דרוש נס / תמרה אבנר
הוצאת שתים
219 עמודים

הספר הזה גרם לי לחשוב עד כמה מהקוראים שלו יוכלו לומר שהם מזדהים איתו כי נראה שהרוב נמצא בסיטואציה בה הוא מרגיש שקוף, לא רצוי, לא שייך, מנותק, מחפש זהות, מחפש את עצמו.

הדמויות בספר של תמרה אבנר הם בדיוק בסיטואציה הזו, דמויות מנותקות, מבולבלות, נמצאים במן תחושת אובדן או חוסר שייכות לא חברתית ולא עם עצמם וזה מזכיר לי את עצמי מאוד, מזכיר לי את החיים שעברתי ואני עובר וההתמודדויות שלי כאב גרוש, כיתום, כילד חוץ בקיבוץ, תחושת האי שייכות תמיד היתה שם ותחושת התנועה המתמדת שאני חי בה כדי למצוא את עצמי מוכרת לי.

הסיפור הראשון דווקא הזכיר לי את הילד שלי, ילד שעבר גירושין כואבים ולא ידע להכיר את חוסר השקט הפנימי שלו, את התפרצויות הזעם והכאב ושהוריו לא ידעו איך להכיל אותו, שאחותו לא ידעה איך להתמודד איתו ופחדה ממנו ופתאום הסיפור הראשון עשה לי פלאשבק לאותם ימים קשים ומורכבים וחשבתי על הילד בסיפור שעושה את המוות להוריו וזה זרק אותי לילד הפרטי שלי.
סיפור חזק וקורע לב שכן ילדים זקוקים להכלה והבנה ולעיתים הם מרגישים הכי בודדים בעולם המנוכר שלא מצליח להכיל את הכאב והזעם שבתוכם.

סיפור נוסף שהתחברתי אליו הוא "מינימליס" בחור עם אובססיה לאגירת חפצים שחי בעולם דיכוטומי ויודע שאף בחורה לא תתקרב אליו למראה הדירה המוזנחת שלו.
הוא מתקשה להחזיק מעמד בקשרים, ניזון מיחסי מין מזדמנים ודווקא כאן למרבה הפלא הוא עוסק בתחום מאוד מסודר ומאורגן כנקדן ספרים.
גם הדיכוטומיה הזו מוכרת לי היטב ואני חושב שיש בספרות מקרים שבהם אתה מרגיש שהספר מדבר אליך, מזכיר את החוויות שלך או של אנשים מסביבך וזה הופך את הקריאה לעוצמתית יותר.

גם הסיפור שמתאר את הבחור על הספקטרום האוטיסטי שמחליט לברוח מאימו החולה לאיסלנד, הוא מכור למין ונראה שהמציאויות אצלו מתערבבות.
סיפור חזק שגם אליו אני יכול להתחבר עקב הכירותי הקרובה עם הספקטרום האוטיסטי בתפקוד גבוה.

לכאורה תמרה אבנר בחרה לספר את סיפורם של האנשים השקופים, אנשים תלושים, אנשים שנאבקים במשהו חזק מהם, בלתי אפשרי, משהו שהחברה דוחה ומנכרת, שיפוטית ולא מקבלת, אותם דחויים, אותם אנשים שנעים בשיטוט בעולם הפנימי ומחפשים תשובה אבל הבעיה היא שהם לא המיעוט ולא החריגים, הם חלק מאיתנו ולא סתם באתי ושיתפתי את המקום האישי שלי ואת החווייה האישית שלי שכן אני לא ייחודי, אני אדם בחברה, אדם שחי בין אנשים דומים לי ומתמודד עם סיטואציות וחיים מורכבים בין אם זה ילדים על הרצף, בין אם זה הפרעות התנהגות, בין אם זה עוני, בריחה, כאב, צער, יתמות, פשיטת רגל, חוסר שייכות חברתית, חוסר שייכות אתנית, העולם שלנו כה מורכב מזרות ושונות ונראה שאנחנו פשוט לא מודעים עד כמה אותם זרים ושונים הם בעצם אנחנו.

