זכרונותיו של חבר / אוקטב מירבו

זיכרונותיו של חבר / אוקטב מירבו
הוצאת לוקוס
132 עמודים
מצרפתית: רותם עטר

שארל היה פקיד אפרורי ושתקן שלא דיבר הרבה והיו לו חברים מועטים יחסית. המספר בספר זה היה מכרו של שארל אבל הם לא התראו יותר מדי.
אחת לכמה שנים הם נפגשו, שוחחו כמה דקות ואמרו שהם חייבים להיפגש וכך עד הפגישה הבאה.
אבל שום דבר לא הכין את המספר לכך שאשתו באה אליו יום אחד עם בשורה ששארל מת והשאירה לו ביד כתב יד של שארל שכתב על חייו.
היא ביקשה שהוא יקרא את כתב היד.
מה כבר יכול לצאת מכתב יד של אדם משעמם כמו שארל.
אבל מהרגע שהוא פתח את כתב היד הוא לא יכל להפסיק לקרוא.
שארל בעצם מספר את סיפור חייו בצורה מסעירה ומרתקת שמציגה אדם אומלל שכל חייו הוא לא הצליח להגשים שום חלום או שאולי מעולם לא היה לו חלום.
חתונתו שנכפתה עליו, אשתו שנחשבת בעיניו כמכוערת בצורה יוצאת דופן, וחייו האומללים לצידה.
משם הולך שארל לספר על הוריו, על הבדידות והניכור, על החינוך הנוקשה וחסר האהבה.
נראה כי חייו מלאים אכזבות וקשיים, אדם חסר חלומות שכולם איכזבוהו, יבש ומנוכר.
לאט לאט שארל מפתח מיזנטרופיה קשה שנובעת מאכזבה ומהדרך שבה האנושות נראית בעיניו.
מקרה קשה שהוא חווה, אירוע פשע קשה מאוד שהוא היה נוכח בו מביא אותו להכיר את שולי החברה, את הנמוך שבנמוך והוא מבין כמה עליבות יש בעולם, כמה הפערים גדולים בין האושר לאומללות.
הספר הקצר הזה של אוקטב מירבו הוא ביקורת קשה על האנושות, על השלטון בצרפת באותה תקופה, על יחס לעניים ולאומללים, הוא ביקורת נוקבת על בני האדם ועל העמדת הפנים שלהם.
על שקרים, שנאה וצביעות.
ספר קטן גדול הוא מסוג הספרים שמשאירים בך חותם.
לא לפספס אותו.
 19247729_1138041079629130_6513947619387481009_n

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s