ססיל מתה / ז'ורז' סימנון

ססיל מתה / ז'ורז' סימנון
הוצאת עם עובד
187 עמודים
מצרפתית: רמה איילון

יש לסימנון יצירות הרבה יותר מורכבות ועמוקות מסדרת הפקד מגרה אבל אין ספק שהסדרה הזו היא קלילה, מהנה, ובאופן כללי כל ספר בסדרה הזו הוא ספר נסיעות מושלם.
עם עובד בשנים האחרונות משחזרים את ספרי הכיס של פעם כסדרות עם ערך של אספנות.
גם סדרת הפקד מגרה וגם הסדרה של אגתה כריסטי הן בעלות עיצוב אחיד כל אחת בפני עצמה והן קטנות, נוחות להנחה בתיק ולקריאה בכל מקום מבלי לתפוס מקום או משקל.
סקרתי עד כה כל ספר בסדרה של הפקד מגרה וגם בספר זה התבנית היא אותה תבנית.
רצח מסתורי או תעלומה והפקד החסון וצוותו מנסים לפתור אותה.
אבל גם השטאנציות הזו מהנה במיוחד, היא קלילה, לא מעמיקה מאוד ועדיין מותחת ומסקרנת.
ססיל היא אישה שמגיעה מפעם בפעם לדבר עם הפקד מגרה על התרחשויות מוזרות שקורות בדירתה, הפקד מגרה בשלב מסוים לאחר שהחקירה לא העלתה תוצאות מתעלם ממנה באלגנטיות עד מקרה רצח של דודתה של סיסיל ולאחר מכן גם גופתה של סיסיל נמצאת. מכאן בעצם הסיפור מתחיל להתפתח עד סוף החקירה.
ספר מתח כיפי ומהנה עם תרגום משובח של רמה איילון.
לחובבי מתח ולאנשים שמחפשים ספר קליל וכתוב היטב.
 עטיפה_-_ססיל_מתה(2)

הבאולינג ההוא על הטיבר / מיכלאנג'לו אנטוניוני

הבאולינג ההוא על הטיבר / מיכלאנג'לו אנטוניוני
הוצאת לוקוס
207 עמודים
מאיטלקית: אופיר פלדמן

מעולם לא ראיתי לצערי סרט של אנטוניוני ואולי הגיע הזמן לראות, בטח אחרי קריאת הספר המעורר השראה הזה.
כאמן, יוצר, כותב הרבה פעמים אני עצמי מחפש מקורות השראה ולפעמים זה אינו בנמצא.
אנטוניוני הוא קולנוען, וקולנוען יודע לקחת סיפור ולהפוך אותו למשהו חזותי, לקחת רעיון מופשט ולראות את התמונה העיני רוחו ובכך להפוך אותו למשהו חווייתי ,ויזואלי עבור כל צופה.
זו ייחודיותו של במאי ואמן קולנוע.
אנטוניוני ניחן גם בחוש שאין אותו ככל הנראה לכל במאי וזה לספר סיפורים.
בספר זה אנחנו חווים את עולמו הפנימי של אנטוניוני.
הספר מביא לנו מגוון רחב מאוד של קטעי זכרונות, מחשבות, תחושות, חלומות, רגעים קטנים של השראה שאנטוניוני חווה, מרגיש ומעלה על הכתב.
אין כאן סדר הגיוני רציף של הסיפורים והתחושה היא שמתי שארצה אוכל לפתוח באופן אקראי ולקרוא שוב את אחד הסיפורים ופשוט להנות מהם מבלי לקרוא מחדש את כל הספר.
אנטוניוני מלא דמיון וחווה השראה כמעט מכל דבר.
הוא ניחן בחוש להרגיש את הדברים הקטנים, את הרגעים הקטנים ולנצור אותם.
חלק מהסיפורים כבשו אותי מיד וחלק מהם דרש ממני יותר זמן לעיכול, חלק מלאים הומור וחלק מלנכוליים, חלק פחות מעמוד וחלק הרבה יותר ועדיין החיבור בין כל זה מגלים לנו את אישיותו של הבמאי הגדול ומראים לנו בנוסף גם כותב מוכשר ואני חושב שחשיפה כזו של כתביו היא דבר מבורך עבור הקורא הישראלי ואין לי ספק שחלק גדול מהקוראים גם יחפש את סרטיו.
נכון וראוי להחזיר במאים כמוהו מחדש לתודעה, ואין כמו להחזיר לתודעה דרך קריאת הטקסטים הנהדרים שלו.
מומלץ.