זהו ספר רגיש והסיפורים הקצרים בו טובים, חודרים ומלאי חמלה ועם זאת באים ומשקפים לנו עד כמה אנחנו לא רואים את מה שמסביבנו, עד כמה אנחנו עסוקים בכאב שלנו ולא רואים את אלה במרחב שמחפשים את החמלה שלנו, את הנראות שלהם.

זהו כבר ספרה החמישי של תמרה אבנר והספר הראשון שלה שיצא לי לקרוא ואני שקצת ביקורתי כלפי ז'אנר הסיפור הקצר שכן רבים כותבים סיפורים קצרים אך מעטים מצליחים לשמור על רמה אחידה של כתיבה לאורך ספר שלם וכאן זכיתי לרמת כתיבה אחידה, לסיפורים נוקבים ובועטים ולספר שבהחלט ראוי לקריאה.

יריתי באמריקה / תהילה חכימי
אחוזת בית
159 עמודים

הכריכה של הספר הנהדר הזה מינימליסטית כמעט כמו התוכן שלו, אבל במינימליזם הזה יש כל כך הרבה אמירות ומסרים, חלקם סמויים, חלקם גלויים ואני קראתי אותו בשקיקה וחשבתי הרבה על ישראליות, על אמריקאיות, על הגירה, הטמעה, נסיון להיות שייך ועל מוסר.
גם לשם יש איזה כפל משמעות, האם היא ירתה מטאפורית באמריקה או ירתה על משהו או מישהו באמריקה ואני אחרי קריאת הספר חושב שהשם הזה וכפל המשמעות בו לא מקרי.

מדובר בספר קצר שנקרא די מהר ונשאר עם הקורא לא מעט לאחר הקריאה שכן הוא מייצר הרהורים ומחשבות רבות אבל הסיפור בעצם מספר על בחורה צעירה יחסית שעוברת מטעם העבודה לארצות הברית בסניף של החברה בה היא עובדת, מנסה להשאיר את העבר מאחוריה, את כל מה שלא עבד כאן ולנסות לייצר אותו בארצות הברית.

כך הגיבורה שלנו מתיידדת עם עמית לעבודה בשם דייויד שמזמין אותה איתו למסעות ציד והסיפור נע בין הנסיונות שלה להשתפר בציד לבין הקשיים והמורכבויות גם בחברה וגם בנסיון להשתייך לחברה האמריקאית, למצוא עצמה שם כמהגרת, כאישה לבדה, כעובדת שמחפשת להתקדם ולהתפתח.

זהו למעשה ספר על אישה בעולם גברי מאוד, עולם כוחני, אמביציוזי, עולם שהנשק, אחזקת הנשק, השימוש בו הוא משהו טבעי ונגיש שם.
אבל באותה המידה הוא מעורר את השאלה לגבי הרצון שלנו להיות אמריקאים ולהדמות להם גם לגבי הנשק ואנחנו רואים את זה בישראל ובאמריקניזציה שאנחנו עוברים גם בהקשר הזה.

תהילה חכימי כותבת מאוד מדויק, אפילו קר במידה מסוימת אבל הכתיבה חדשה וברורה והסיפור נגיש וברור וזה הופך את הספר לכזה שקל להתחבר אליו, קל להבין אותו וגם לכזה איכותי שכן כתיבה טובה היא כתיבה טובה ותהילה חכימי יודעת לכתוב סיפור.

מומלץ. 

שיינה / יהונתן ולד
הוצאה עצמית
268 עמודים

שיינה של יהונתן ולד מספר על חברות בין שתי נשים שהכירו כנערות ובאו מעולמות שונים.
שיינה החרדית לבין רונה החילונית, הפגישה המקרית התרחשה בשכונה חרדית כשרונה חיפשה לקנות קיגל ונתקלה בשיינה, נוצר מן קשר מיידי של סקרנות וחיבה ומכאן מתחילה חברות ארוכת שנים בין שתי הנערות בהן הנערות מבקרות אחת את השניה, הקשר אמנם מתהדק אך גם הפערים מתחילים להיות ברורים ולאט לאט נוצרת התרחקות וכל נערה ממשיכה בחייה בנפרד אך המחשבות והגעגועים נשארו שם.

