​לראות לויתן / רון דהן

הוצאת פרדס

109 עמודים

אני אוהב את סדרת מלח מים של הוצאת פרדס.

יש בה קול אותנטי, קצת אחר, אישי יותר אומר אפילו מקומי יותר.

בנובלה הזו של רון דהן הסדרה קצת הרחיקה מעבר לפרובינציאליות אבל נשארה במקום האישי הפרטי.

בסופו של דבר לראות לויתן מספר על חיפוש עצמי.

רון דהן לא נותן לנו זמן להכנס לספר, זו נובלה ולכן התחושה היתה שהוא רוצה להכניס אותנו מהר לאוירה והפרק הראשון נפתח כשאנחנו נכנסים ישר ללב הסערה, מצב הזוגיות שלו והמשבר בחייו.

מכאן מתחיל המסע.

כאשר המספר מבין שהזוגיות שלו הסתיימה הוא יוצא לרדוף אחר חלומו.

לראות לויתן ולכן הוא נוסע אל מעבר לים, אוסטרליה.

המסע הזה מביא את גיבורנו לפגוש דמויות רבות ומגוונות של אנשים שמשאירים בו חותם אם משמעותי יותר או אם משמעותי פחות.

המחבר לא מכניס אותנו לעומק הדמויות ולטעמי הן נשארות פלקטיות וגם על הקורא הן לא משאירות רושם חזק מאוד.

אני אוהב ספרים שעוסקים במסעות ובחיפוש.

מבחינתי הלויתן הוא רק משל, ימצא אותו או לא ימצא אותו זה לא באמת משנה.

היכולת לקום, לעזוב הכל ולנסות ללכת אחר גורלך, אחר חלומך הוא משהו שמעטים באמת עושים.

הלויתן הוא משל לחיפוש הפנימי של כל אחד מאיתנו.

הזוגיות לשעבר של גיבור הסיפור כל הזמן נמצאת שם, מרחפת לה ברקע, משרה את אווירתה.

מהמקום הרחוק באמת יוני, גיבור הספר גם מצליח להבין ש כמו שריצ'ארד באך אומר "אין מקום שהוא רחוק מדי"החיפוש האמיתי נמצא בתוכנו ולא משנה לאן נרחיק ולאן נברח. הלויתן האמיתי נמצא בתוכנו.

השמאנים רואים בסגולת הלויתן את המקום של החיבור לעומקים רגשיים ויצירתיים.

הוא קשור לנשימה ומהי הנשימה כשהיא באה פנימה והחוצה? בדיוק כמו החיפוש של יוני במשבר גיל הארבעים.

הוא מחפש אחר משמעות חדשה לחייו פנימה והחוצה.

"לחפש לויתן הוא ספר מעניין שיש לו זרימה משלו והוא כתוב היטב ועם זאת יש לי תחושת פספוס קלה בגלל שהוא משאיר אותי ברמות האלו ולא מתפתח מעבר.

הוא רוחני מדי שזה יפה כשלעצמו אך הרגשתי כשסיימתי אותו שהוא נשאר במקום ולא מביא אותי לריגוש שלו כל כך ציפיתי.

זו נובלה יפה ומרגשת אך חסר בה התבלין המנצח ולמרות הכל הוא בהחלט שווה קריאה.

​פיורלה / ענת משיח

הוצאת עם עובד

292 עמודים

פיורלה הוא סיפור התבגרות.

אנחנו נתקלים בהרבה סיפורי התבגרות שונים ומשונים וכאן המחברת באה להראות לנו סיפור התבגרות מקומי של נערה צעירה בשם פיורלה, בת לעולים מצפון אפריקה בשנה קריטית למדינה, בין 1947 ל-1948

וזו גם שנה קריטית לפיורלה הצעירה.

פיורלה הוא סיפור שבא להציג לקורא את הקשיים של משפחה ממוצא מזרחי בתקופה שלפני העליות הגדולות, בתקופה שעדיין לא התעסקו בצורה קיצונית בנושא העדות ונושא הגזענות ועם זאת פיורלה מתמודדת עם קשיים גם מהסוג הזה.

