"לא כורת ימינו של מוצאל,
אומר: חבל עליו;
גיבור אתה, מידי נהרגת,
אלוהים יברך אותך.
תישאר ידך עמך,
ראוי אתה,
ידך תימק על חזך,
לא ישמח שער כאבי,
טוב היה האיש שחינך אותך,"

המחיר ששילם אלודה כתלאורי בעקבות החלטתו היתה משמעותית עבורו שכן הוא נודה מהכפר ומשלם מחיר גדול וכבד יותר בהמשך מבחינה אישית ומבחינה לאומית.

"הנשמע כדבר הזה,
כך את הדת להפקיר:
אלודה זובח בן בקר בעצמו,
נשמת כיסטי מזכיר,
חבסורים, ברצוני לשמוע,
את תשומת לבכם.

התיצבו בני חבסורים,
הכל-גדולים וקטנים,
נעשה דין ונשבור
שער ביתו של אלודה;
אל תחמלו,
יבכו אשתו וילדיו
יכרת
ישא עיניו לשמי נכר."

החלטתו של אלודה כתלאורי ללכת כנגד המסורת, ולבחור בדרך שונה כהערצה לאויב שמולו היא בחירה של אדם אינדיבידואל שהחליט ללכת עם האמת שלו ובכך לכבד את האויב ואת היריב.
אפשר לקחת את הפרשנות הזו של מעשיו לכל נתיב שנבחר לפרשן אותו ולכל סיטואציה של אישי מול קולקטיב, של בחירה שנוגדת את התרבות שאנחנו מכירים.
הפואמה עצמה מתורגמת מעניין, אין בה חריזה מיוחדת והיא מסופרת יותר כסיפור לירי מנוקד.
אותי עניין מאוד העניין התרבותי וההכרות עם השירה הגאורגית הקלאסית ומאוד נהניתי מהפואמה המיוחדת הזו.
שווה להכיר ולהיחשף.