 400509

תספורת והרפתקאות אחרות / רינג לרדנר

תספורת והרפתקאות אחרות / רינג לרדנר
הוצאת תשע נשמות
189 עמודים
מאנגלית: יהונתן דיין

הוצאת תשע נשמות מתייחסים מאוד ברצינות לספרות שהם מוציאים, הם בוחרים כל טקסט בקפידה ועל כך יש לי הערכה רבה ברצון שלהם לחשוף את הקורא הישראלי לספרות שכמעט ואינה מוכרת כאן.
אם יש משהו שאני מאוד מעריך בספרים של ההוצאה של את אחרית הדבר שישנה כמעט בכל ספר ולפעמים אני רק מחכה לאחרית הדבר כדי לראות איך היא תאיר לי את הטקסט שכרגע קראתי באור אחר.
גם כאן אחרית הדבר של דן תמיר נותנת לקורא מידע מעניין אודות רינג לרדנר ומיקומו בספרות האמריקאית של העשורים הראשונים במאה הקודמת.
לרדנר הוא בעיני לפחות סופר שמייצג את האנשים הפשוטים וכך גם סיפוריו לפחות באסופה זו, מייצגים את האנשים הפשוטים, את אמריקה של האנשים הקטנים, של היומיום, כתיבתו פשוטה ומובנת ועם זאת כל סיפוריו לפחות בעיני נותרו מאוד חידתיים.
באמצעות הטקסט הייחודי שלו והכתיבה האנרגטית והמסקרנת שלו הקוראים נחשפים למה שאמריקה היתה פעם, אמריקה של האנשים הפשוטים, של החיים בעיר, של המירוץ היומיומי להשרדות.
לרדנר הוא עיתונאי והסיפורים בהחלט כתובים בצורה קצת דיווחית ובעיני יש לזה ערך מוסף כי מורגש שלרדנר פיתח כאן שפה ייחודית ומעניינת של סיפור קצר שמכניס אותך לאווירת התקופה.
כל הסיפורים טובים ומשאירים טעם של עוד וחלקם עושים חשק לחזור ולקרוא ולגלות דברים חדשים.
חלק מהסיפורים מצחיקים מאוד, חלקם משאירים תחושת עצבות וחלקם אירוניים ומשעשעים אבל כולם ביחד יוצרים פסיפס של אמריקה בתחילת המאה העשרים.
למי שמעוניין בספרות קצת אחרת אני חושב שהספר הזה בא בדיוק בזמן.
אסופת סיפורים נהדרת של סופר מרתק שחשוב שיכירו אותו כאן במחוזותינו.
 21462631_1202138453219392_4260194147082507655_n

לורנס בחצי האי ערב \ סקוט אנדרסון

לורנס בחצי האי ערב / סקוט אנדרסון

הוצאת עם עובד

648 עמודים

מאנגלית: כרמית גיא
ב30 באוקטובר 1918 הוזמן קולונל תומס אדוארד לורנס לארמון בקינגהאם לפגישה עם המלך.

המלך והמלכה נכנסו ולפניהם דרגש עם שלל עיטורים.

לורנס ידע מה הולך לקרות והוא חלם על הרגע הזה כל חייו.

אך לורנס לא כרע ברך בפני המלך והמלכה, הוא הודיע שהוא מסרב לקבל את העיטורים.

לסרב לקבל תואר אבירות לפני גיל 30?

אבל לורנס עשה זאת ויצא מהארמון מול זעמה של המלכה מרי.

