הקרתן הנצחי / אדן פון הורבאט
הוצאת אפרסמון
182 עמודים
מגרמנית: שירי שפירא

החשיפה הזו לספרות שלא הכרתי היא אחת החוויות הכי משמעותיות שלי מספרות עצמאית, את פון הורבאט לא הכרתי לפני כן והספר הזה כמו גם הכתיבה שלו ריתקו אותי.
למעשה יש כאן שלושה סיפורים, הראשון ארוך יותר מהאחרים אבל הסיפורים האלו מייצרים חיבור וקשורים אחד לשני כמו גם הדמויות והגיבורים שבהם כך שלמעשה זהו רומן שלם שמורכב משלושה סיפורים.
הדמות הראשונה היא אלפונס קובלר, סוכן מכירות של רכבים לא מאוד מוצלח שיש לו חלום להתעשר ולהשתלב במעמד החברתי הגבוה.
זה מה שמניע אותו ואת קבלת החלטותיו, הוא מחליט לנסוע ליריד העולמי בברצלונה שם הוא מדמיין שיתעשר ויפגוש בחורה יפה ועשירה שהיא חלומו.
בדרכו לברצלונה ברכבת פוגש קובלר טיפוסים שונים ומשונים שהם סוג של מיקרוקוסמוס אירופאי וכך גם הוא מתוודע לגיבורת הסיפור השני אנה פולינגר.
פולינגר היא תופרת יתומה שמתגוררת אצל דודתה ועובדת בהשכרת רכב והמצב הקשה כמו גם פיטוריה ממקום עבודתה גורמים לה לשנות עיסוק למשהו מפוקפק אך מכניס כלכלית.
הסיפור השלישי מציג את הר רייטהופר שפוגש באנה פולינגר וממניעיו מציע לה הכנסה מכובדת יותר מזו שהיא בחרה לעסוק בו.
ספר מרתק של סופר שנפטר בגיל צעיר מאוד.
כתוב היטב, ברוח התקופה, חד, נוקב וסרקסטי עם תרגום נפלא של שירי שפירא.
מומלץ.

לנסוע עם מטען קל / טובה ינסון
הוצאת קרן ליברוס
159 עמודים
משוודית: דנה כספי

הספרים של טובה ינסון שלא עוסקים במומינים כמו הספר המקסים הזה או ספר הקיץ שלה הם עם מוטיבים ברורים אבל לפני כן אומר שעלי ספריה משרים איזהו שקט ושלווה, כמעט כמו הנופים בפינלנד או בשוודיה, שלווה פסטורלית ואנושיות, המון המון אנושיות, כאילו כשאני קורא את ספריה אני נכנס למן שלווה מדיטטיבית שמנתקת אותי מכל הבלגן של החיים כאן כאילו עולם אחר סוחף אותי.
המוטיבים הברורים בספרי הפרוזה שלה ובסיפורים הקצרים שלה זה שהם עוסקים לרוב בקשישים ובילדים, הקצוות של החיים.
בעיני הגאוניות של ינסון זו השלווה שהיא מקרינה מסיפוריה אבל יש התרחשויות, יש עלילה ויש משהו שקורה רק שהוא נעשה במינימליזם מופתי של כתיבה אחרת, כתיבה שאין לה גיל.
צריך להתמסר לסיפורים שלה ולכתיבה שלה והכריכה בספר נותנת לנו את התחושה של הסיפורים עצמם.
הסיפור הראשון ממחיש היטב את אותו מינימליזם שדיברתי עליו, חלופת מכתבים בין ילדה יפנית לסופרת הנערצת עליה, ינסון סאן, מקסים ונוגע ללב.
שאר הסיפורים נוגעים באותם נושאים והם רק לכאורה קלילים ופסטורלים רק לכאורה, הסיפורים עצמם גועשים באנושיות, בסיפורים נוגעים ובסיטואציות שמעוררות רגש אצל הקורא.
טובה ינסון לא מאכזבת וקריאתה היא חוויה שונה בהחלט.
מומלץ.

