קירקגור היה תמיד אחד הפילוסופים שהכי עניינו אותי, מאבות האקזיסטנציאליזם, פילוסוף דני מרתק שבספר זה בעצם כותבים עליו ועל משנתו.
מצויים בספר זה מאמרים שונים של חוקרי קירקגור בארץ שמנסים דרך המאמרים להבין ולהסביר את הפילוסופיה שלו בנושאים השונים בהם הוא התעסק.
התוצאה היא ספר מאוד מעניין שסקירה קצרה לא תספיק על מנת להסביר לא את הפילוסופיה שלו ולא את המאמרים המעמיקים כאן אבל בכל זאת אנסה להעביר בקצרה על מה המאמרים מדברים.
קבוצת המאמרים הראשונה באה לדון בנושא האמונה האותנטית, מה כרוך באמונה אותנטית ומה זה בכלל.
שאלת האותנטיות אצל קירקגור יכולה להתבטא בכל אחד משלבי החיים או מעגלי החיים שאותם קירקגור חקר, האסתטי, האתי והדתי
כדי לתאר אמונה אותנטית מביאים את הדוגמא של אברהם בזמן העקידה, מדוע לא חשש שנטרפה דעתו, איך אברהם התמודד עם האפשרות שהוא אולי טועה בהבנת כל הסיטואציה, אולי אמונתו האבסולוטית היא בעצם הונאה עצמית ותו לא, זה הבסיס לאותנטיות באמונה ולחלק הראשון במאמרים בספר זה.
החלק השני מדבר על יחסו של קירקגור ליהדות ולנצרות.
על פי קירקגור במאמרו של ברוס קירמזה ליהדות תפקיד חיוני במשימה של הפיכה לנוצרי.
קחרקגור מתאר את היהדות כדת של קולקטיב ואומר שהיהודים היו אומה הסטורית במובן עמוק יותר מכל אומה אחרת אך הוא רואה את הנצרות כדת נעלה יותר.
אני וגם המאמרים לפי הבנתי לא מראים את קירקגור כאנטישמי, הוא כן רואה את הנצרות כנעלה יותר ואת היהדות כסתירה מוחלטת לתפיסת העולם הנוצרית.
מעבר לנושאים האלה שבעיקר העסיקו את חוקרי קירקגור בספר אותי בעיקר עניינו אסופת המאמרים האחרונה בספר שעוסקת בשאלות הקיומיות.
קירקגור טען שייאוש אינו רק חוויה של מצוקה רגשית, אלא עמדה כלפי החיים.
יש חלופה לייאוש על פי קירקגור והיא האמונה.
זה ספר מעניין שצריך לחזור ולהתעמק בו ואולי אז אכתוב סקירה מקיפה ועמוקה יותר אבל בהחלט ניתן לומר שזהו ספר מעניין לכל מי שמתעניין בקירקגור ועדיין לפני קריאת ספר זה הייתי מציע לקרוא את ספריו של קירקגור.