בעוד רונה מתקדמת עם חייה כך גם שיינה שמתחילה לחפש לעצמה שידוך בעצמה ולא לפי המסורת החרדית בה המשפחה משדכת לה.
שיינה מכירה בחור חרדי גבוה שמשפחתו גרה בבלגיה, שמו נחמיה, הוצר קשר טוב ביניהם והשידוך מצליח.
לאט לאט נחמיה מתגלה כדמות מפוקפקת למדי וכך גם העבקים של משפחתו בבלגיה וטרגדיה רודפת טרגדיה אצל שיינה ולאט לאט נוצר קשר מחודש בין שיינה לרונה שנמשך שנים רבות.

זה בעצם הבסיס לעלילה של ספר שהתחיל עבורי בצורה קצת בנאלית ולא אמינה אך לאט לאט הצלחתי להתחבר אליו והעלילה נהייתה לי יותר קוהרנטית וזורמת.
אהבתי שהספר כתוב בגוף ראשון מנקודת מבטה של שיינה, הדמויות המרכזיות שהן שיינה ורונה כתובות טוב ואמינות.
דמות נוספת מעניינת היא דמותו של נחמיה, בעלה של שיינה שמתגלה כדמות הבעייתית בספר, דמות מפוקפקת מאוד אך מייצרת עניין בספר.
הכתיבה מאוד זורמת והספר כתוב היטב, יש בו רגעים מרגשים וכואבים ושווה להכיר אותו.

בן המקום / חיים הזז
הוצאת ספרי בלימה
133 עמודים

קריאה בספר של חיים הזז בעידן הנוכחי הופכת להיות קריאה מרתקת מהרגיל
כבר כמעט לא כותבים עברית כה ארכאית אך צריך לזכור שחיים הזז כתב את הספר הזה לפני 90 שנה בערך וזה הופך את הקריאה למרתקת אך גם כזו שצריך להתעכב קצת על כל מילים מסוימות או פסקאות מסוימות.
הזז לוקח אותנו לתקופת ישו ולזמן בו ישו משוטט בארץ, יהודי צעיר שמחפש את עצמו, מחפש סימנים ומנסה למצוא את הגאולה של עצמו דרך הזיותיו, והרצון שלו להשמיע קול.
המסע הזה של ישו מתאפיין בכמה דברים, קודם כל המחבר בא להראות לנו את אותו יהודי צעיר לפני שמצא את מה שהוא חיפש ולפני ששמו הלך לפניו אבל לי במידה מסוימת הרגיש הספר כאילו ישו בשיטוטיו ומחשבותיו מתאר לנו את נופי הארץ, כמעט כמו ספר טבע קדמוני של ארץ ישראל בתקופה ההיא.
אותו מאפיין של הטבע מתאפיין בצורה נהדרת ברישומי הנוף הנפלאים והחופשיים של אנה טיכו שנותנים לספר את הערך המוסף שלו.
בדיעבד הבנתי שהיו קשרי חברות בין משפחתו של הזז למשפחתה של טיכו והחיהור הזה אף נראה טבעי יותר, אבל הטבע הפראי, הבתולי, החופשי מאפשר לנו לחוש עוד יותר טוב את אוירת הספר, את חיפושיו של ישו הצעיר במרחבים האלו ואת החוויות אותן הוא חווה.

בן המקום של חיים הזז זו חוויית קריאה מיוחדת, פיוטית ועדינה שלמרות השפה הישנה שלה שדווקא מתאימה גם לתקופה שעושה אותה אותנטית היא קריאה רגישה ומרתקת של תקופה, של אדם ושל ישראל ההיא שמתבטאת דרך עיניה של אנה טיכו בציור ודרך דמותו של ישו במילים.

