​כנפיים / מיכאיל קוזמין

הוצאת קדימה

140 עמודים

תרגם מרוסית: פטר קריקסונוב

בזמן האחרון אני רואה הוצאות חדשות שקמות, הוצאות עם חזון ועם רצון להביא לישראל ספרות קצת שונה ואחרת ממה שמכירים כאן.

הוצאת קדימה היא דוגמה טובה להוצאה כזו

הוקמה על ידי אינסה גולדין שרוצה להביא לכאן ספרות רוסית מתורגמת איכותית.

אני חושב שכנפיים מאוד קולע להגדרה "ייחודי"

כנפיים של מיכאיל קוזמין יצא לאור בשנת 1905 ועוסק באהבה חד מינית או לפחות בכמיהה אליה.

אם ניקח את התקופה בה פורסם הספר ואת הנושא המרכזי שלו אנחנו יכולים להבין את המורכבות של הסיטואציה.

חמותי ממוצא רוסי, אין קלאסיקה רוסית שהיא לא מכירה וכששאלתי אותה על קוזמין היא אמרה שהיא לא מכירה ואני חושב שעל אחת כמה וכמה חשוב להכיר אותו.

לפני שבכלל ניגש לתוכן של הספר אני רוצה להתייחס לעיצוב הכריכה שהיא ככל הנראה חלק מסדרה וקו עיצובי מסוים.

הסגנון הנקי והמינימליסטי ששם את הסופר במרכז עם טקסט קטן מעביר לי מסר שהמו"ל מראש לא התכוונה להפוך את הספר הזה לסוג של רב מכר שיחטף בחנויות.

עיצוב מאוד רציני מוקפד ומינימליסטי שמשדר שספר זה הוא למיטיבי לכת ומקומו במדף ספרי האיכות שעוסקים במסות פילוסופיות או ספרות עיונית.

זו התחושה שלי כמעצב לפני שאני בא לנסות להעביר את הסיפור.

כותבת מסת המבוא של הספר "פרופ' מרגלית פינקלברג" כינתה את הספר הזה "שיר הלל לאהבה הומוסקסואלית.

ואכן זה כך.

הרומן הקצר הזה של קוזמין מתאר את הכמיהה לאהבה כזו וההתאהבות של שני גברים שונים לחלוטין זה מזה.

כנפיים הוא רומן חניכה או אפילו אפשר לומר התבגרות של הדמות הראשית בספר, ואניה סמורוב וההתאהבות שלו בדימיטרייביץ שטרופ השרמנטי השרמנטי, אסתטיקן ואספן עתיקות שמבלה בבתי מרחץ שמספק שירותי מין בתשלום.

ואניה לעומת זאת עוסק בחיפוש עצמי.

לאורך כל הספר אנחנו מוצאים אותו במקומות שונים באירופה מנסה למצוא את הנתיב שלו כמו גם את זהותו המינית שמתגבשת עם התקדמות הספר.

הספר הוא ספר פיוטי מאוד ולא קל לקריאה.

כשסיימתי אותו היתה לי תחושה שלא מספיק הבנתי אותו וחזרתי על חלקים מסויימים בשביל להתחבר אליו.

כתיבתו העמוקה של קוזמין ההתעסקות באהבה שאינה רק בשרית אלא רוחנית יותר כפי שואניה רואה אותה לעומת שטרופ שרואה את הרוחני והפיזי בד בבד.

החיבור להומוסקסואליות נבנה בהדרגה אבל גם לא מגיע לפיק מסוים שאולי הקורא כמו מצפה שיקרה (לפחות אני כקורא).

המתרגם קריקסונוב באחרית הדבר מציין פרט מעניין שבאותה התקופה לא היה נהוג לומר הומוסקסואליות ובמקומה נהגו לומר "החטא של אוסקר וויילד"

אני חושב שהרתיעה בתרבות הרוסית גם בתקופת הצאר ובטח אחרי המהפיכה הבולשביקית מכל מה שקשור להומוסקסואליות העלימה את הספר מהתודעה ולכן הבנתי גם למה חמותי לא שמעה עליו מעולם.

אני חושב שכנפיים זו יצירה מרתקת וכתובה היטב ברוח הספרות הרוסית של אותה התקופה.

ספר ששווה להיחשף אליו.

