי בישראל היא בהחלט מרתקת ומעניינת, המורכבות של משפחתה ובעיקר היחסים המורכבים עם אימה ובכלל הספר הזה שופע פנינים ומורכבויות מעניינות מאוד והוא מומלץ בחום.
אני אוהב את הכריכה המעניינת ומושכת העין, אוהב את דמות הרקדנית הכמהה לתנועה וחופש וחושב שמדובר באוטוביוגרפיה מרגשת מאוד של אישה רבת כישורים ועשייה.
מומלץ.