העץ של פלצ'ר / ג'וליה רולינסון
דב הוצאה לאור
איורים: טיפני בק

איזה ספר ילדים מקסים, כה חינני, את הוצאת דב הכרתי בשבוע הספר האחרון והספר הזה מצא חן בעיני מאוד ואני שמח שיצא לי לעיין בו.
לפלצ'ר השועל החמוד יש עץ שהוא מאוד אוהב והוא מקפיד לבקר אותו אבל משהו בעץ קורה לאחרונה, הצבעים שלו משתנים והוא מאבד עלים.
פלצ'ר חושב שהעץ שלו חולה אך אמא שלו הסבירה לו שזה רק הסתיו ואין לו מה לדאוג.
פלצ'ר מנסה להשיב את העלים חזרה לעץ וכועס על קיפוד שרוצה להתכסות בעלים.
הספר החמוד הזה מלווה באיורים מקסימים ומיוחדים מאוד באמת כיף של ספר לילדים קטנים.
אמשיך לעקב אחרי ההוצאה הנהדרת הזו.

נשארתי בשבילכם / רוחמה אלבג
הוצאת אפרסמון
228 עמודים

יש כריכות שתופסות אותי וגורמות לי להתעניין בספר עוד לפני שנכנסתי לתוכנו ואני חושב שהכריכה הנהדרת הזו של טליה בר ובעיקר תמונת היונה היפנטה אותי.
אולי כי אני גר בסמוך לשובך ואני רואה יונים כל בוקר בכלוב וזה תמיד גורם לי לחשוב על הכליאה שלהן, על היעדר חופש הבחירה בציפור כה סימבולית של חופש, שלום ומרחב.
והיונה כאן בספר הזה סימבולית עוד יותר שכן הספר נפתח ברגע בו אישה מנפצת אץ שובך היונים של בעלה ומבריחה אותם, אולי מתוך מחשבה שהיונים הם סימבולים עבורה לחיים אותם היא לא רוצה לחיות אבל היא לא יכולה לברוח מהמציאות של חייה ואולי להן היא כן יכולה לעזור.
כך נפתח הספר ומכאן הוא ממשיך, האם זה ממואר? המחברת לא מכנה אותו כך אלא יותר כאוטוביוגרפיה משפחתית אבל המונחים לא משנים כל כך אלא הטקסט, והטקסט נפלא, מאוד נשי, מאוד פמיניסטי, מאוד חד ודוקר בבטן והוא מתייחס לפערים בין דוריים, לפטריארכיה, למעמד משפחתי.
האישה בספר, האמא, משלימה עם המציאות שהיא נולדה אל תוכה בה לאישה יש תפקיד מסוים, היא מיועדת אליו, אין לה בחירה, יום אחד היא תשודך לגבר ותחיה לצידו בין אם אוהבת ובין אם לא, זו החברה, זו המציאות, אלה החיים והסיפור שלה מתואר בצורה יוצאת דופן ורגישה להפליא בספר שקשה להפסיק לקרוא בו.

נסחפתי בספר הזה אל עולם פחות מוכר לי ולא שלא קראתי ספרים שמתארים סיפורים דומים לכך בעבר אלא שהסגנון של רוחמה אלבג הוא עוצמתי, כתיבתה מיומנת והסיפור נכנס לקרביים של הקורא.
ספר נפלא, והיונים, הן חופשיות.

כסף טוב / שאול אמסטרדמסקי
הוצאת כתר
254 עמודים
אין לי ספק למה הספר הזה מצליח מאוד, הוא באמת אחד הספרים הכי אפקטיבים שקראתי לאחרונה.
שאול אמסטרדמסקי נותן לנו כאן מדריך חשוב ובסיסי על איך לנהל את הכסף שלנו אבל הוא לא בא ואומר לנו למעשה איך לנהל את הכסף המשפחתי או איך לחסוך, זה לא המדריך הזה.
הספר הזה בא ללמד אותנו להסתכל על התמונה הגדולה, איך להתנהל מול הבנקים, איך להסתכל על הפנסיה, הוא מלמד אותנו על חסכונות לילדים, איך מסתכלים על תלוש המשכורת, איך לקחת הלוואות ומתי אם בכלל לקחת אותן ועוד ועוד.
ההסברים של אמסטרדמסקי פשוטים, נגישים, עם צילומי מסך והסברים וזהו ספר שכתוב בשפה שכל אחד יכול למצוא בו משהו שיכול לסייע לו, לייעל אותו.