היהירות האנושית / ירוסלאב האשק
הוצאת תשע נשמות
72 עמודים
מצ'כית: פאר פרידמן

ירוסלאב האשק הוא סאטיריקן מהמעלה הראשונה שידוע בכשרונו להציג לראווה את הטמטום האנושי את החולשות האנושיות באמצעות מילים והמון חוכמה, לקורא הישראלי ובכלל הוא מוכר בעיקר באמצעות היצירה הסאטירית הנוקבת שלו "החייל האמיץ שווייק" אך האשק כתב הרבה סיפורים קצרים ואני מקווה מאוד שתשע נשמות ימשיכו לפרסם מסיפוריו הקצרים שכן הספר הזה מעורר תיאבון.
הספר הזה הוא חלק מסדרה של כריכות קשיחות של סיפורים קצרים שנכתבו על ידי סופרים קלאסיים והיא משדרת יוקרה מסוימת כמו גם איזו תחושת רטרו שכיף להחזיק בספריה הביתית.
כאן האשק מביא לנו חמישה סיפורים קצרים שמציגים יהירות אנושית כשם הספר וטמטום אנושי ומציג לנו סיטואציות כמו פרשיות שחיתות בעירייה כמו בסיפור הראשון שנקרא "פרשת השחיתות של פקיד העירייה המתלמד באחורה"
הסיפור השני שהיה האהוב עלי ביותר נקרא "שלושה גברים וכריש" שמנסים לשמר כריש מת על מנת שיוכלו להציג אותו לקהל ואתם יכולים להבין כבר מה קרה לכריש בסופו של דבר.
שאר הסיפורים בספר נהדרים גם כן וכולם מעוררים מחד גיחוך ומאידך פליאה מסוימת על הסיטואציות שבהם גיבורי הסיפור נקלעים אליהם.
האשק מייצר סיטואציות הומוריסטיות חדות ונוקבות וכשרון כתיבתו ניכר בסיפוריו הקצרים לא פחות מאשר ביצירה הקלאסית המורכת לכולנו.
זה הספר השני בסדרת "אוצרות" של צשע נשמות שאני סוקר ובהמשך אסקור את השניים הנוספים אבל בהחלט מדובר בסדרה נהדרת ומיוחדת מאוד.
מומלץ.

קר עד העצם / דניאל וודרל
הוצאת עם עובד
197 עמודים
מאנגלית: אמיר צוקרמן

מותחן מרתק ביותר ששופך אור על אחד המחוזות הנידחים ביותר בארצות הברית, חבל האוזרק, מסתבר שיצא על פי הספר הזה סרט קולנוע ואני בהחלט מתכונן לצפות בו.
דרך הסיפור המרתק אנחנו זוכים להכיר את חייהם של תושבי האיזור וגיבורת הספר הזה היא נערה בת 16 בשם רי דולי, הנערה הזו למעשה מטפלת במשפחתה כולל האם ושני אחיה, האב נעדר לתקופות ארוכות מאוד והם לא באמת יודעים לאן הוא נעלם ומהם מעשיו.
העלילה מסתבכת כאשר השריף מגיע לביקור ומודיע להם שהאב צריך להתייצב בבית משפט תוך שבוע ואם הוא לא יופיע הם יאלצו לעזוב את הבית בו הם גרים שכן האב משכן את הבית.
רי מתחייבת למצוא אותו ומתחילה במסע מסוכן ומפרך על מנת לגלות היכן אביה מסתתר ולהביאו לבית המשפט כדי שמשפחתה לא תיזרק לקור ולכלבים.
רי נפגשת עם אנשים רבים במחוז, חלקם משפחה וחלקם לא ונראה שזה מסובך יותר ממה שנראה שכן רובם מסרבים לשתף פעולה, קוד שתיקה, סודות עתיקים ועוד דברים שרק מסבכים את העלילה ואת המסע של רי האמיצה.
כשם הספר כך גם האוירה בו והתיאור של הקור מקפיא העצמות שבמחוז הזה והוא מורגש וחי בספר בדיוק כמו הדמויות.
מדובר במותחן שונה ומרתק, דמויות שוליים אמריקאיות וסיפור מקפיא עצמות.
ספר מומלץ.

