כואב לי לומר זאת אבל עדיין לא קראתי אף פרוזה של פראנזן, ומחכים לי 3 ספרים שלו בספרייתי הביתית אבל עקב סיבות שונות ותירוצים שונים לא הגעתי אליו עדיין.
כשקיבלתי את ספר המסות הזה החלטתי שהגיע הזמן לקרוא משהו מפראנזן וגיליתי מעבר לכותב מבריק, גילית אדם אכפתי ורגיש לסביבתו ולעולם בו הוא חי.
כמעט כל המסות של פראנזן בספר זה מעניינים מאוד אבל לא רק בגלל הנושאים בהם הוא בחר לעסוק אלא בגלל הדרך שבה הוא ניגש לנושאים האלו.
פראנזן לא חושש להתחיל את אסופת המסות האלו דווקא בנושא אישי, סיפור גסיסתו של אביו מאלצהיימר ובעצם מכאן המחבר מתחיל לדבר במאמרים השונים על נושאים חברתיים חשובים.
מן הסתם פראנזן נוגע הרבה בתחום הספרות ובעיקר בספרות האמריקאית ומנסה למצוא את עצמו כסופר בעולם טכנולוגי מתפתח (רוב המאמרים נכתבו בסוף שנות התשעים, לפני עידן הסמארטפונים).
הקוראים הישראלים יכולים להזדהות עם לא מעט מהטקסטים שפראנזן כותב כמו ההתעסקות שלו עם הרפורמות בשירותי הדואר או על נזקי העישון, הנושאים הם נושאים אוניברסליים וגם אם הוא מתייחס בעיקר לנעשה במדינתו ארצות הברית אפשר לקחת זאת לכל מקום בעולם.
מאוד התחברתי לכתיבתו המסאית של פראנזן שהיא חדה, נוקבת, כנה ומלאת תבונה חברתית ורגישות גדולה.
הוא כותב בחן רב וכתיבתו שופעת אינטיליגנציה וכישרון בדרך הביטוי שלו.
קשה להמליץ על מאמר מסוים בספר כי כולם מעניינים, תמציתיים ונוקבים אבל אם צריך בכל זאת אני חושב שהמאמר "למה לטרוח" בה הוא דן על מעמד הספרות בארצות הברית הוא מאמר מרתק במיוחד.
מומלץ בחום רב.