אנחנו פוחדים מאוד מכסף, רובנו לא יודעים להתנהל איתו כולל עבדכם הנאמן ואנחנו מוצאים את עצמנו עובדי עצות אל מול הבירוקרטיה המורכבת הזו ואל מול האותיות הקטנות ולא תמיד יש לנו עם מי להתייעץ ועם מי לשוחח לגבי קבלת החלטות.
המחבר בא לתת לנו כלים והכלים האלו פשוטים וכתובים היטב.
יש י תחושה שעוד אחזור אל הספר הזה ואעזר בו.

ליאו / יוכי פישר
אפיק, ספרות ישראלית
178 עמודים

ליאו הוא בית ספר לכתיבת ממואר, אם יש מישהו שרוצה ללמוד איך כותבים ממואר מדויק, חזק, מגוון ומרתק אז הספר הזה הוא חובת קריאה, אני נתקל בלא מעט ספרי זכרונות לאחרונה, יש טובים ביניהם ויש פחות טובים אבל יוכי פישר מלמדת אותנו שיעור בכתיבה שכן הספר הזה נוגע בנו במקומות העמוקים ביותר ולוקח אותנו למסע ויש לומר אפילו מסעות שכן יש כאן כמה חלקים בספר הזה.

יוכי פישר היא הסטוריונית, חוקרת תרבות וסגנית מכון ון ליר שבירושלים והיא באה לספר את סיפורו של אביה, את סיפור משפחתה וגם את סיפורה האישי כבת למשפחה ניצולת שואה.

למעשה הספר מחולק לכמה חלקים, החלק הראשון הוא מסעה של יוכי אל מחוז ילדותו של אביה.
יוכי מתחקה אחר הסיפור של אביה ומשפחתו ומספרת את הסיפור כפי שהיא חווה אותו.

ליאו האב נולד בכפר פטרובוסלו ובשלב מסוים במלחמה ליאו ומשפחתו גורשו מהכפר והמשפחה התפרקה וכשהמשפחה חזרה לכפר הם גילו ניכור וקרירות, זרות מוחלטת וכאן כבר התגבשה ההחלטה לעלות לישראל.
אבל יוכי פישר חיה את התקופה בכפר, את אחיו התינוק של האב שמת, את הפרידה מהאב, את הקשיים, את הריחות, היא משתפת אותנו בחוויה אבל הרבה מעבר לתחושות ולחוויות הספר מלווה אותנו במסמכים ותמונות שחור לבן וזה יותר מספר זכרונות, יש כאן מחקר על התקופה, על המשפחה, מסע חקר שורשי מרגש וחי.
הספר גם מחבר אותנו לא רק לחוויה של יוכי אלא אנחנו גם שומעים את ילדותו של האב כפי שהוא סיפר, ממשיכים משם לילדותה של יוכי ולזכרונותיה האישיים, לתחנות בחייה ולהתבגרות שלה.

ספר שמסופר בכמה קולות ונע בין העבר להווה, בין דורות, בין ישראל לגולה.
ממואר מקסים ונוגע שכתוב בצורה נפלאה ורגישה.
מומלץ מאוד.

טרילוגיית קופנהאגן / טובה דיטלבסן
הוצאת עם עובד
328 עמודים
תרגמה מדנית: דנה כספי
קראתי מעט אוטוביוגרפיות בשנים האחרונות, מעטו מהביוגרפיות שקראתי טובות כמו איך שטובה דיטלבסן מתארת את חייה, המשוררת הדנית המפורסמת שמעולם לא קראתי ספר שלה וכאן נחשפתי לראשונה לשיריה גרמה לי לחשוב איך זה שאישה שכותבת כל כך טוב ואני לא מכיר אף אחד מספריה אבל הספר הזה נפלא ממש.