אל דביר החשכה / אלפרד טניסון
הוצאת כתב
89 עמודים
תרגום: צור ארליך

זה לא ספר שירה קל לעיכול הספר הזה, ממש ממש לא, לא בסגנון השירה, לא בתוכן שלו ועדיין מדובר בספר של משורר מרגש מאוד ואחד המשוררים החשובים במאה ה19.
עבורי זו חשיפה ראשונה לשיריו של אלפרד טניסון ורוב שירי הספר אלו שירי אבל וזכרון למותו של חברו הטוב של טניסון, ארתור הנרי האלאם.
החברות בין האלאם לטניסון נמשכה כארבע שנים.
השירים עצמם עמוקים, זו שירה שנקראת לאט, צריך להתחבר אליה, להתחבר לסגנון, לקצב, לתכנים, כל שיר הוא פרק שלם של רגש וחיים ואהבה וחברות והיא כוללת בתוכה המון עומקים.
המלנכוליות שלו ניכרת בכל פסקה ובכל מילה.
אני מאוד אהבתי את ההתייחסות של המתרגם לחייו של טניסון ולסיפור מאחורי השירים במבוא המצוין, באחרית הדבר ובביאורים של הטקסט.
אם יצא לכם להשיג את הספר הזה או אתם מחפשים שירה מהמאה ה19 משובחת ועמוקה אתם תתחברו עמוק עמוק פנימה לטקסטים הנוגעים של טניסון.

"רעי הרחק לאין כניסה;
חבר קרוב ברע ובטוב,
אהוב שבאהבתו
אוהב נמוך – וגם נישא;

מוכר – ורם ממשלים;
עיני בשר, יד, פה חמוד –
ורע רם שלא ימות:
שלי, שלי, לעד שלי;

רעי עד כלות שלא כלה;
אהוב עד תהום, מובן עד חושך;
אני חולם חלום של אושר,
מוהל בך עולם מלא."

פסיכה וקופידון / אפוליוס
הוצאת קתרזיס
66 עמודים
מלטינית: יואב גלבוע

אני עוקב כבר כמה שנים אחרי יואב גלבוע ואחרי ההוצאות שהוא הקים ועובד איתם, התרגומים שלו וההתפתחות שלו גם כמשורר וגם כמתרגם ומההכרות שלי איתו יואב הגשים כאן חלום, לתרגם יצירה קלאסית מוכרת כל כך כמו פסיכה וקופידון מחדש זה אתגר, במה אפשר לחדש? אבל יואב הוא מתרגם מוכשר שיודע ללהטט בשפה ויודע להכניס את העברית הארכאית יחד עם המודרנית ביחד ובכך לרענן את הסיפור הקלאסי הזה.
בכמה מילים על פסיכה וקופידון למי שלא מכיר, פסיכה היא נערה כה יפה עד שהיא זוכה לכינוי ונוס החדשה, יופיה הולך לפניה ומעריצים רבים יש לה עד כדי כך שונוס עצמה מקנאה בה.
כשונוס ראתה שמקדשיה נזנחים ואנשים עולים לרגל לראות את יופיה של פסיכה ציוותה ונוס על בנה קופידון שיגרום לכך שונוס תתאהב באדם מכוער במיוחד.
קופידון אכן הולך למלא את בקשתה של אימו אך בראותו את פסיכה נפגע מחיציו שלו עצמו ולוקח אותה לעצמו אך קופידון אוסר על פסיכה להביט בו כדי שלא תדע את זהותו.
הם חיים באושר ותענוגות עד אשר פסיכה מבקשת מבעלה המסתורי לרדת ולפגוש את משפחתה, ואחיותיה הקנאיות אומרות לה שככל הנראה היא נשואה למפלצת והן אומרות לה שכדאי לה להרוג אותה, מכאן מתחילה שרשרת טעויות שמובילות לטרגדיה מצד אחד ולסיפור אהבה מופלא מצד שני, נאמנות וסמל לזוגיות נפלאה.
התרגום המצוין בעיני של גלבוע מוסיף לסיפור והוא ממתק אמיתי גם בכריכה היפה וגם בתוכן שלו.
מומלץ מאוד.