פיורלה היא ילדה די מופנמת שנפתחת אט אט לעולם ואנו רואים את תהליך ההיפתחות הזו בספר הזה.

סבתא של פיורלה עוזרת לה להיפתח אל העולם ונמצאת שם עבורה.

פיורלה במהלך השנה הזו תגלה את עצמה מחדש.

היא תגלה את נשיותה, זו השנה שבה תופיע הווסת לראשונה, זו השנה שבה היא תדע להתמודד עם תופעות גזעניות כלפיה בבית הספר ואף יהיה לה חבר צבר ראשון.

המחברת מראה לנו את קשייה של משפחה מעדות המזרח בתקופה ההיא בתקופה שבה המדינה הפכה למדינה ומביאה ניחוחות ואותנטיות מקומית בכתיבתה.

היא משלבת בעיני בצורה יפה מאוד את השפה, הביטויים והמנהגים של משפחתה של פיורלה לתוך כתיבתה והשילוב בין העברית לבין אותם ביטויים יפים מארץ המקור ומהתרבות שממנה פיורלה באה משולב יפה מאוד וחינני.

איני יודע האם הסיפור הוא לחלוטין מדמיונה של המחברת או שיש בו אלמנטים ביוגרפיים של משפחתה אבל התחושה היא שיש בסיפור מן המציאות של אז.

עד כאן המחמאות אבל לא תמיד הרגשתי שהספר זורם לי היטב והרגשתי שכל מה שציפיתי שיקרה אכן קרה.

למרות כל זה הכתיבה האותנטית והסיפור היפה מנצח וזה ספר התבגרות מוצלח.

סיפורם של עולי צפון אמריקה ידוע לנו מהעליות הגדולות ואנחנו מכירים היטב את הטרגדיות שהשלטון היה אחראי להם לא מעט והמתיחות בין אשכנזים למזרחים שדואגים לשמר זאת גם היום.

אך סיפורים על השתלבות משפחות מעדות המזרח בתקופה שלפני העליות הגדולות לא קראתי מספיק.

ענת משיח מיטיבה לתאר את התקופה והספר טוב ומעניין.

בהחלט אפשר לקרוא.

​קתלין / כריסטופר מורלי

הוצאת תשע נשמות

115 עמודים

מאנגלית: יהונתן דיין

אחד הסרטים האהובים עלי ביותר הוא הסרט "ללכת שבי אחריו" בכיכובו של רובין וויליאמס

ואחד הקטעים האהובים עלי ביותר בסרט הוא שקבוצת הנערים הלומדת בפנימיה היוקרתית מתכנסת בחשאי במקום סודי ומקימה שם מועדון שירה סודי שם הם יושבים ומקריאים שירה.

תמיד חלמתי להיות חלק מקבוצת קריאה כזו המציתה את הדמיון ושואבת אותך ובסופו של דבר גם לוקחת אותך להרפתקאות לא צפויות בין אם בדמיוננו או בין אם לאו.

כריסטופר מורלי מכניס אותנו בספר מקסים זה לעולמם של קבוצת קריאה כזו של חבורת סטודנטים באוניברסיטת אוקספורד.

אחד מאותם סטודנטים מוצא יום אחד מכתב ששלחה נערה בשם קתלין לבחור בשם ג'ו.

המכתב מרגש אותם ומצית את דמיונם והם מחליטים ליצור בעקבותיו סיפור דמיוני בהמשכים.

הם בנו סיפור שלם סביב הדמויות ויצרו עולם בתוך עולם כאשר המציאות והבדיה מתערבבות זו בזו ויוצרות סיפור משעשע ומרגש כאחד.

הסיפור והעולם שהם יצאו גורם להם לצאת מגבולות המועדון שלהם ולהרחיק עד כדי פגישת קתלין עצמה ולנסות להכיר מקרוב את הדמויות שבמכתב מה שגורם לדברים בלתי צפויים לקרות.

