קוצר רוחו של הלב / שטפן צווייג
זמורה ביתן
364 עמודים
מגרמנית: ניצה בן ארי
כל ספר של שטפן צווייג מצליח בצורה מרשימה לגעת בי בנקודות אחרות ולפעמים אני מופתע כמה הסופר הנהדר הזה מצליח לחדור פנימה אל נפש הקורא.
אני יודע שכל ספר שלו מאתגר מאוד, אני יודע שכל ספר שלו נוגע ומדבר על המוסר האנושי, על הרגש האנושי וגם הספר הזה עושה זאת.
למרות הכל מכל ספריו של צווייג שקראתי עד היום קוצר רוחו של הלב היה הספר המאתגר ביותר כי היה לי מאוד קשה להיכנס אליו.
היה לי קשה להתחבר אליו בהתחלה ולאט לאט הרגשתי שאני מתחיל להכנס לעומק הדמויות.
להכיר יותר את הדמויות ולפתח אליהם רגש וחמלה.
מה שמדהים בספר הזה שאל כל הדמויות חשתי באופן דומה.
כעסתי עליהם בנקודה מסויימת, ריחמתי עליהם בנקודה אחרת.
מהו קוצר רוחו של הלב? משפט שמופיע כמה פעמים בסיפור הזה?
טוני הופמילר הוא סגן צעיר בצבא האימפריה האוסטרו הונגרית לפני מלחמת העולם הראשונה אשר פוגש את אדית, צעירה נכה, בת יחידה לאיש עשיר ממשפחת קקשפלבה.
עקב תקרית מסויימת במסיבה בה הופמילר חש צער על שאיכזה את אדית הוא מחליט לבקרה באופן קבוע ולהנעים את זמנה.
הופמילר מתוודע למפחתה ולרופאה, דוקטור קונדור.
רצונו הטוב של הופמילר מסבך אותו כאשר אדית מתחילה לפתח רגשות כלפיו והוא אינו רוצה בכך.
הסתבכות הרגשות של אדית והתאהבותה בו מבלבלות את הופמילר והוא חושש מהשלכות אהבתה של אדית כי הרי הוא רק בא להנעים את זמנה.
מה יעשה הופמילר ומה יקרה עם אדית?
הופמילר מחליט למרות הפצרותיהן של הדוקטור ואביה של אדית ותחינותיהם כלפיו שלא ינטוש את אדית כי ההשלכות לכך עלולות להיות הרות אסון שהוא לא יכול להפגין כלפי אדית רגשות דומים והוא חושש גם מהתאהבות זו.
מה הוא יעשה ואיך הוא יתמודד עם זה.
האם הפגנת הרחמים כלפי הנערה הזו היתה טעות? ועכשיו כל החלטה שלו תהיה אסון או מבחינתו או מבחינת הנערה?
מה צריך להוביל אותנו? הרגש או המוח?
בתחילת הספר כתובה הפסקה הבאה
"קיימים, בעצם, שני סוגי רחמים. האחד, פחדן ורגשני, אינו למעשה אלא קוצר רוחו של הלב, שאחד רצונו – להשתחרר מהר ככל האפשר מן ההשפעה הבלתי נעימה של מצוקת הזולת, רחמים שאין בהם שמץ השתתפות בצער ואינם אלא הגנה אינסטינקטיבית על נפשך מפני סבל הזולת. ואילו הסוג השני, שרק הוא נחשב באמת, הוא סוג של אחמים לא רגשני כי אם יוצר, שרצונו נהיר לו והחלטתו נחושה לעמוד בכל, בסבלנות ובסובלנות, עד כלות כוחותיו ואף למעלה מזה."
בתוך כל הסיפור הכואב והמרגש הזה צווייג מביא לנו את סיפורה של סוף האימפריה האוסטרו הונגרית והסיפור מסתיים כמעט בהתנקשות בחייו של יורש העצר האוסטרו הונגרי פרנץ פרדיננד.
ספר מרגש וכואב שמוכיח שוב כמה צווייג היה סופר נפלא.
ספר מצוין.