הסיפור הזה שאיתו בחר סקוט אנדרסון לפתוח את הספר הזה מראה יותר מכל את אכזבתו של לורנס מהקולוניאליזם הבריטי ומהבטחות שלא קוימו כלפי תושביהם הערבים של המזרח התיכון.

הסכם סייקס פיקו חילק את המזרח התיכון בין הבריטים לצרפתים למרות מאמציו של לורנס לקדם עצמאות.

עד קריאת ספר זה ידיעתי על לורנס הסתכמה בקריאת ערכים אנציקלופדיים ובצפייה בסרט הקולנוע עטור הפרסים משנות השישים.

אבל "לורנס איש ערב" כך הוא כונה היה אגדה עוד בחייו.

אחת הדמויות השנויות במחלוקת של מלחמת העולם הראשונה ואחד האחראים לכך שהמזרח התיכון נפטר מהשלטון העותמאני וקיבל שלטון מסוג אחר אבל שקידם במידה רבה את המזרח התיכון כפי שאנחנו מכירים אותו כיום.

לורנס היה ארכיאולוג בריטי שהתעניין מאוד במזרח התיכון והתחבר למנטליות ולשפה של התושבים הערבים באזור ולאחר הצטרפותו למלחמה כישוריו וקשריו הביאו אותו להתחבב על מנהיגי המרד הערבי כנגד השלטון העותמאני ובסופו של דבר גם להפוך לאחד המנהיגים של המרד ולהוביל את השבטים לנצחונות אדירים כשאחד מהם "הקרב על עקבה" זכור עד היום כאחד מהקרבות החשובים וההירואיים ביותר.

אבל למרות שלורנס הוא הדמות המרכזית בספר זה בחר סקוט אנדרסון להתמקד בכמה דמויות משנה חשובות שיש להם חלק חשוב בסיפור.

קורפ פרופר, מרגל גרמני, איש מודיעין של הקייזר שניסה לעזור לעותמאנים כמה שיכל.

ויליאם ייל, נציגה של חברת הנפט האמריקאית סטנדרט אויל שנשאר לבסוף כקצין מודיעין ואולי הדמות שהכי ריתקה אותי היתה דמותו של אהרון אהרונסון ממקימי ארגון המודיעין ניל"י שעזר לבריטים להוציא מכאן את העותמאנים.

אהורונסון היתה דמות מרתקת וגם שמה של שרה מוזכר בספר הזה, שרה שבסופו של דבר נתפסה ונרצחה בעינויים על ידי העותמאנים.

לאהרונסון היו כמה פגישות מרתקות עם לורנס
"עתיד ארץ ישראל הסביר אהרונסון, אינו כשטח חסות בריטי, שהמיעוט היהודי בו יזכה להגנה, אלא במדינה יהודית דה פקטו. זו תושג באמצעים מדיניים וכלכליים גם יחד, כאשר הציונים פשוט יקנו את כל האדמות בין עזה לחיפה ויגרשו את הפלאחים מהן. תגובתו של לורנס היתה בוטה לא פחות. ליהודי ארץ ישראל יש שתי אפשרויות, אמר לאגרונום: לחיות בדו קיום עם הרוב הערבי או שגרונותיהם ישוספו." 

עמ' 413

לאהרונסון וגם למנהיגים ציונים אחרים בהם חיים וייצמן היה אינטרס שהמרד הערבי יצליח כי כך יגורשו העותמאנים ויכנסו הבריטים וגם הצהרת בלפור נתנה להם תקווה שזה הדבר הנכון ביותר.

ישראל מוזכרת לא מעט בספר זה ולורנס היה נוכח כאן לא מעט.

אפשר לומר שדמותו גם אחרי קריאת ספר זה נשארה חידתית ויש לא מעט שאלות לא פתורות לגביו.

אבל זו ביוגרפיה מעולה ומקיפה, מעניינת ומרתקת בכל מובן.

הרבה זמן לקח לי לקרוא אותו אבל זה היה שווה את זה.

ספר מומלץ מאוד.

ביוגרפיה מעולה על איש מרתק וחידתי וככל הנראה זה יישאר כך.