אני חושב שאני ואני מאמין שלא רק אני אלא כל מי שהספרות מציתה את דמיונו מרגיש שהוא היה רוצה להיכנס לא פעם לאחד מהספרים שהוא קורא ולהיות לרגע חלק מהעלילה.

אולי ליצור עלילה חילופית או להמציא את הספר מחדש.

יש משהו מסעיר במחשבה שאנחנו יכולים לרגע להיות אלא שמספרים סיפור חדש וממציאים משהו שאולי היה יכול להתרחש ולדמיין אותנו נמצאים שם.

כתיבתו המרתקת של מורלי, החינניות וההומור הרב שנמצאים בכל עמוד בספר המקסים הזה עשו לי הרבה כיף.

אני בכלל אוהב ספרים שמדברים על ספרים/סופרים/הרפתקאות ספרותיות.

ספר קצר וקסום של מורלי.

ממליץ עליו בחום.

​החלומות שהורגים אותנו / דוידי רוזנפלד

הוצאה עצמית

274 עמודים

אני אוהב ספרות בלשית כשהיא טובה ועקבית לאורך כל הספר.

כשאני קורא ספרים של ריימונד צ'נדלר או הפקד מגרה של ז'ורז' סימנון ועוד ספרות בלשית מהעולם אני נהנה ברובו.

ספרות בלשית תופסת אותי כשהיא עקבית באיכותה ומעניינת לכל אורכה אחרת אני עלול להרגיש שהיא טרחנית למדי או פשוט לא טובה מספיק.

כשהתחלתי את הספר הזה היתה לי הרגשה שהמחבר ניסה מאוד להיות סוג של צ'נדלר ישראלי.

דמות הבלש בספר זה מתמודד עם מספר אתגרים, מקצועיים מצד אחד ואישיים מצד שני.

לצד בעיות משפחתיות מורכבות ובעיות כלכליות הבלש ארז בראון נשכר לכמה משימות מעניינות.

הראשונה בהם היא חיפוש אחר רננה ניסנוף, אישה עשירה מאוד שנעלמה לבעלה מסיבות לא ברורות. 

החיפושים מביאים אותו למחוזות ומקומות לא צפויים והעלילה מתפתלת ומשתנה לאורך הסיפור.

החקירה השניה היא חיפוש אחר מוטי בן עזרא שברח עם הכסף של לקוחותיו וגם שם מתפתח לו סיפור שאני נמנע מלגלות.

במקביל לחיפושים העצמיים והמקצועיים מתואר בספר מסעו של אורפיאוס אל ארץ המתים והסיפורים משתלבים זה בזה.

אבל הספר מתעתע כי מצד אחד הוא מנסה להיות ספר בלשי קליל אך מצד שני ישנו חיפוש עצמי מורכב שלא עובד ביחד.

התוצאה היא שספר שאמור להיות אתנחתא קלה וסיפור בלשי מהנה הופך להיות עם התקדמות קריאתו קצת טרחני.

ולמרות זאת יש כאן ספר לא רע בסך הכל שאוהבי הספרות הבלשית יכולים למצוא בו עניין רב.

דמות החוקר הפרטי ארז בראון הוא דמות ישראלית מאוד והטיול שהוא עושה ברחבי הארץ דרך חיפושיו וחקירותיו מעניינת בסך הכל.

כמו שהיא מעניינת ככה דמותו מורכבת מאוד.

בסך הכל ספר חביב שאולי זקוק לעוד קצת ליטוש בעריכה.

אולי אז הוא יהיה פחות טרחני ויותר זורם בקריאתו.

​מבריקים / מרקוס סייקי

הוצאת דני ספרים

515 עמודים

מאנגלית: נעמה בן דור
יש לנו פחד מהשונה, פחד מהאחר, פחד ממי שלא דומה לנו.

אולי דומה לנו פיזית אבל לא באמת דומה לנו.