מסע אישי / ליאת הדר עובדיה
הוצאה עצמית
214 עמודים

במהלך חיי כאיש חינוך וכמורה חיצוני בבתי הספר עבדתי לא מעט עם כיתות חינוך מיוחד אבל אתה לא באמת חש את התלמידים את האוירה ואת דרך ההתמודדות איתם כמו שמנהלת הכיתה חשה, התקשורת עם ההורים, החיבור עם התלמידים, המעורבות, ההתמודדות עם אתגרים קבוצתיים ואישיים הם כולם חלק מאותם מורכבויות שמחנך כיתה בחינוך המיוחד צריך להתמוןדד איתם.
הספר הזה אינו ספר שמלמד אנשי חינוך איך להתנהל בכיתת חינוך מיוחד אלא הוא בא לספר חוויה אישית ודרך החוויה הזו אנחנו יכולים ללמוד ביחד עם המחברת על דרכים לגשת לילדים, להתמודד עם קשיים ומתי להיות קשה, מתי להיות רך, מתי להיות קשוב ומכיל ואיך להיות קשוב ומכיל גם במצבים שנראה שקשה ביותר לפתור.
הספר לא נקרא סתם מסע אישי, הוא באמת מסע כזה, מסעה של המחברת ליאת הדר עובדיה, מסע של שלוש שנים שעוסק בגוף ראשון על קונפליקטים ומורכבויות שיש בכיתת חינוך מיוחד.
מהי מנהיגות בכיתה ואיך היא באה לידי ביטוי
איך עובד ניהול הצוות ומערך הלמידה
עוצמת המורה בכיתה
אכפתיות
יצירתיות
שייכות
יושרה ועוד.
כל הספר מובא דרך סיפורים ישירים וחוויות ישירות של המחברת עם הילדים, עם ההורים, עם הצוות החינוכי והתוצאה היא ספר מעשיר וכזה שטוב אם אנשי חינוך יחשפו אליו.
נהניתי מקריאתו, מרגש וכתוב בתשוקה ובפתיחות.

מוציאה לשון / שלומית עוזיאל
הוצאת עם עובד
223 עמודים

כדי להבין בעיני עד כמה הספר הזה מוצלח רק צריך להביט בכריכה המהנה והמושכת שלו ובשם הספר שהוא קופירייטינג נפלא כי מוציאה לשון זה דו משמעי, לא רק חשיפת השפה, מאפייניה ומקורותיה אלא שהספר כתוב בשנינות ובחינניות יוצאת דופן כי ספר כזה או הנושא שלו יכול גם לשעמם את מי שלא מתחבר לשפה ולקחת נושא כזה ולהפוך אותו לאטרקטיבי צריך כשרון ושלומית עוזיאל עושה זאת בעיני על הצד הטוב ביותר.
אני אוהב ספר עיוני שמלמד אותי דברים חדשים והשפה ובעיקר הבלשנות שלה היא נושא נפלא שתמיד אפשר ללמוד ממנו ובעיני זה הגרעין העיקרי של הספר, הבלשנות של השפה העברית, המקורות שלה, המקורות של המילים, החיבור של העברית עם שפות אחרות, הלחמות של מילים ועוד והכל בצורה שעושה כיף לקרוא.
הספר לרגע לא נהיה טרחני מדי או ארוך מדי או משעמם מדי, הכל בטעם ובהומור וכך לטעמי מנגישים את השפה ואת הדרך בה מלמדים אותה.
אחד הפרקים שעניינו אותי במיוחד כמעצב גרפי הוא פרק הגופנים, עיצוב הגופן והדרך בה המסר מועבר דרכו.
ישנו פרק שמדבר גם על העריכה הספרותית ותרגום משפות זרות וכו.
עוזיאל ניסתה להקיף הרבה נושאים ובסך הכל מדובר בספר מאוד מעשיר ומאוד מעניין.
מומלץ.