מפלצת הזכרון \ ישי שריד

מפלצת הזיכרון / ישי שריד

הוצאת עם עובד

136 עמודים
ישי שריד עוסק בנושאים פוליטיים רגישים דרך פרוזה, דרך הכתיבה שלו.

מה שאני אוהב בכתיבתו של שריד זה שהוא נוגע בנקודות קשות ורגישות בחברה הישראלית והפעם הוא בחר את השואה כנושאה לעסוק בו, אבל זה לא רק השואה כנושא אלא תהליכים חברתיים שקורים בימינו שמראים שאולי השואה לא היתה שיעור מספיק חשוב.

הסטוריון צעיר כותב ליו"ר יד ושם מכתב שבו הוא מספר על המאבק במה שהוא מכנה מפלצת הזכרון, הוא מספר במכתבו איך הוא התחיל לעבוד כחוקר נושא השואה.

לאחר שסיים את הדוקטורט שלו הוא התחיל להדריך ישראלים ובני נוער במחנות ההשמדה.

הזוועות חודרות אליו וזה הופך להיות חלק בלתי נפרד מחייו, הוא שומע קולות וחווה חוויות רגשיות קשות שפוגעות גם בחייו האישיים כאשר הוא מוצא עצמו מאיים על ילד בגן של בנו בגלל אלימות כלפי בנו מצד הילד.

החוקר שצעיר שם לב לתהליכים קשים בחברה שלנו של אדישות כלפי חלשים, של חוסר אכפתיות, האשמות וגזענות כלפי צדדים בחברה ואמירה אחת של נער אחד שאמר שאנחנו צריכים להיות קצת נאצים כי רק ככה נשרוד. בעולם אין מקום לרחמים, אין מקום לחלשים.

האם בני הנוער שעטופים כל כך יפה בדגלי ישראל ובוכים במחנות אבל כשהם חוזרים למלון הם משתכרים ומתנהגים בחייתיות ומדברים בגזענות ושנאת האחר, האם הם למדו משהו?

שריד נוגע בעצבים החלשים בחברה הישראלית ושוחט פרות קדושות כדי להעביר מסרים חשובים בעיניו.

הפרוזה שלו קצת יבשה לפעמים אבל חודרת, קודרת ומעוררת מחשבה.

קשה שלא לצאת אחרי ספריו בתחושה קודרת ומדכאת לגבי העתיד שלנו.

כך יצאתי אחרי קריאת "השלישי" וכך אני יוצא מקריאת ספר זה.

ספר מעניין וחודר.

מומלץ לקרוא.

בלונדיניות גבוהות \ ז'אן אשנוז

בלונדיניות גבוהות / ז'אן אשנוז

הוצאת לוקוס

238 עמודים

מצרפתית: ארז וולק
אני אוהב ספרים כמו בלונדיניות גבוהות, הוא ספר קיץ קליל ומתוחכם עם קריצה לז'אנרים שונים. הוא בא מבחינתי בזמן.

סלבדור הואמפיק תכניות דוקו ריאליטי בטלויזיה שיוצר סדרת תכניות על בלונדניות גבוהות מפורסמות ויש לו גם חלוקה לסוגי בלונדיניות.

 הוא להוט למצוא את סטלה, כוכבת לשעבר שנעלמה לחלוטין מעיני הציבור כאשר לאחר תהילתה נכלאה באשמת רצח ולאחר שחרורה החליטה מסיבותיה להעלם.

סלבדור להוט למצוא אותה ושוכר בלש פרטי שיחפש אותה.

בשלב הזה של הסזפר מתחיל מרדף אחר המצאה של סטלה שחוצה יבשות ומדינות.

סטלה מצד שני מודעת לזה שמחפשים אותה אך לא יודעת מי ולמה ועושה הכל כדי לחמוק מאותם אנשים כך שהסיפור הופך למשעשע במיוחד כאשר כל אחד מהצדדים עובר חוויות משלו.

זה סוג של מותחן פשע מסוגנן ומשעשע שכיף לקרוא.