הספר מבריקים מדבר על השונה ורק מקריאת התקציר בכריכה האחורית נזרקתי לסדרת הקומיקס "אקס מן"

כי הרי מעבר לסיפור גיבורי העל אקס מן מדבר בדיוק על נושא החריגים וקבלתם בחברה.

נושא המבריקים בעולם שבו מתרחש הספר הזה הוא מאוד דומה מבחינה רעיונית.

אנשים שהם אחוז בודד בחברה בעלי יכולות פנומנליות.

ילדה אחת מסוגלת לגלות את סודותיהם הכמוסים ביותר של אנשים לפי האופן שבו הם משלבים ידיים, מבריק אחר מגלה יכולות מדהימות לזהות דפוסים בשוק המניות ויכול לגרום לנפילת הבורסה ועוד ועוד כשרונות מבריקים.

אחד הכשרונות המבריקים האלה הוא ניק קופר, סוכן פדרלי בעל יכולות יוצאות דופן.

יכולות אלו מאפשרות לו לצוד טרוריסטים פנומנלי.

לקופר יש מטרה חדשה, מבריק מסוכן מאוד שגרם למותם של עשרות אנשים ויש חשש שהוא הולך להצית מלחמת אזרחים בין המבריקים לבין שאר העולם.

קופר חייב לעשות כמה צעדים קיצוניים שיעלו לו בדברים יקרים לליבו על מנת להתעמת עם אותו מבריק מסוכן.
המוטיב הבדיוני בסיפור המתח הזה מוסיף הרבה עניין  כי בסופו של דבר באמת מדובר בספר מתח מעולה.

יש בו עניין ויש בו טוויסטים ויש בו הרבה דמיון.

אבל בעידן שלנו כיום כשכולם מכירים את האקס מן קשה לי להתעלם מהדמיון בין אקס מן למבריקים.

מבחינתי הדמיון הזה קצת קלקל לי כי יש כאן ספר מתח נהדר באמת עם קצב טוב, דרמה טובה, אקשן משובח ועוד.

אבל לא משפיע אותי שוב שמתעסקים בנושא החריגים בעלי היכולות העל טבעיות.

ועדיין הספר מעלה נושא פוליטי כואב, היחס שלנו לשונה, הפחד שלנו מהשונה והיכולת שלנו לקבל את השונה בחברה.

מבריקים הוא ספר מתח משובח.

אני מאוד נהניתי ממנו.

הוא שונה והוא כתוב היטב.

כדאי.

​כולם נשא הרוח / שגיא כהן

הוצאת עם עובד

198 עמודים

זה לא הספר הראשון שקראתי השנה על מתנחלים ועל חיי הציונות הדתית.

יצאו השנה כמה ספרים מאוד מעניינים אבל אני חושב שהספר הזה של שגיא כהן הוא המוצלח ביותר מביניהם.

אני חושב שזה רומן ביכורים מקסים ומרגש אבל בעיקר אמיץ.

גם כמו רומנים אחרים שקראתי השנה בנושא זה אחד הנושאים המרכזיים היו בדילמות שעוסקים גיבורי הספרים.

דילמות לא פשוטות בחברה והקרע בין הרצון להשתייך לציונות הדתית לבין הפיתוי בלהכיר את העולם החילוני.

הספר הזה שונה מאחרים בגלל שהוא חודר פנימה לתוך חייהם של תושבי ההתנחלויות (צר לי אם אני פוגע במישהו במונח זה, אתם יכולים לקרוא לזה התיישבויות).

אנחנו נחשפים לצורת החיים לאידיאולוגיה של תושבי היישוב ולדילמות רבות שצצות תוך כדי גם אצל גיבור הספר וגם אצל הוריו וחבריו.

במרכז הסיפור נער שגדל בהתנחלות.

אביו אידיאולוג גדול שמאמין שהוא כאן מתוך שליחות ליישב את הארץ והוא מנסה לסחוף את כל משפחתו בתחושות שלו.

אימו תוך כדי תנועה מתחילה לשאול שאלות קשות עבורה ועבור בני משפחתה.