אני רוצה לומר שזו ספרות למיטיבי לכת אבל יש בזה נימה קצת מתנשאת ולכן אומר שזה ספר טוב מאוד שדורש העמקה בטקסט החצי פילוסופי חצי פרוזאי הלא פשוט ועם זאת מרתק ומעניין.

כדאי מאוד.

​פסקול של מהפכות / נעמה אביעד ,נועם זיצמן

הוצאת מינרוה

192 עמודים
"אני בני חורין שאינם פוחדים

אני סודות שאינם מתים

אני קולם של מי שאינם נכנעים

אני המשמעות שבלב הכאוס

אני זכותם של העשוקים

שמוכרים אותה אנשים כלבים

הבוזזים את מזון המשפחה

וטורקים את הדלת

בפני להט רעיונות"

עמ' 18
כשקיבלתי את הספר הזה דבר ראשון לקחתי את הדיסק הנלווה אליו והכנסתי אותו לנגן באוטו ותוך כדי נסיעה הקשבתי לשירים.

אוסף אקלקטי של שירים שרובם מלאי זעקה של רצון לחירות ושינוי.

שירי מחאה אמיתיים באים מתוך העם, הם עממיים, ספונטניים ויש בהם כח ולא תמיד יש צורך להבין את השפה כדי להתחבר ולהרגיש את הכאב והרצון לחופש.

הרבה מהשירים נכתבו על ידי צעירים שבעצם הובילו את המחאה.

הסגנונות בדיסק מגוונות מאוד. הרבה היפ הופ, רוק, ראפ ומוזיקה עכשוית שמתחברת לדור החדש שמוביל היום את העולם הערבי ונלחם עבור מה שחשוב לו.

זעם עצור של שנים התעורר עם מהפכת הרשת החברתית ועם הכאב הגדול על הגבלת חרויות, הוא הוציא את הצעירים לרחובות וזה התפשט כמו אש בשדה קוצים.

לצערנו אנחנו לא באמת רואים את השינוי שקיווינו שנראה כתוצאה מהמהפכות האלו.

אין באמת חרויות וזכויות אדם טובות יותר, במקום הדיקטטור שנפל עלה דיקטטור אחר.

בחלק מהמקומות דעאש נכנס והשתלט והמצב רק הורע.

המהפכות או הנסיונות למהפכות שקרו בסוריה, מצרים, תוניסיה, לוב תימן ועוד לא השיכו באמת את מה שהעם רצה שיקרה.

עם זאת יש מקום גדול להערכה על המאבקים ועל העובדה שאנשים קמו ויצאו לרחובות.

ואי אפשר בעצם לקיים מהפכה ללא שירה, ללא כאב שמתבטא במילים ולחן.
"שנים רבות אנו חיים בשתיקה

עד מתי רצוננו להישאר כך כמתים?

הבטחות לרפורמה וחופש

בלי כוונה אמיתית לממשן, תמיד מונעים אותם מאיתנו

בתמונות לא די לכם, אז הצפתם את סוריה בפסלים

מאסנו מן ההצגה הזו

מעולם לא היינו נגד שום עדה שהיא

כולנו יד אחת נגד השלטון המזויף

והצדק והביטחון לעולם לא בהישג ידנו

מדוע נאסר ילד בן עשר

חייתי כל חיי בעודי טווה את חלומי

שאעמוד ואסתכל בפניו של העושק

מי שקיבל לידיו את השררה על יסוד פטריוטיות מכובדת

התברר כגנב משוחד ומושחת

הם אינם ישנים אלא על נוצות

בעוד לאיש מאיתנו אין במה לחיות"

עמ' 140
הספר מחולק לארבעה שערים

השער הראשון מתאר את סיר הלחץ המבעבע ומספר על התחושות של המצוקות והייאוש שעברו על העולם הערבי מהשלטונות המושחתים.

השער השני הוא שער האופוריה

שירים שנכתבו אחרי הדחת מובראק ובן עלי.

השער השלישי שנקרא מי הזיז את המהפכה שלי ומתאר את התפוגגות תחושת האופוריה וההבנה שאולי החלום הורוד שחל אחרי הדחת המנהיגים הוא לא כל כך ורוד כפי שקיוו.

השער הרביעי מתאר את ההתפכחות הסופית מהאופוריה, המהפכות שנכשלו, התפרקות סוריה והכאב על המצב החדש שבו הסדר הישן שאותו הם כל כך קיוו לסלק בסופו של דבר שב על כנו.