הוא קליל ומצד שני אשנוז מרבה להכניס לנו דימויים מעולם תקשורת ההמונים ותרבות הפופ.

לעיתים הרגשתי שאני קצת הולך לאיבוד בתוך העלילה אבל בסופו של דבר זה פחות הפריע לי כי נהניתי מקריאת הספר החביב הזה.

ארז וולק תרגם היטב ואם אתם מחפשים ספר מתח קצת אחר עם קריצה הומוריסטית וחביבה אתם תהנו ממנו.

טיפוסים תיאופראסטוס

טיפוסים / תיאופראסטוס

הוצאת כרמל

84 עמודים

מיוונית: חנה כהנא
הספר הזה צד את עיני עוד לפני שנה כשביקרתי באחת הרשתות והפעם החלטתי לרכוש אותו.

מעבר לכך שאני אוהב את הוצאת כרמל ואוהב ספרות יוונית קלאסית משהו בתיאור הדמויות מאוד מצא חן בעיני.

יש בהם מאפיינים קריקטוריסטיים, מלאי הומור וביקורת על החברה היוונית באותה התקופה אבל לא רק על אותה התקופה אנחנו יכולים ללמוד מתיאופראסטוס אלא גם על תקופתנו אנו כי טבע האדם לא באמת השתנה ואותן חולות רעות קיימות גם בתקופה זו ויהיו קיימות גם עוד מאה שנה מהיום.

דרך הישירות של המחבר אנחנו יכולים לשים לב עם מנהגים והתנהגויות של היוונים באותה התקופה וההערות בגוף הספר לצד הטקסט של המתרגמת חנה כהנא מחדדים לנו את מה שתיאופראסטוס מתאר בשלל הטיפוסים המתוארים בספר.
המתחזה, החנפן, הלהגן, עם הארץ, המתרפס, הנעדר שיקול דעת, הדברן, רוקח השמועות, עז המצח, הצייקן, המעורר סלידה, חסר הרגישות, הנלהב יתר על המידה, קהה החושים, הזעפן, בעל האמונות התפלות, הנרגן, החשדן, המבחיל, סר הטעם, השאפתן הקטנוני, הקמצן, הרברבן, היהיר, הפחדן, האוליגרך, האיש שרכש השכלה באיחור, המלעיז, שוחר הנוכלות, החמדן העלוב.

תיאופרסטוס חי 300 שנה לפני הספירה ועם זאת כל אחד כשיקרא בספר זה ימצא בין שלל הדמויות הרבה דמיון להווה בין הפוליטיקאים שלנו, אנשים שהוא מכיר מהיום יום ועוד.

כמה דוגמאות מתוך הספר ותיאורי שלל הדמויות.
הדברן "אחרי שהתיש אנשים בודדים אחד אחד, יהיה מסוגל לתקוף גם את אלה העומדים יחד בקבוצה ולגרום להם להימלט מבלי שסיימו את ענייניהם"
הזעפן "בפני אנשים שיבקשו לכבדו וישלחו לו מתנות לחג, יצהיר שאין דבר כזה – מתנות חינם."
אחד הדברים המעניינים שלמדתי מספר זה הוא היחס בין האדון לעבדו שתיאופראסטוס מרבה לתת כדוגמאות והתנהגות בין אנשים וכיבוד או אי כיבוד האחר כפי שהיוונים ראו זאת.

ספר קטן אך מרתק בעיני.

קורות חיים / אמנון דביר

קורות חיים / אמנון דביר
הוצאת עולם חדש
198 עמודים.