היא מנסה לגשר בין הערבים השכנים לבין תושבי היישוב מעלה חשמונאי שם הם מתגוררים מה שלא נראה טוב עבור רוב תושבי ההתנחלות.

ובעיקר גורם למתיחות בינה לבין אביו.

הילד מספר את החיים בהתנחלות מנקודת מבטו, מהיחס אל הרב ומהחיים בפנימיה הדתית.

השאלות שעולות והדילמות שהילדים מגלים הם דילמות שנמצאות לא מעט בקהילה כזו והמחבר חושף אותנו לזה.

שאלות כמו התמודדות עם הומוסקסואליות, אוננות,רצון לחזרה בשאלה אלו שאלות שעולות בגיל ההתבגרות אצל נערים בציונות הדתית ולא רק בציונות הדתית.

אבל בקהילה סגורה שמנסה להימנע מהחריג זו אף התמודדות קשה יותר.

היחס לערבים והחיים לצידם עם כל המורכבות של זה מובא בספר ומתואר בצורה רגישה ומעניינת.

אם הנער שמכניסה ערבים מהיישוב הסמוך לביתה מבינה עד מהרה איזו טעות היא עשתה כשחיילים מיד באים ולוקחים אותם מהבית או סיטואציה שבה הנערים יוצאים להרוס עצי זית שהערבים שתלו.

הביקורת כאן של המחבר לא באה בשיא כוחה אלא דרך תיאור החיים בהתנחלות אנחנו מבינים את המורכבות של הסיטואציות ואת התחושה שאולי אין כאן טובים ורעים אלא פשוט אנשים.

החיים בחברה אידיאליסטית סגורה מאוד לא פשוטים.

לצאת משם או לשאול שאלות קשות זה אף קשה עוד יותר.

ספר הביכורים של שגיא כהן כתוב היטב וערוך היטב.

אני חושב שהוא ספר מעניין מאוד ואני ממליץ בחום על קריאתו.

​כלום לא נראה באופק / ינס רהן

הוצאת בבל

156 עמודים

מגרמנית: רחל בן חיים

גרמני ואמריקאי תקועים על סירת גומי בלב ים.

נשמע כמו התחלה של בדיחה אבל זו ממש לא בדיחה.

זה הבסיס לספר המצוין הזה של ינס רהן שנכתב בשנת 1954.

ואני ארחיב טיפה עכשיו על מנת שנבין על מה הסיפור.

1943 שני ניצולי מלחמה נמצאים על סירת גומי בלב ים כשמסביב אין כלום באופק רק אוקיינוס גדול ורחב מימדים.

האחר הוא טייס אמריקאי קטוע זרוע והשני הוא קצין צוללת גרמני.

כל הציוד שיש להם הוא חצי בקבוק ויסקי 64 סיגריות כמה חפיסות שוקוקולה וכמה מסטיקים.

המצב ההזוי הכמעט סוריאליסטי הוא מהות הסיפור הזה.

בתוך השלווה של אמצע הים מתחולל מאבק הישרדותי יומיומי של שתי אנשים שונים מאוד אידיאולוגית, אויבי מלחמה שנמצאים ביחד באותה צרה וסירה ומנסים למצוא סיבות הגיוניות איך הם יוכלו לשרוד בתוך הגיהנום הצף הזה.
"קיים ממד קומי בעובדה שאדם המצוי בים ומוקף מים עלול למות בצמא"

עמוד 107

למרות שהוא ספר צנום יחסית הוא עמוס אינפורמציה וקשה לנטוש אותו מהיד למרות מורכבותו.

הוא מערבב בתוכו תיאורי טבע מופלאים, תיאורים מדעיים רלוונטיים שכתובים כמעט כאילו הוציאו אותם מאיזו אנציקלופדיה ומצד שני קיים המימד האנושי הסיפורי המרגש והכואב.