הספר מחולק ל3 חלקים
ילדות
נערות
תלות
ולא סתם החלרק האחרון לא נקרא "בגרות" שכן הוא שונה, הוא מתאר פרק אחר בחייה שלא קשור להיותה אדם בוגר אלא לאותן התמכרויות מורכבות שהיו לה, חלק שקשה לקרוא ויש בו משהו פחות פיוטי ורגיש מהחלקים האחרים ועם זאת הוא בעיני החלק החשוב בספר שכן חייה של דיטלבסן הסתיימו בהתאבדות בגיל 59 ונראה שההרס העצמי היה שם תמיד.
החלקים הראשונים מתארים בצורה נפלאה את חייה כילדה בשכונת עוני, ואת ההתפתחות שלה כנערה שגילתה את עולם הכתיבה והקריאה, את הרצון שלה להתפרסם כמשוררת ואת הכתיבה שלה, אנחנו ממש עוקבים צעד אחר צעד בהתפתחות שלה כאמנית המילים, מילדה סקרנית בספריה למשוררת צעירה שמחפשת לייצר אמנות דרך המילים.

דיטלבסן שנולדה בזמן מלחמת העולם הראשונה מתבגרת לתוך מלחמת העולם השניה והשינויים החלים באירופה וגם בארצה אולם לתקופה זו אין משקל רב בספר ועם זאת אנחנו עוקבים אחר השינויים שחלים בה ואי אפשר להתעלם מכך שלעולם ולשינויים שחלים בו יש השפעה על חייה שלה כמו גם של כל מי שחי בתקופה זו.

זוהי אוטוביוגרפיה מרתקת וחשובה של אישה מעניינת מאוד שיודעת לא רק לכתוב שירה (השירים בספר נפלאים ממש) אלא גם לכתוב על עצמה ועל חייה בצורה נהדרת במיוחד.

מומלץ.

האטלס הקצר של מגדלורי סוף העולם / גונסאלס מסיאס
הוצאת פרדס
153 עמודים
מספרדית: יורם מלצר

למרות שהספר הזה נקרא אטלס הוא לא באמת אטלס.
נכון שיש בו מפות שמתארות את מיקומי המגדלורים על פני השטח אבל המפות הן רק חלק קטן מהמסמך המרתק הזה שמשלב הסטוריה, הסטוריה ארכיטקטונית, הסטוריה אנושית ואבן דרך התרבות האנושית בה המגדלורים היו המרכז והעיניים של יורדי הים בתקופה הטרום טכנולוגית, הסטוריה שנשארו ממנה בעיקר מבנים, ריקים, תיירותיים אבל כבר ללא ההילה שעטפה אותם ואת הקסם שבהם.
היום נותרו בעיקר סיפורים אנושיים, סיפורים הסטורים, סיפורים על אותם אנשים אמיצתים שהלכו לאותם מקומות בודדים וישבו שם, ליד המגדלורים, יחד עם משפחותיהם, השגיחו בבדידות מהערים, ממקומות מיושבים, בקצה קצהו של היבשה ושמרו על המגדלור.

יש המון רומנטיקה סביב המגדלורים האלו, המון מורשת קרב, לכל מגדלור בספר ויש 34 מגדלורים מתוך מאות שיש בעולם יש סיפורים שחלקם תמוהים ומיתיים אבל המחבר נשבע שכולם קרו, ישנו איור יפייפה בגוונים תכולים וכמובן מיקום גיאוגרפי, פרטים טכניים כגול גובה, טווח אור ומפה שמראה את מיקום המגדלור.

ספר מרתק מאוד, יפייפה מבחינה עיצובית, מרתק מבחינה ארכיטקטונית, הסטורית ואף אנושית.
מומלץ מאוד.