ספר מעניין ששווה מדי פעם לחזור ולקרוא בו ואת השירים שבו.

כדאי.

​רק ילדים / פטי סמית

הוצאת כנרת זמורה ביתן

290 עמודים

מאנגלית: אורטל אריכה
את הספר קראתי לפני כמה שנים והסקירה הזאת נכתבת לכבוד יום הולדתה ה70 של פטי סמית.

פטי סמית היא לא מוזיקאית רגילה, משוררת וכותבת מחוננת שהוכיחה זאת גם בספר זה.

אבל כמו המוזיקה שלה שפרצה דרך והיתה אחת מאבות הפאנק רוק, אוונגרדית, מחוספסת, ייחודית, כך גם חייה של סמית.

ספר זה אינו אוטוביוגרפיה קלאסית הוא מתאר תקופה מסוימת ומיוחדת עבור סמית בחייה.

למעשה  זו התקופה שלפני פרסומה כזמרת.

סמית מתמקדת בספר זה בתקופה בה היא היתה במערכת יחסים עם הצלם רוברט מייפלת'ורפ.

סוף שנות השישים, תחילת שנות השבעים בניו יורק סמית מגיעה לשם בתחילת שנות העשרים לחייה.

סמית מגיעה חסרת כל. כמה שנים לפני היא הרתה ומסרה את התינוק לאימוץ.

ההכרות עם מייפלת'ורפ הוציאה אותה מהבדידות ונוצר קשר מיוחד בין שני צעירים שמחפשים את עצמם בעיר מנוכרת וקרה.

הסיפור של סמית ומייפלתורפ שכל אחד מהם הפך לאייקון בפני עצמו הוא גם סיפור של התפתחות תרבותית. בדיוק שם, בניו יורק של אותה התקופה התגבשו האמנים שישנו לנצח את מוזיקת הרוק.

ההתכנסות שלהם במלון צ'לסי המפורסם.

שם סמית הכירה את ג'ופלין, והתוודעה למוריסון  והנדריקס ולאמנים אחרים שהתוו את דרכה וחיפשו את דרכם בעצמם.

החיפוש של שניהם אחר אלילו של מייפלת'ורפ אנדי וורהול.

סמית מתגלה ככותבת רגישה וכנה.

כאחד שהתחבר למוזיקה שלה, לשירה המיוחדת שלה מהרגע הראשון חיכיתי בזמנו שהספר יצא.

הצילום המפורסם של מייפלת'ורפ את פטי סמית שמעטר את אלבום הבכורה שלה "סוסים" ומסמל את שיא החיבור של שניהם כאמנים, כחברים הפך לאייקון ובצדק.

אוטוביוגרפיה נהדרת של אמנית ייחודית שמוקדשת לאמן ייחודי שהאיידס קטל אותו מוקדם מדי.

כדאי לקרוא.

​ברלין 1961 / פרדריך קמפ

הוצאת עם עובד

575 עמודים

מאנגלית: כרמית גיא
המלחמה הקרה, אחת התקופות המסקרנות במאה העשרים וכחובב הסטוריה חיכיתי לספר הזה ולא התאכזבתי ממנו לרגע.

ברלין של אותה התקופה היתה העיר המסובכת ביותר באירופה. נתונה למאבקי כוחות בין המזרח למערב כאשר חצי בשליטת בנות הברית וחצי בשליטת ברית המועצות.

באותה התקופה המעבר בין ברלין המזרחית למערבית היה פתוח לחלוטין   מה שגרם להרבה מאוד ברלינאים מהצד המזרחי לערוק לצד המערבי.

השחקנים העיקריים בסיפור הזה היו ג'ון קנדי וניקיטה חרושצ'וב.

המשבר בברלין הביא את המנהיגים לחשוב על פתרון .

חרושצ'וב לא החזיק מקנדי הצעיר וניצל את חולשתו כדי להביא בסופו של דבר לפתרון חד צדדי של בניית חומת ברלין.

בניית החומה גם הביאה להסלמה קשה כאשר טנקים של ארצות הברית מול אלו של העברית המועצות עמדו זה מול זה.

הספר המצוין הזה לא רק מנתח את האירועים שהובילו לעימות ואת המנהיגים כמו גם את המנהיגים הגרמנים משני הצדדים, אולבריכט ואדנאאור אלא גם מביא את הסיפורים האישיים והאנושיים של האנשים הפשוטים שחיפשו חיים טובים יותר.