שני הגברים האלו, החיילים, מנסים להיאחז בזכרונות מארץ הולדתם להאהבה המחכה בבית ומהכאב על מנת להחזיק מעמד ככל שניתן למרות שכל הסיכויים מראים שמותם קרוב.

יש בספר זה שתיקה רועמת.

השקט של הים השלו מטעה כי השלוה הזו היא שלוות מוות.

היא מלחמת קיום יומיומית.

הספר מלא במחשבות פילוסופיות של הדמויות מחשבות אקזיסטנציאליסטיות, תהיות לגבי מצבם הפנמה לגבי גורלם ועוד.

השקט הזה, המאיים.

מאוד אהבתי בספר את העובדה שבאמצע הסיפור המחבר זורק אותך לכתיבה מדעית אקדמית כמעט כמו ההבנה לגבי תפיסת האל בתרבות המערבית או המרכיבים של מי הים והסיבות מדוע אסור לשתות אותם.

הוא מצד אחד יותר ערבוב בין כתיבה פרוזאית לכתיבה עיונית אך מצד שני החיבור נעשה בצורה טובה ומוסיף לטקסט.

כלום לא נראה באופק הוא ספר לא קל לקריאה, הוא משאיר צביטה בלב והוא מחדד את הרעיון שכולנו בני אדם בסופו של דבר, כולנו עשויים מאותם חומרים גם אם אנחנו נלחמים אחד בשני וחושבים שונה מהשני.

בסופו של דבר לכולנו אותה מטרה, לחיות, לשרוד ולנסות לעשות כל דבר כדי שזה יקרה וכאשר שתי אנשים שונים כל כך נפגשים במצב של מצוקה כמו הסיטואציה המסופרת אין בהם את העוינות יותר אלא מכנה משותף שחזק מכל דבר אחר.

זה כוחו של הספר הזה, זו עוצמתו וזו הסיבה שהוא ספר כל כך טוב וראוי לקריאה.

​מעבר מנדלבאום / דליה כהן קנוהל

הוצאת כרמל

399 עמודים
אני מאוד אוהב רומנים היסטוריים שנוגעים בתקופות בהם לא הייתי נוכח או לא הייתי בתכנון.

כשאותם רומנים כתובים היטב המחבר יכול להשליך אותך כמעט פיזית לאותה התקופה בתיאורי המקום, האוירה, הלבוש, המוזיקה ועוד.

כשהרומן כתוב לא טוב אתה חש שזה מתפספס.

הסיפור עצמו סובב סביב ז'קלין, עולה חדשה שנבחרה להיות אחת מעשר העולות המצליחות באותה התקופה.

ז'קלין מתפרסמת בעקבות כתבה בעיתון שעשתה עליה כתבת בשם גליה.

ההיסטוריה של ז'קלין מעניינת את הכתבת מאוד ומתגלים על עברה דברים מדהימים.

לוחמת וחברת מחתרת כנגד הנאצים ועוד.

ז'קלין מוצגת כמורה לצרפתית שעובדת באוניברסיטה.

אבל עברה מעורפל ויש איזה סוד שהיא מסתירה.

הכתבה מעניינת מאוד את בנה של בעלת הבית בחור בשם גידי שהולך ומפתח זוגיות עם ז'קלין אך כמוהו מחזר אחריה גם אחיו של גידי, יהורם.

בסיפור לגבי עברה של ז'קלין הולך ונהיה מסתורי יותר ומעלה שאלות רבות כמו מה היא עשתה במעבר מנדלבאום בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים.

הבסיס של העלילה הוא טוב ומעניין ובהחלט יש כאן פוטנציאל לספר טוב.

אבל לצערי הספר עמוס מדי ומורכב מדי ולא נוח לקריאה.

לא מעט פעמים במהלך קריאתו הרגשתי שאני חייב לעצור ולנוח.

אני מודה שציפיתי ליותר.

אני חושב שיש בספר זה דברים טובים מאוד.

החיבור לאותה התקופה מעניין והמחברת הצליחה להכניס אותי לאווירת התקופה.