בכריכה האחורית של ספר זה כתוב שהוא יוצא דופן הן בצורתו הספרותית והן בתכניו הנפשיים ואני מסכים עם הנאמר, זהו אכן ספר יוצא דופן.
יש בו משהו כמעט מופשט מן עלילה ללא מנוחה שנעה מההווה לעבר ולזכרון ללא הפסק.
זה ספר מאוד עמוס ומאוד אינטנסיבי שתכניו לא משאירים את הקורא אדיש לגביהם אבל אולי בגלל זה לא פשוט לסקור אותו.
למעשה קורות חיים הוא סיפורו של חיים אשר מאושפז בכפייה במחלקה סגורה בבית חולים לחולי נפש.
תיאוריו של חיים את קורותיו בבית החולים וההתמודדויות הנפשיות שלו, רצונו להחלים ולצאת מהמקום שכולא אותו ואת נפשו האומללה מביא אותו לאסקפיזם דרך זכרון ופנטזיה, בריחה למחוזות הנפש הפנימיים ביותר, זכרונות ילדות, אהבות, אנשים שהיו והלכו, הוריו שנעלמו והשאירו אותו להתמודד עם כל מה שעובר עליו ובתוך זה גם אותם רגעים טובים, זכרונות עבר, נקודות האור שמחזקות אותו ונותנות לו תקווה.
הספר סוחף אך גם נותן תחושה של פיזור, של נדידה מהווה לעבר מזכרון ודמיול למציאות הכואבת והקשה, לקשיים הרגשיים בטיפול ובבית החולים, להתמודדויות ולמשברים.
ספר מרתק ומעניין אבל קצת עמוס לטעמי.
בסך הכל כדאי לקרוא, זו חווית קריאה שונה ומעניינת.

 130700000502b

מלון המולדת / יוסוף אטילגן

מלון המולדת / יוסוף אטילגן
ספרית פועלים
146 עמוד
מטורקית: שרון שדה

באחרית הדבר של הספר המעניין הזה שכתבו המתרגמת שרון שדה ונגה אלבלך מסופר שיוסוף אטילגן הוציא במהלך חייו רק שני ספרים אבל היה אחד הסופרים המשפיעים ביותר על גדול סופרי טורקיה אורהן פאמוק.
הספר הספציפי הזה הנחשב שאחד מאבני הדרך של הספרות הטורקית המודרנית ובקריאתו אני בהחלט יכול להבין למה הוא נחשב כך.
זהו ספר מטריד, ספר שנקרא באיטיות כמעט כמו חייו של גיבורו זברג'ט.
זברג'ט הוא אדם בודד, הוא מנהל את המלון שקיבל בירושה ממשפחתו, מלון שנקרא "מלון המולדת"
חייו מתנהלים בשגרה כמעט בלתי נסבלת, קבלת האורחים, ארוחת הבוקר, הכל בשעות קבועות וידועות מראש, שום דבר בלתי צפוי, שום דבר חריג.
יוסוף אטילגן לא רק מתאר את חייו השגרתיים של זברג'ט אלא אף גורם לנו לחוש אותם בכתיבתו, יש תחושה שהספר כמעט לא מתקדם לשום מקום אבל יש בקריאה של ספר כזה משהו מהפנט ולא משעמם, הוא בדיוק ההיפך ממשעמם, הוא מרתק.
השגרה מתנפצת חלקית כשלמלון מגיעה אורחת ששובה את ליבו של זברג'ט ומציתה את דמיונו ומחיה אותו בצורה מסוימת.
האורחת יוצאת מהמלון וזברג'ט מצפה לשובה מהרכבת, המגבת שהיא השאירה מאחוריה מדליקה אצל גיבורנו נורות שנשרפו ממזמן.
היא עוררה משהו כבוי, הסעירה את ליבו ואת מחשבותיו וזה לא נותן לזברג'ט מנוח.
זברג'ט לא נוגע בחדרה של האורחת ולא מרשה לאיש להתקרב אליו והוא מתחיל לפתח סוג של שיגעון שנובע מהשגרה ומהטירוף שהכניסה אותו אליו אותה אישה מסתורית שאפילו לא מודעת לכך.
בשלב מסוים זברג'ט רוצח את המנקה ואת החתול בחדר וזה בעצם השיא של הטירוף אליו הגיע זברג'ט.
החיים המונוטוניים שלו, היבשים והמשעממים שלא השתנו שנים פתאום נשברו לרסיסים כמו גם אמות המוסר שלו.
אולי במידה מסוימת ספר זה מציג לנו את המונוטוניות בחיים האנושיים והקלות שבה אדם יכול להדרדר לשיגעון.
זה ספר שמתחיל באיטיות מהפנטת ומתחיל להפוך למותח ומסקרן ככל שהוא מתקדם.
בסך הכל זהו ספר צנום יחסית אבל יש בו עוצמה בלתי רגילה שמתבטאת בכתיבה הנהדרת של אטילגן ובסיפור יוצא הדופן.
בטורקיה השוו את הספר הזה ל"הזר" של אלבר קאמי ואני יכול למצוא לא מעט נקודות דמיון שמסבירות את ההשוואה ליצירת המופת של קאמי ועם זאת זו יצירה שעומדת בזכות עצמה וזה ספר מיוחד מאוד שלא קוראים הרבה כמוהו, לא בסגנון ולא בהתפתחות העלילה.
רציתי לומר שזה ספר למיטיבי לכת אבל אחרי שחשבתי על זה עוד קצת זה ספר שכדאי לכל אחד לקרוא.
הוא לא קל לקריאה עקב סגנונו המיוחד אבל הוא חשוב ומרתק.
מעורר מחשבה.
מומלץ.

