בינת השכווי / אביגדור דגן

בינת השכווי / אביגדור דגן
הוצאת עם עובד
183 עמודים
מאנגלית: צבי ארד
אני מאוד אוהב את החידושים שעם עובד עושים לקלאסיקות שלהם.
אני לא יודע אם הייתי מגיע לבינת השכווי אם עם עובד לא היו מחדשים אותו, מעצבים אותו מחדש ומשווקים אותו.
למעשה לא שמעתי על הספר עד לאחרונה וזה גם מראה קצת על החור בהשכלה הספרותית שלי ולכן אני מודה לעם עובד על החידוש הזה.
חשפתם אותי לספר נהדר באמת.
לספר הזה יש כמה עומקים ששווה לדבר עליהם אבל לפני הכל בינת השכווי הוא ספר אנושי מאוד.
הוא מדבר קודם כל על בני אדם, הוא מדבר על זקנה, הוא מדבר על בדידות ועל אבלות, הוא מדבר על התמודדות עם אובדן אבל יותר מכל זהו ספר על ידידות.
זהו ספר על ידידות עמוקה בין תרנגול זכר לרופא זקן.
אותו רופא זקן בכפר אי שם באירופה אשר איבד את היקר לו מכל, את אשתו מתמודד יום יום עם הצער ועם אותו אובדן.
עוזר לו בהתמודדות ידידו הטוב, תרנגול זכר יפייפה בשם דון פדרו.
דון פדרו מתלווה אל הרופא במסעותיו בכפר ובעזרה לכל אותם אנשים אשר זקוקים לרופא.
לטיפולו, לעצה טובה, לשיחה טובה, לתמיכה.
הרופא נמצא שם והתרנגול איתו.
הרופא משוחח עם התרנגול, נזכר יחד איתו באשתו האהובה שהלכה ממנו, נזכר בחייו.
התרנגול נותן לרופא את הטעם לחיים.
לעיתים כך נראה דון פדרו והרופא ממש משוחחים ביניהם.
התרנגול הוא העוגן של הרופא, הוא מחזיק אותו עומד והוא נמצא שם כנראה מהסיבה הנכונה עבור הרופא.
אנחנו לומדים להכיר את האנשים השונים בכפר, את הסיפורים היפים והטראגיים כאחד.
המון חמלה ואנושיות יש בספר הקסום הזה שרובו מחולק לפרקים קצרים ולרגעים לא ארוכים אך כאלה שאתה כקורא מוצא את עצמך חוזר אליהם ורוצה להבין אותם יותר לעומק כי בכל אפיזודה כזו ישנו סיפור חיים מלא ומגוון.
אותי הספר הזה זרק לספר אחר, ישן יותר ומפורסם יותר שמדבר על הקשר בין בן אנוש לחיה "פלאטרו ואני" של חואן ראמון חימנז
כמו בידידות בין הילד לחמור באנדולוסיה של תחילת המאה גם כאן הקשר עמוק והשפה של אביגדור דגן נהדרת.
בינת השכווי הוא ספר מלא חום ומלא רגש.
יש בו עצב ושמחה גם יחד ויש כאן עומק של טקסט נהדר שכתוב היטב ונוגע מאוד.
אני כאחד שמרגיש קשר עמוק לבעלי חיים הרגשתי שהספר הזה הוא מסוג הספרים ששווה לנצור בלב.
אני גם רוצה לתת קצת מידע על המחבר.
אביגדור דגן הוא למעשה שמו העברי של ויקטור פישל.
יהודי צ'כי שעלה לישראל ב 1950 ושירת את משרד החות הישראלי בכמה וכמה מדינות.
דגן לא כתב בעברית וספרו בינת השכווי הוא הספר המפורסם ביותר.
למרות שספריו לא נכתבו בעברית אני בהחלט רואה בדגן סופר עברי ואני חושב שראוי שנכיר אותו יותר וגם את ספריו האחרים.
אני ממליץ בחום רב על הספר הנפלא הזה.
התרגשתי מאוד

image

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s