ועם זאת העלילה עצמה היתה עמוסה מדי.

יכול להיות שהייתי מתחבר יותר לספר אם הוא היה פחות עמוס ויותר נעים לקריאה כי העלילה בהחלט מעניינת.

אם צריך לסכם אז יש כאן ספר מעניין שמתאר היטב את התקופה אך גדוש מדי ולכן מתיש את הקורא.

​המקום הכי טוב בעולם / איילת צברי

הוצאת עם עובד

253 עמודים

מאנגלית: ברוריה בן ברוך

יש טרנד כבר כמה שנים טובות של סופרים ישראלים שכותבים באנגלית ואני בהחלט יכול להבין את הטרנד הזה לחיוב.

הרצון של אותם סופרים להגיע מראש לקהלים גדולים יותר הוא חשוב, בעיקר אם אתה גר מחוץ לישראל.

וזה לא רק באנגלית. ראיתי את זה גם אצל רפאל ירושלמי עם ספרו "להציל את מוצארט" שנכתב בצרפתית ויש עוד דוגמאות.

אבל אצל איילת צברי מתרחש משהו אחר ומעניין לא פחות.

איילת כותבת באנגלית ממקום מושבה בקנדה אבל כל הסיפורים עוסקים בישראליות ובישראלים בצורה זו או אחרת.

היא מדברת איתנו בשפה שאנחנו מכירים, במקומות שאנחנו מכירים ובאנשים שיכולים להיות שכנים שלנו או אנשים שעוברים לידינו ברחוב או פוגשים אותם בסופר.

הכתיבה שלה אוניברסליתאך הסיטואציות מקומיות או קשורות לישראל בצורה עקיפה.

רוב הסיפורים בספר זה עוסקים בנושא ההגירה או שינוי מקום ושינוי תרבות.

הרי המחברת חוותה זאת בעצמה.

היא היגרה לקנדה שם היא חיה עובדת וכותבת.

הסיפורים המקסימים והכתובים היטב עוסקים בחיפוש.

חיפוש אחר זהות, חיפוש אחר מקום, חיפוש אחר מי אנחנו, איפה אנחנו צריכים להיות ולאן הלב שלנו שייך.

והוא עוסק בקונפליקטים שבין אדם לעצמו או בין אדם למקום.

מה שאהבתי בכתיבתה של איילת צברי זה את הכתיבה הפשוטה הנוגעת והמדברת בגובה העיניים.

נורא קל להתחבר לסיפורים שלה, אולי אפילו קל מדי.

יש כאן כמה סיפורים מצוינים באמת ואתן דוגמא או שתיים.

הסיפור על תימניה מבוגרת שנוסעת לבקר את ביתה שהיגרה לקנדה ונישאה לתושב המקום ומגלה שביתה החליטה לא לעשות ברית מילה לנכד.

ההתמודדות גם עם העובדה שביתה עזבה את ישראל וגם עם העובדה שהבן לא יהיה נימול מעוררת בסבתא המסורתית תחושות קשות מאוד.

או הסיפור הראשון בספר ען בחור שפוגש את בת זוגתו לשעבר שלא ראה אותה שבע שנים ובמהלכה היא חזרה בתשובה.

אפשר לומר שגם כאן יש סוג של סיפור הגירה או סיפור של חיפוש מחדש מהו המקום הטוב עבורנו ומה המקום הנכון.

או מפגש בין שתי נערות. אחת עולה חדשה מארצות הברית והשניה בת למהגרים מקנדה שיוצר מפגש וחברות מעניינת.

ההגירה גם אם היא פנימית וגם אם חיצונית או אפילו שינוי תרבותי הוא הנושא העיקרי שאיילת נוגעת בו ובעיקר בקונפליקט שזה יוצר אצל גיבורי ספרה.

אולי המקום הכי טוב בעולם הוא המקום שבו אנחנו מרגישים בבית.

קובץ סיפורים יפה ומרגש של סופרת מעניינת מאוד.

כדאי לקרוא.