 31-6384_M

מה למדת מהסיפור / גיורא פישר

מה למדת מהסיפור / גיורא פישר
הוצאת עם עובד
96 עמודים

גיורא פישר חברבוק שלי כבר זמן רב, כמה שנים טובות.
אני עוקב אחרי שיריו ותמיד הרגשתי סוג של חיבור מאוד מיוחד לשירה הפשוטה שלו, התחושה של שירה שבאה ממקום רגשי מאוד ומחובר מאוד לקרקע, כמו מספרת סיפור, כמו נותנת לנו תובנה לחיים, משהו לקחת לדרך.
שירה כזו לא מלמדים, היא באה מחוויות החיים וכך עושה פישר, מתאר לנו כמן יומן דברים שקורים לו שהוא לומד וחווה ועל הדרך מעביר לנו שיעור או חושף בפנינו את יומנו האישי ביותר.
כך אני חש כשאני קורא את שיריו.
גם הכריכה היא פשטנית מאוד, מינימליסטית כשבאמצעה צילום של נייר מקומט שעליו מתואר שיר מתוך הספר.
זה מתאר לנו על אישיותו של האדם, פשוט, עניו, צנוע, מלא כרימון ועשיר בתכנים.
הרי מה זו שירה כמו של פישר, לקחת את תובנות החיים או מחוויותנו ולזקק אותה למילים פשוטות שמעבירות לנו אותה ממקום רגשי.
שירה כמו של פישר זה או שאין לך את זה או שיש לך את זה, לא לומדים אותה בפקולטות לספרות ולא מלמדים אותה בסדנאות לכתיבת שירה ואולי בגלל זה הרגשתי אליה חיבור כי זה בדיוק מה שאני מחפש בשירה, לא משהו מכני אוטומטי אקדמי אלא משהו אותנטי, כמוני, פשוט, כפרי, רגיש, מלא תשוקה למילה הכתובה.
הספר הזה של פישר הוא בדיוק כזה והוא גרם לי להרגיש שוב מחובר למילה הכתובה ולהבין מחדש למה אני כל כך אוהב שירה.
כדאי מאוד.
הנה כמה שירים לדוגמא.

צפיתי בוידאו ישן
לא רואים בו כלום

עליה אין שום סימן למה שיכריע אותה
עוד שנתיים.
עלינו לא רואים שום סימן
למה שהכריע אותנו
לפני שנה.

לפעמים אני רוצה לכתוב ולהעניק
שיר לכל רגע.
כל כך הרבה רגעים קודמים היו
מונחים על כתפיו
ואנחנו חלפנו או דרכנו עליו
מבלי משים.

והיה בו סיכוי.

לאחר שהכל כובס
קופל והוכנס למגרות נוחות,
אי אפשר לחמוק
מפני הגרב הבודד
שנדחק לתחתית
הסל.

 20170805_171414

בלוג בוורדפרס.קום.

למעלה ↑