אזור אי הנוחות / ג'ונתן פראנזן
הוצאת עם עובד
159 עמודים
מאנגלית: נעמי זוסמן
לפני שנה שנתיים קראתי את "הבז" של ג' א. בייקר, יצירת מופת נהדרת שחיברה אותי לאהבתי לציפורים, ההתמדה בחיפוש ובמעקב אחר הבז והאהבה לטבע חילחלו בי כחובב צפרות וכחובב טבע וספרות.
למה אני מזכיר את הבז? כי הפרק הכי אהוב עלי בספר המסות האוטוביוגרפיות של פראנזן הוא הפרק בו הוא מדבר על החיבור שלו ואהבתו לציפורים.
יש משהו בהתבוננות בטבע שמאוד מתחבר לאנשים שכותבים, אדם שעוסק בכתיבה יודע להתבונן ולזהות פרטים שאחרים אולי יפספסו. החיבור של הטבע גם מחזיר את פראנזן לציוויליזציה ולאנשים ולכתיבה ולמשפחתו, החיבור שלו בין הכחדת העגורים והניסיון להציל את המין לבין גסיסת אימו מסרטן הוא חיבור שנגע בי מאוד כי גם אני מכיר את נושא הסרטן והאובדן מקרוב כך שהיו לי לא מעט נקודות חיבור לעולמו של פראנזן ולנקודות ההשקה בחייו.
"אבל לפתע פתאום – אולי מכיוון שהגעתי למישור העקר של 400 מינים – חשתי עייפות מציפורים וצפרות.
באותו הרגע לפחות הייתי מוכן להיות שוב בבית בניו יורק, בבית בין בני מיני. כל יום מאושר עם הקליפורנית שיווה לאובדנים שלנו בעתיד ממדים מכאיבים מעט יותר, כל שעה טובה חידדה את עצבותי על המהירות שחיינו חולפים בה, על המהירות שהמוות יוצא בה לפגשנו, ואף על פי כן לא יכולתי לעמוד בציפיה לראותה: להניח את תיקי בבית, ללכת למוצאה בחדר העבודה שלה, ששם פילסה מן הסתם דרך ברשימת האי מיילים האין סופית שלה, ולשמוע אותה אומרת, כפי שאמרה תמיד כשהגעתי הביתה, "נו? מה ראית?"
עמ' 158-159
הוצאת עם עובד
159 עמודים
מאנגלית: נעמי זוסמן
לפני שנה שנתיים קראתי את "הבז" של ג' א. בייקר, יצירת מופת נהדרת שחיברה אותי לאהבתי לציפורים, ההתמדה בחיפוש ובמעקב אחר הבז והאהבה לטבע חילחלו בי כחובב צפרות וכחובב טבע וספרות.
למה אני מזכיר את הבז? כי הפרק הכי אהוב עלי בספר המסות האוטוביוגרפיות של פראנזן הוא הפרק בו הוא מדבר על החיבור שלו ואהבתו לציפורים.
יש משהו בהתבוננות בטבע שמאוד מתחבר לאנשים שכותבים, אדם שעוסק בכתיבה יודע להתבונן ולזהות פרטים שאחרים אולי יפספסו. החיבור של הטבע גם מחזיר את פראנזן לציוויליזציה ולאנשים ולכתיבה ולמשפחתו, החיבור שלו בין הכחדת העגורים והניסיון להציל את המין לבין גסיסת אימו מסרטן הוא חיבור שנגע בי מאוד כי גם אני מכיר את נושא הסרטן והאובדן מקרוב כך שהיו לי לא מעט נקודות חיבור לעולמו של פראנזן ולנקודות ההשקה בחייו.
"אבל לפתע פתאום – אולי מכיוון שהגעתי למישור העקר של 400 מינים – חשתי עייפות מציפורים וצפרות.
באותו הרגע לפחות הייתי מוכן להיות שוב בבית בניו יורק, בבית בין בני מיני. כל יום מאושר עם הקליפורנית שיווה לאובדנים שלנו בעתיד ממדים מכאיבים מעט יותר, כל שעה טובה חידדה את עצבותי על המהירות שחיינו חולפים בה, על המהירות שהמוות יוצא בה לפגשנו, ואף על פי כן לא יכולתי לעמוד בציפיה לראותה: להניח את תיקי בבית, ללכת למוצאה בחדר העבודה שלה, ששם פילסה מן הסתם דרך ברשימת האי מיילים האין סופית שלה, ולשמוע אותה אומרת, כפי שאמרה תמיד כשהגעתי הביתה, "נו? מה ראית?"
עמ' 158-159
פראנזן שהתפרסם בספריו עבי הכרס שבהם הוא מפרק את המשפחה האמריקאית ומציג אותה בצורה שזיכתה אותו בפרסים רבים פותח לנו דלת וחלון למשפחתו שלו, לילדותו, לחוויותיו ולזכרונותיו.
גם בכתיבה אוטוביוגרפית פראנזן מצטיין, הזכרונות שלו כתובים נפלא, מעניינים, מאוד אהבתי את הפרק על החיבור שלו לאמן הקומיקס שולץ שיצר את סדרת הקומיקס פינאטס עם סנופי הכלב וצ'ארלי בראון, עוד נקודת השקה שלי עם פראנזן, החיבור לקומיקס והשפעתו על הכתיבה והאמנות שלו.
המסות כתובות בחן רב ומראות לנו צד נוסף של ג'ונתן פראנזן הסופר המהולל וחושפת אותנו לילדותו, משפחצתו, יחסיו עם הוריו וחוויות אחרות.
מומלץ גם למי שלא קרא את ספריו עדיין.
הספרים ואני 