זיעה / ז'ורז'י אמאדו
הוצאת רימונים
218 עמודים
תרגם מפורטוגלית: רמי סערי

היה מעניין לקרוא את הספר הזה קצת לפני חג החירות, יש בו משהו קצת מדכא אבל באמת עם שמץ של אופטימיות קלילה שנותנת תקווה שכל אדם יכול לעמוד של שלו ולמצוא את הטוב בכל דבר קשה ומורכב.
אני אוהב את הספרות הברזילאית, מהיצירות הקלאסיות שקראתי עד כה כולל הסרטאו הגדול גיליתי ספרות מעניינת ורב תרבותית, במדינה כה מגוונת ומעניינת ישנם סיפורים כה רבים, במדינה בה יש מרחבים עצומים וערים גדולות ישנם סיפורים והספר הזה הוא סיפורם של אנשים, אנשים קשיי יום רובם ככולם שגרים בשיכון ענק במרכז העיר סלבדור.
זהו פסיפס אקלקטי של אנשים עניים, משפחות, עובדים, פשוט אנשים שחיים בעוני מחריד, בצפיפות ובתנאים לא פשוטים וכל אחד חי את חייו, מנסה לפלס את דרכו ופשוט לשרוד.
הספר מביע ביקורת פוליטית נוקבת על השלטון.
בדרך כלל במקומות כאלו אפשר למצוא אנשים מכל הסוגים ואכן אמאדו מנסה להביא לנו את מגוון של טיפוסים ואנשים שחיים במקומות כאלו ויוצרים את הפסיפס המעניין שיש בספר.
זו אינה פרוזה קלאסית אלא מקבץ סיפורים שמתארים את אורח החיים שם ואת האנשים כל אחד על מורכבותו.
למרות הקושי ישנו נסיון להתאגד, למצוא דרך לפעול ביחד למען שינוי ובספר זה מתואר כי בסופו של דבר למרות האקלקטיות מדובר בקהילה, קבוצת אנשים שחיים ביחד ומנסים למצוא דרך לשפר את חייהם.
ספר יפה שכתוב נפלא ומעורר חמלה רבה.
מומלץ.