למשל קונרד שומן, שוטר מזרח גרמני שהיה אמור לפקח על בניית החומה באיזורים החשופים וניצל את ההזדמנות לקפוץ מעל הגדר ולערוק למערב תוך כדי שהוא מונצח בצילום והפך לאייקון ולסמל התקופה.

המחבר מביא לנו ספר מעמיק ומרתק, שכתוב היטב, מהנה ומלמד.

האירועים נעים כמו ספר מתח והוא בהחלט ריתק אותי.

ספר מעניין מאוד. עשיר באירועים מומלץ בחום רב.

​עמק האושר / פטריק ווייט

הוצאת עם עובד

390 עמודים 

מאנגלית אברהם יבין
הרבה זמן חיכיתי לקרוא את פטריק ווייט, זה הספר הראשון שהוא כתב והספר הראשון שלו שאני קורא.

המשיכה הראשונית לספר הזה התחילה עוד בכריכה.

יש בה, בצילום הזה, בגוון החום הזה, באווירה שהכריכה משדרת שאומרת לנו קצת על התוכן של הספר.

עיצוב , ואני תמיד אומר זאת יש לו חשיבות מכרעת לגבי הצלחת הספר ברשתות.

הספר נגנז בזמנו מסיבות שונות בין השאר כי וייט חשש להסתבך משפטית בתביעה עם שמות ואירועים שהתרחשו במציאות.

די מדהים אותי שספר כזה הוא ספר ביכורים של סופר שהיה אז צעיר כי הספר עמוק מאוד ואיכותי מאוד ווייט שזכה שנים רבות לאחר מכן בפרס נובל מציג בספר זה את כישרונו הגדול.

עמק האושר כך נקרא המקום, הפי ואלי.

מקום קטן ושכוח אל של אנשים פשוטים עם חלומות גדולים.

הספר הוא בסופו של דבר ספר על אנשים.

פעם המקום היה של מחפשי זהב והיום המקום נשאר גם כשנגמרו מקורות הזהב.

נדמה שאוסטרליה על מרחביה מלאה במקומות כאלו אך עם זאת ווייט מביא את  סיפורם של האנשים שחיים במקום. הרבה מדברים על לעזוב ולהגשים את חלומם במקומות אחרים אך בסופו של דבר הם נשארים שם בהפי ואלי.

לכאורה הספר לא מתקדם ויש תחושה שהכל נשאר על אותו מישור ואין התפתחות עלילתית אך זו אשליה. המקום תוסס וחי ורק צריך לחדור לעומק הטקסט.

זהו ספר על אנשים בודדים עם חלומות אך גם סיפור על קהילה ועל חברה.

הספר לא אופטימי, ישנה תחושה שהאנשים ברובם השלימו עם גורלם ומנסים למצות את החיים בהפי ואלי ככל האפשר.

הספר דורש סבלנות רבה בכל הבטוחות לכאורה שלו.

 הוא דורש מהקורא שקט ומיקוד.

אבל הוא שווה את הקריאה.

וייט כותב נהדר, מתאר נהדר את הטבע מחבר אותנו לאנשים ומביא סיפור חזק ומרגש.

ספר מצוין שדורש סבלנות רבה אבל במקרה הזה הסבלנות משתלמת.

