הוצאת פרדס
60 עמודים
ספר השירים הזה של נילי דגן הוא אינו רק ספר שירה אלא ספר מסע.
נילי לוקחת אותנו למסע דרך תחנות נפשה ודרך חוש הראיה.
המסע הוא נפשי ורגשי, מסע דרך נופים וטבע, דרך החי והצומח ומסע לתוך נפשע של המשוררת, מסע אל פנימיותה, רגשותיה, אהבותיה ותשוקותיה.
"לאן שלא תסתכל זה העולם שלנו
טובל באור.
אתה עוצם עין אחת
מותח קו מהשדות
עוצר בנקודה בה יורדת חשכה.
שם, במקום שהאדמה נעלמת
על מה יש עוד להלחם?"
"כבר אמצע היום.
החום מתפשט מהר מן האור וחוסם את האופק.
ציקדות מנסרות אויר צונחות מעולפות לרגלינו
פטריות נחבאות בסבך
כלבי ציד רצים בטירוף.
אתה מסתכן קדימה
אני נסוגה לאחור."
זהו ספר שירה לא מתחנף ועם זאת רגיש ואינטימי, מאוד נוגע, מאוד חושי, גם השירה הפוליטית של דגן נכתבת ממקום של הזדהות וחמלה, אני חשתי שאני נמצא שם ומרגיש את המילים, מרגיש את האוירה.
הפרק האחרון בספר מורכב מ36 שירי הייקו קצרים שהם מחווה ליצירתו של האמן קצושיקה הוקוסאי שיצר סדרת הדפסים שמתארים את הר פוג'י בעונות שונות של השנה.
דגן בהומאז' שלה מתארת בשירת ההייקו תובנות על נוף וזוגיות שירים קצרים ומתומצתים שכתובים מעניין.
"הצומת סואן מטריות שקופות
ממהרת אחרי
המעיל הצהוב שלך."
"רצית שניסע למקום רחוק
יצר ההרפתקנות שלי קבור
בספר שירה"
ספר שירה מקסים
הספרים ואני 