בבטן הזאב / נדיה עדינה רוז
הוצאת אפיק
84 עמודים

אני תמיד אומר שאני לא מבין גדול בשירה והנה אני כותב סקירותצ על ספרי שירה מבלי לנתח אותם אלא משתף בחוויה האישית שלי מהקריאה, מביא את נקודת המבט הייחודית שלי כאדם, כמישהו שקורא טקסט והוא נוגע בו, כמישהו שחווה משהו שמזכיר לו משהו מעברו.
לאחרונה אני קורא כמה ספרי שירה שמדברים על הקשר בין אם לבת ועל אובדן וכאב, זכרון ילדות ומועקה שנשארת בתוכך וזה זורק אותי לאובדן שלי שבטח גם אכתוב עליו בסקירה הבאה שעוסקת במערכת היחסים הזו ובתהליך הפרידה ואולי מכל מה שהספר הזה עשה לי או גרם לי לחוות אז זו הנקודה המשמעותית ביותר, השירים שבה המשוררת מדברת על הפרידה מהאם, על הגעגוע, על החיבור הזה הרגשי, המיוחד הנוגע אלו הטקסטים שהכו נגעו בי.
נדיה עדינה רוז היא אמנית חזותית וככל הנראה גם אמנית מילולית, האמנות היא חלק ממנה והיא מתבטאת ביצירות שלה שפזורות לאורך הספר בשחור לבן שהמוטיב שלהם הוא מצעים, כריות, סדינית והם לבנים וביניהם ענפים דוקרנים, חדים, נעוצים בחלקם באותו רוך לבן ומשתפך והניגוד הזה הוא הניגוד שאנחנו חווים ברגעים שבין החיים למוות שבין הזכרון להווה, בין הילדות לזקנה ובין מה שנשכח לבין מה שאנחנו נוצרים בתוכנו.
ועל זה הספר הזה עוסק, בזה הדימויים נוגעים, בזכרון, באובדן, בגעגוע.
אני אוהב את הספר הזה, הוא מחבר אותי לעצמי במובנים רבים.
"במהירות 130 קמ"ש אני
מדברת אתך
בלי לשים לב לחוקים, עוקפת
את שתים עשרה השנים
מאז מותך"

כדאי לקרוא.

האנאלפביתית / אגוטה כריסטוף
הוצאת תשע נשמות
75 עמודים
מצרפתית: ארז וולק
ציורים: בועז נוי

אחחחחח איזה ממתק ספרותי זה, אגוטה כריסטוף שספרה המחברת הגדולה טלטל כמעט כל מי שקרא בו מוציאה ממואר קטן אבל כל כך יפה ופיוטי אבל לפני שאגע בממואר עצמו אני רוצה להתייחס לקונספט של הספר הזה ולבחירה לעטר אותו במשיכות המכחול של בועז נוי, נראה כאילו זה מתבקש שיהיה מן חיבור כזה בין ציורי שמן על נייר שנעים בין האבסטרקט לצורני, ציורים שאין בהם כמעט קו, הכתם הוא שמייחד אותם והם מתארים נופים, זכרונות אורבניים וחפצים שמעלים זכרונות.
החיבור בין משיכות המכחול המילוליות של אגוטה כריסטוף שעוסקת בספריה בזכרון לבין משיכות המכחול של צבעי השמן משלימים זה את זה ולא רק מעבים את הספרון הזה בדפיו אלא בעומקם של תכניו.
כמה מעט מילים יש בספר הזה אבל כה הרבה עומק ותוכן, אגוטה כריסטוף מתארת 11 זכרונות ילדות שנעים בין אהבתה לקריאה ולכתיבה ולהיותה מהגרת שמחפשת מחדש את השפה ואת נוכחותה בין המילים ובעולם.
הזכרונות נעים בין ילדותה, אחיה, הפנימיה בה היא למדה, מותו של סטלין והמאבק שלה למצוא את השפה מחדש, לכתוב, לקרוא ולהבין את העולם.
את הממואר המרגש הזה הקורא מסיים בשעה אחת אבל התוכן, ההבנה של שפה או העדר שפה משנה את מי שאנחנו משנה את תפיסתנו ואת מקומנו בעולם, החוויה של להיות פליט מביתך, האובדן, הבדידות והרצון למצוא את עצמך מחדש אלו דברים שנשארים עם הקורא.
כתיבתה של קריסטוף מצומצמת ומדויקת, פיוטית בעיני, עדינה ורגישה ויש בה המון תוכן ועומק רגשי.
אהבתה לכתיבה ולקריאה ניכרים בכל מקום, הכאב של עזיבת המולדת וההסתגלות למקום החדש ניכרים גם הם.
ספר מרגש.