איסטנבול תל אביב / ינון מועלם
הוצאת פרדס
217 עמודים
יחסי ישראל טורקיה בעשור וחצי האחרונים מורכבים מאוד.
אנחנו הישראלים מאוד אוהבים את טורקיה, את החופשות הזולות ואת התרבות שאפשר למצוא בה קווי דמיון רבים לתרבות שלנו כאן.
אך המורכבות הפוליטית הקשה וההקצנה של טורקיה לכיוון האסלאם מאז שארדואן שולט בה הפכה את טורקיה למדינה יותר קשה ומסוגרת עבור הישראלים.
אחרי פרשת המרמרה זה אף הלך והקצין עוד ויחסי המדינות הגיעו לשפל חסר תקדים.
עוד לפני המרמרה, הרבה לפני מחליט ינון מועלם, מוזיקאי ישראלי עם שורשים עיראקים לנסוע לתורכיה כדי להשתלם בלמידה על כלי נגינה והפך לאט לאט את המקום לביתו השני או אולי הראשון, תלוי מאיזו נקודת מבט אנחנו רואים את הדברים.
המחבר מספר לנו מנקודת מבטו על תורכיה, על איסטנבול ועל החוויה המרתקת שהוא עבר שם.
בתקופה בה טורקיה מתרחקת מאיתנו מועלם מגלה את היופי שבמדינה הזו ובעיר איסטנבול.
היופי שמאפשר לו להיות גשר של תקווה, בחיבור בין תרבויות, בחיבור בין עמים, בחיבור בין אנשים.
במהלך השהייה של מועלם בתורכיה היא הכיר את מי שתהיה אשתו ביום מן הימים, את דילק.
החיבור של יהודי עם אישה מוסלמית ממוצא חצי כורדי חצי צ'רקסי הוא חיבור מעניין ומיוחד והזוג מצא אחד את השני.
הזוג מצא את עצמו נע בין ישראל לתורכיה, בין איסטנבול לתל אביב, בין משבר לצמיחה וחיפוש אחר המקום הטוב ביותר עבור המשפחה של מועלם.
אך החיבור המשמעותי ביותר עבור מועלם זה החיבור למוזיקה.
המוזיקה היא גשר, גשר בין עולמות וגשר בין תרבויות והחיבור הזה נתן למועלם את העוגן שהוא כה חיפש.
החיבור שלו עם הרכב מוזיקלי יצר גשר תרבותי שכיסה על הפערים הפוליטיים ועל הכעסים בין המדינות ובעיקר של תורכיה כלפינו.
מועלם כותב נפלא, לא פוחד להיחשף ולא חושש להכניס את חייו האישיים לסיפור הזה.
האותנטיות שלו והכנות בהחלט מועברים דרך הטקסט.
מועלם כותב בגובה העיניים, המקום הכי ישר וכנה ובכך הוא יוצר ספר מרתק ומענייןעל החוויה התורכית דרך העיניים של ישראלי.
הקלישאה של מוזיקה שהופכת למחברת ומגשרת הופכת בספר זה לנכונה מאוד.
אהבתי את הספר ואת כתיבתו של מועלם.
מעניין וכתוב היטב.
כדאי בהחלט.

ספר הסקיצות הגדול / חגי מרום
הוצאת מרום תרבות ישראלית
370 עמודים

כשהייתי סטודנט לעיצוב בויצו (אותו המקום שלמד המחבר)הדגישו לנו כמה חשוב התהליך של העבודה ולפעמים המשמעויות שלו על העבודה הסופית.
הרבה אמנים אף מייחסים לסקיצות שלהם חשיבות גדולה יותר מהיצירה הסופית כי היא מראה על תהליך העבודה שלהם, תהליך התעצבות הרעיון, תהליך התעצבות החזון.
הרבה מהמרצים שלי ביקשו ממני לראות את התהליך ולא ויתרו לי על זה.
דרך הסקיצות אנחנו לומדים לא מעט על האמן ועל דרך עבודתו.
לפעמים אף יותר מאשר היצירה הסופית.
אנשים לא מבינים כמה נסיונות, כמה כשלונות, כמה אכזבות עד שמגיעים לתוצאה הסופית.
אמן טוב הוא אמן שמחברות הסקיצות שלו מפוצצות, אמן שחוקר, אמן שנכשל, אמן שמנסה שוב ושוב להגיע לשלמות הרעיון שלו.
גילוי נאות. הוצע גם לי להציג את הסקיצות שלי עבור הספר ובסופו של דבר לא שלחתי מסיבותי הפרטיות ועם זאת הספר הזה מציג לנו חלק מהאמנים בארץ במגוון הסגנונות, חלקם ותיקים ומוכרים, חלקם רק סיימו ללמוד ומחפשים את דרכם וחלקם עדיין סטודנטים לאמנות, עיצוב, איור ועוד.
בעיני זהו ספר שהוא חגיגה לעיניים, כל כך הרבה סגנונות איור, כל כך הרבה דמיון ויצירתיות, כל כך הרבה עושר צבעוני.
נעשתה כאן עבודת איסוף רצינית על ידי חגי מרום והתוצאה היא ספר נהדר למדף הספרים לכל חובב אמנות שסקרן לדעת מה קורה מאחורי הקלעים של כל אמן, דברים שאנחנו לא נחשפים אליהם מספיק וחבל.
ספר נהדר לכל חובב אמנות.
מומלץ.